חרדים ואינטרנט:

במהלך עשר השנים האחרונות, מתנהל קרב בלימה מצד מנהיגות העולם החרדי נגד שיטפון של חידושים טכנולוגיים המהווים, מבחינתם, סכנה אמיתית בעיקר לבני הנוער אבל לא רק. האינטרנט, הטלוויזיה ואפילו הטלפון הנייד בדור השלישי, הוגדרו כמסוכנים ומזיקים.

 פשקבל מזהיר (צילום: זמן דיגיטלי)

לפני שעושים הכללות, חשוב לזכור שכמו בהרבה תחומים, גם בנושא הטכנולוגי, הציבור החרדי אינו עשוי מקשה אחת. בעוד שבקצה האחד ניתן למצוא קבוצות קיצוניות, מסתגרות ורחוקות לחלוטין מהוויית החיים החילונית, בקצה השני, ישנם חרדים המעורים היטב בחיים החילונים, בעלי מקצועות כלליים, הצורכים תקשורת חילונית כמעשה של יום יום.

שנות השמונים והטלוויזיה

במקרים רבים, כאשר אין התנגשות בין חידושים טכנולוגיים לבין אורח החיים החרדי, מאמץ הציבור החרדי את הטכנולוגיה החדשה כמו שאר האוכלוסיה, הבעיה מתחילה, בשעה שהטכנולוגיה נושאת אופי של תכנים שאינם עולים בקנה אחד עם תכנים "חרדים".

אחת מהדוגמאות לכך הוא האיסור על צפיה בטלוויזיה, איסור שקיים כבר משנות השמונים, והחרדים עומדים בו בכבוד (חוץ מאחוז קטן שמכשיר הטלוויזיה אצלם מוחבא עמוק בארון), גם הרדיו נאסר בשעתו, ורק בשנים האחרונות קמו ערוצי רדיו חרדיים כמו "רדיו קול חי". באחד המאמרים שכתב הרב שמואל טל, ראש ישיבת "תורת חיים" הוא מנסה לענות על השאלה "כיצד יהודים רבים, כשרים וטובים באמת, מכניסים את כל זה (טלוויזיה) הביתה?".

"יצר הרע הוא מתוחכם והוא פועל בזהירות ובהדרגה" טוען הרב שמואל "לא ביום אחד הפכו כלי התקשורת להיות כה הרסניים וארסיים. לפני שני עשורים היו גבולות ומוסכמות, היתה (גם) תרבות וידע, היתה הסכמה שיהודי מאמין יכול להחזיקם בביתו.

אלא שעם הזמן סף הגירוי עלה, ועמו גדלה ההעזה והחוצפה, והחלה תחרות פרועה על רייטינג ותפוצה (כאשר הדרך להצליח היא לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר) - והציבור התרגל לאט לאט.

קשה לשנות הרגלים, קשה להפוך סדרי בראשית, קשה להיגמל מסם ממכר, אנשים חושבים שבלי עיתון חילוני וטלוויזיה השמש לא תזרח, שהם לא יקומו בבוקר… ולכן למרות שכל בר דעת מבין את הכוח ההרסני של כלי התקשורת (מהבחינה הרוחנית, התרבותית והלאומית), הוא נכנע להם, מכוח ההרגל ובצריכתו אותם הוא גם מחזק את כוחם השלילי...

המחשב האישי

כבר בתחילת שנות התשעים, כשהמחשב האישי חדר לכל בית והפך מכלי עבודה לכלי בידורי המאפשר גם צפיה בסרטים, החל המאבק במגזר הדתי, נגד התופעה של כניסת "תכנים אסורים" בדלת האחורית. בית דין מיוחד של הבד"ץ שהוקם, לדון בעניין הפריצות במחשבים בשנת 2000, קבע כי אסור להתחבר לאינטרנט.

 פשקבל להצלת החינוך (צילום: זמן דיגיטלי)

"גם אנשי מקצוע, שבלי האינטרנט תיזוק פרנסתם, חובה עליהם לחפש כל דרך לצמצם את השימוש אפילו בצרכים הכרחיים ואך ורק במקום עבודתם", נכתב בכרוז שהופץ ברחובות ירושלים.

נכון להיום, המחשב האישי הגיע כבר לרוב הבתים החרדיים, ובחלקם הגדול משתמשים גם בתקליטורים של משחקי מחשב וסרטים "כשרים" -כאלה שעברו בדיקה ונמצאו נקיים מחשש לתכנים לא הולמים (כולל סרטים מקוריים). רוב הרבנים קוראים להחרים גם אותם, אבל לא כל הציבור משתף פעולה.

אחד מיוצרי התקליטורים הוא מנחם טוקר, אשר מפיק, אחת לחודש - מזה 6 שנים מגזין חודשי מצולם בשם "חסידישקייט". "הרבנים מאוד לא אוהבים את המוצר הזה, כי המשמעות שלו היא להכניס מחשב הביתה" אומר מנחם " למרות זאת, העסקים מעולם לא היו יותר טובים"

אינטרנט חופשי או צנזורה בתחפושת?

באתר האינטנרט של רשת אמי"ת, המשמש קהל דתי, ניתן למצוא מאמרים רבים ודיונים נוקבים העוסקים בקונפליקט שבין האינטרנט כמאגר עצום המכיל מידע רב ערך בנושאי אקטואליה, מדע, חברה, וגם יהדות, לבין העובדה שניתן למצוא ברשת אלפי אתרים העוסקים בפורנוגרפיה, אתרים אנטי דמוקרטיים, ניאו נאציים ומפגש עם אנשים בעלי כוונות זדון.

עוד באתר ניתן למצוא סקר ובו מוצגות שלוש גישות בחינוך. האחת, לא להתחבר לאינטרנט בכלל. השנייה, בעד גלישה באינטרנט אבל רק לאחר חסימת האתרים הלא ראויים. השלישית, בעד גלישה חופשית אבל רק לאחר שהגולש עבר הדרכה והכוונה, כיצד להתגבר על היצר הרע ולהתרחק מאתרים לא ראויים וזאת על ידי כוח רצון ואמונה.

תוצאות הסקר מראות שרוב הגולשים באתר תומכים בגלישה חופשית (59%), 18% טוענים שצריך לאסור זאת לחלוטין, ו-21% חושבים שיש לאפשר גלישה אבל יש צורך לפקח על הגולש באמצעות צנזורה או תוכנות סינון.

קניין רוחני

גם בנושאי שמירה על זכויות יוצרים והעתקה של תוכנות מחשב יש לרבנים מה להגיד. באתר אמי"ת כותב הרב שרגא:

• אדם שהדפיס ספר ושייר לעצמו הזכויות, כל הזכויות שמורות לו ואין רשות לשום אדם להדפיסו ללא נטילת רשות.
• הוא הדין לקלטת של דברי תורה או שירה וזימרה שאסור להעתיקן אפילו לצורך עצמו.
• אם רוצה להעתיק דף מספר או שיר מקלטת לצורך לימוד וכדו' מותר כיוון דלא קפדי אלא אם כן פירש להדיא (במפורש שאסור) אפילו חלק ממנו.
• תוכנות מחשב שכתוב שמוכרים רק זכות שימוש אסור להעתיק מהם כלל ואפילו חלק ממנו.
• היכא שאזלו ספרי הקודש או קלטות של דברי תורה והלכה ובעלי הזכויות לא מדפיסים כדי לזכות את הרבים מותר לצלם ולהעתיק לצורך עצמו (גם אם כתוב שאסור).
  
• האינטרנט אצל חרדים

   

  חדש אסור מן התורה,- בביטוי זה משתמשים חרדים רבים כדי להזהיר ולהבע את הסתייגותם מכל חידוש או התפתחות באורח חייהם הישן.ההקשר שבו טבע החת"ם סופר את הביטוי הוא מלחמתו בתנועת ההשכלה  שהתפשטו בזמנו במרכז אירופה , ובכדי להמחיש את הצורך בהתנגדות נחרצת להם השתמש בביטוי זה.האינטרנט עלול לפורר את חומת ההפרדה , ולכן מנהיגי העולם החרדי מנסים להילחם בו בכל הכוח.

  הפחד מעוצמתו ההולכת וגוברת של האינטרנט בחברה החרדית בא לידי ביטוי גם בפסיקתם של גדולי הרבנים. אלו מנסים למנוע את התופעה, אך לא בהצלחה מלאה, המחשב נמצא היום כמעט בכל בית - לצורכי עבודה או למשחקים לילדים, כך שאי אפשר לאסור על הציבור החרדי להכניס מחשב לבתים, בדומה לאיסור על מכשיר הטלוויזיה.

   

   

  אתרים גלאט כשר

   

  ישנם לא מעט אתרי אינטרנט חרדיים, אשר, גילו כבר מזמן את הפוטנציאל של האינטרנט, ומשתמשים בו לצורכיהם - בהם אתרים של מחזירי תשובה, "נתיבות עולם", אתרי הגמ"חים, אתרי שו"ת (שאלות-ותשובות בנושאים הלכתיים), חב"ד אתר "כיפה" ועוד.

   

   

  את הצעירים החרדים באינטרנט, ניתן לפגוש בפורומים הרבים. חלקם גולשים ללא ידיעת ההורים ואחרים אולי בידיעתם אבל בוודאי לא בעידודם.