חשבתם כבר מה תרצו שיהיה כתוב לכם על המצבה? עלה לי רעיון להציע לכם את שירותיי לכתיבת אפיטף: טקסט מחורז שמתאר את פועלכם בחייכם, אולי של תכונות מיוחדות, הישגים, הדרך המקורית שבה מתתם, ביטויי צער של המשפחה והקרובים, משהו מתוך העקרונות שהלכתם לפיהם, איזה מוטו היה לכם, (או איזה אוטו: "היה לו מרצדס בנץ"), אולי עצה טובה לבאים אחריכם. (היה איש אחד שהשאיר על מצבתו מתכון לעוגה, למשל). גם אם אין לכם הרבה כסף לסתת משהו עם הרבה אותיות, אפשר להסתפק במסר של משפט קצר. (רציתי למשל, לכתוב על המצבה של אבא שלי: "נמוג בעשן", כי הוא היה מעשן כבד, אבל האחיות שלי לא התלהבו).

אגב: בעידן האינטרנט, בתי הקברות הווירטואליים יהפכו לאתרי הזיכרון העיקריים (ליטרלי) שינציחו בצורה הטובה ביותר. (מכיוון שלא יהיה צורך לכתוב באבן, שזה ממש לואו-טק ועולה ביוקר, האפיטף יכול להיות בכל אורך שהוא.) זה יהיה די דומה לבלוג ברשת חברתית. (רק של מתים).

עדיין לא חשבתי איך לתמחר.

אני מצרפת שלושה אפיטפים לדוגמה, כמה ויזואלים שמצאתי ברשת ואופציות נוספות.

אפיטף לשמרטף

כאן נחה היד שנענעה את העריסה

נדם שיר הערש שלה וגווע

במדינת הגמדים נרדם הצבא

העייפות הכריעה, המערכת קרסה

כשבכי תינוק פילח לבבה

עכשיו היא סוף סוף ישנה בשלווה

אשה בשחור

ליקיריי המומי הצער

הבאים לבכותני במקום זה

דעו כי בחרתי בשיש שחור

שהרי שחור זה מרזה

הוא היה איש גדול

כאן שוכב לו מוישה גרויס

שחשב את עצמו א גנצע גסטרונום

ואף פעם לא ידע להגיד הויס

כך הזמין סוף נורא ואיום

מגשים של בורקס הוא היה תוקע

הוא אכל ואכל – עד שהתפקע

עכשיו הוא רעב בגיהנום 

תפריט משפטים לקבר של אמא פולנייה:

סליחה שאני לא יכולה להחזיר ביקור.

לא חבל על הפרחים?

זה קבר. לא ספסל.

השכנים לא משהו.

משמאלי דוקטור, מימיני עורך דין.

זאת מנוחה?

גם עכשיו אני לא מצליחה לעצום עין

אתם ממשיכים להדאיג אותי

עם מי השארתם את הילדים?

כמה עלה השיש?

ביקשתי משהו פשוט. לא מנקר עיניים. אבל יותר יפה משל ברוניה.

ממילא אתם לא באים לבקר.

גם אני הייתי צעירה ויפה.

אמרתי לכם שאני אגמור בקבר.

עכשיו אתם מרוצים?

ככה מתנהגים לאמא?

הנה. אני מתה. עכשיו יותר טוב לכם?

אני כבר לא מפריעה ולא מתערבת.

העצירות הרגה אותי.

בסוף צדקתי!

המילה האחרונה: אמרתי לכם?

  אפיטף - קלסיקה