נלסון מאנדלה

פחד... זה כנראה אחד הגורמים המרכזיים שמעכב אנשים בדרך לצמיחה, התפתחות ולהשגת מטרות שלא פעם נתפסות ככל-כך מפחידות עד שאינן נאמרות. מגוון פחדים וחששות שאחד מהם שאנו נוטים לראותו אותו כמוזר במידת מה - הוא הפחד להביא את עצמי במלוא נוכחותי, במלוא עוצמתי. מה כל כך מפחיד בלהעיז להיות אני, כמו שאני. בלי לנסות להסתיר את השריטות, ובלי לנסות להסתיר את הייחוד האישי, את הערך המוסף שיש לכל אחד ואחד מאיתנו.

עבודתי לאורך שנים בליווי אנשים בדרך לצמיחה והשתלבות בתעסוקה ההולמת את שאיפותיהם ואת כישוריהם - מפגישה אותי שוב ושוב עם הפחד הזה.

הפחד שאם אהיה הכי טוב שאפשר -  אנשים יראו בי - מתנשא / "חושב את עצמו" "יודע הכל" מצד אחד, ומצד שני - אם כולם ידעו כמה אני שווה / טוב / יודע / מוצלח הם "יחכו לי בסיבוב" לראות אותי טועה, נופל. ועוד יותר אני רואה את הפחד שמא הנוכחות שלי תהיה חזקה מדי, ולא תאפשר לאנשים אחרים לצמוח לידי.

אני מלווה אנשים כבר באמת הרבה שנים. ולאט לאט למדתי שאולי כדאי להפסיק לדבר על כמה אנחנו טובים / מוצלחים / מצליחים (יחסית לאחרים בסביבתנו, כנראה) ולעבור לזיהוי של המייחד אותנו, ולערך המוסף שהייחוד הזה יכול להביא לארגון בו אני עובד / למשפחתי / לחברי.
היכולת לזהות ערכים מרכזיים שמובילים את חיי, כישורים, מיומנויות, דפוסי חשיבה ופעולה ובמיוחד את האינטגרציה האישית המייחדת ומבדילה אותי מאחרים - נוסכת בטחון, מאפשרת בנייה ועיצוב של זהות אישית ו/או מקצועית יציבה ומעל הכל מאפשרת בנייה של תקשורת ומערכות יחסים אישיות ו/או מקצועיות המבוססות על סוג של נינוחות, וקצת פחות תחרותיות. לא אני לא מציעה לבטל את התחרות בדרך להשגת משרה נחשקת, קידום או סטאטוס זה או אחר, אבל.... הדרך לשם יכולה להיות  יותר נוחה, ועם הרבה פחות חששות ופחדים.