יש לי שריטה.

(אחת? חיחיחי, כנראה שקמתי על צד שמאל האהוב עלי כל כך, באם אני מחמיאה כך לעצמי על הבוקר).

טוב מההתחלה:

אחת משריטותיי הקשות ביותר היא לגלות באדם שבטחתי בו וחמור מזה, חיבבתי אותו, חוסר יושר בסיסי.

ממש לא משנה לי מה הסיבה לכך: פחדנות, חוסר בטחון, תחמנות מולדת, תחמנות נרכשת וכו'. כאשר מישהו מתגלה כאדם שדורש ריתוך מחדש לשם יישור, אני מבחינתי לא מוכנה להיות מרתכת, כי אני פשוט רותחת.

לא כל כך משנה מה מי מו, אך לפני כשבועיים,  לקוח שלי התגלה ככזה. עד אותו זמן ליטפתי לו את האגו באופן שלבטח הוסיף לו עוד כמה קילוגרמים של שמאלץ שומני טהור והגיע לו, כך הרגשתי, אני מפרגנת באם מגיע.

ואז זה קרה, הוא עשה משהו שסתר מאוד את בקשתי וחיבל לי במשהו שיצרתי, תוך שהוא מנסה להרגיעני שנגע רק קלות, אך את טביעות אצבעותיו הברוטליות ראיתי לאורך כל הטקסט, טקסט שעליו אמורה אני להיות חתומה והפך בשניות למשהו שנראה כמו מכירה של ירון פאר בערוץ הקניות.

זהו, כשם שלג'ימס דין אסור לומר "צ'יקן" בסרט המורד, כי זה מפעיל אצלו את הכפתור האטומי האדום (קשה להרגיש את שבוע ג'יימס דין המרוכז שעברנו ב YES אה?), כך נגע ההוא בכפתור האדום הרגיש שלי וזהו, לא היה צריך עוד דבר.

מתדמית בת השכן הטהורה והזכה המלווה אותי חדשות לבקרים, הפכתי לביאה ובעיקר קשתית יורת חיצים ללא רחם, כי כשמגיע מגיע.

תגידו אתם שלא בא על שכרו? יום אחרי, כאשר התקשרתי אליו כדי לסגור עניינים וזאת כמובן אחרי מדיצטציה למתקדמים ותרגילי הסדרת נשימה שמטרתם למזער נזקים בשיחת הטלפון הבאה, הפך המתוחכם מלא הקסם, לפודל מתוק ולא מזיק שכל משפט שני שלו הסתיים ב: "כן כן, מה שאת אומרת גלית מקובל עלי".

הכל הסתיים בסוף לשביעות רצונו, אך באשר לשביעות רצוני כספקית, לא סופקתי בואו נאמר. מוכנה לוותר על משכורת שמנה יותר ולו רק בכדי שאוכל לעבוד עם אנשים שראויים לשירותים שלי ולא לכאלו שנותנים לי להרגיש בשירותים...ועוד בציבוריים...וללא תשלום, כאלו של כל דיחפין.

שבוע טוב מלא יושר אישי ופירגון.

גלית