גם אני כבר רוצה לחזור הביתה ולהסיר את האיפור.

במיוחד המסקרה הזאת. נדבקת בפנים.

אוףףף

זה השלב הראשון להתחיל בקשר רציני!!!

עכשיו השלב השני יכול להתחיל ....

שיבוא הנסיך על הסוס הלבן

אמביוולנטיות.

אני מתייחסת לכמה דברים, לאו דוקא שהיו בכוונתך אבל זה מה שעולה לי למקרא...

לא לקחת את זה בתור ביקורת, הטחת אשמה או "הוראות הפעלה".  לגמרי לא!!  אני מדגישה: אלה רק ההגיגים שלי (כי היו כאן כאלה שנעלבו.  חשבו שאני מנסה להתנשא או להגיד להם מה לעשות או ליידע אותם במשהו שהם כבר ידעו או...).

לגבי הכותרת "שאיפות":

זו נראית לי שאיפה לגמרי נורמטיבית, לגמרי כאן, לגמרי אפשרית.  אשריך שהשאיפות שלך הן כאלה שניתן לממש.  תארי לעצמך שהיית רוצה להיות ראש ממשלה (איכס, סתם בשביל הדוגמא)...  במקרה כזה, זה היה הרבה יותר מורכב ותלוי בהרבה יותר גורמים חוץ ממך.  שאיפה כמו שלך תלויה רק בך עצמך (אוקיי, גם בשותף, מודה...) ויחסית פשוט לממש אותה (בדגש על "יחסית").

וברור לך שאת יכולה להגשים גם שאיפות קשות, כן?!  אבל אהבתי את השאיפה הצנועה הזאת.

ואם בא לך לקרוא עוד- תיכנסי לכאן ותקראי את תגובתו השניה של חגי קרן.  הוא היטיב לנסח.

לגבי התוכן:

יש המון רגעים של בדידות, גם בתוך זוגיות מצוינת, בשלה, תומכת...

למרבה הצער, "אדם בתוך עצמו הוא גר"- אנחנו באים לכאן לבד והולכים מכאן לבד.  בדרך, יש לנו שותפים שמקלים עלינו... אבל בסך הכל אנחנו כאן לבד.

להתייאש?!  חס וחלילה!!  אבל אסור שהרגשות שלנו יהיו תלויים במשהו חוץ מבעצמנו.  גם לא בבן זוג.  למה?!  כי כי התלות הרגשית בגורמים חיצוניים מאפשרת להם לקחת שליטה על החיים שלנו, לקחת אחריות על החיים שלנו.  אני לא יודעת איך את, אבל אני בקושי מסוגלת לקחת אחריות ושליטה על החיים שלי- אז להפקיד אותם בידיים של מישהו אחר?!  אבוי לנשמתי...

אהבתי את "לחזור הביתה".

יש כאן כפל משמעות- לחזור לבית הפיסי + לחזור למה שמהווה בשבילך בית רגשי, עוגן לסערות שבחוץ.

אהבתי את "להוריד..."

שוב- בגלל כפל המשמעות.  אם זה בית אמיתי עבורנו, אם זה בית שמקנה בטחון רגשי-

אנחנו יכולות להתערטל, להתפשט, לעמוד חפות מכל גינונים ודאווין, ולהיות עצמנו עד הסוף- מתוך בטחון שיקבלו אותנו גם ככה.

אהבתי את "לדעת"

הידיעה היא עמוקה, פנימית, לא חייבת להתבסס על שום נתון חיצוני ומשרה המון ביטחון.

לדבר גם על ה"לדעת" במובן המקראי...?!  (-;

"גוש השמיכות" משדר חמימות.

"לי" - באופן ספציפי.  לא סתם ממתין.

"שיהיה שם גם מחר"...

אוף.  זה לגמרי מפיל.  כי זה מה שמעמיד את כל הטקסט הקודם בסתירה פנימית עם עצמו.

כאן נעלם לגמרי כל הבטחון הרגשי, כל ה"בית", כל ה"לדעת" וכל החמימות...

ביי ביי אהבה, ברוכה הבאה בדידות.

הלנצח נתהלך בחשש על החבל המתוח הזה, חוששות ליפול?!

הלנצח נחשוש שיום אחד על החבל הזה עצמו ניתלה בצווארנו?!

באמת ש"אוף".

אז בגלל זה האמביוולנטיות...

קים קים, קצת לא נעים לי מהפוסט....

אבל מור תסלח (אנימכירה אותה)

אכן יש כאלו טובים מאוד, סתם התבדחות.....

נדמה לי שיש כאלה.

אני לא בטוח, כי זה לא מה שאני מחפש,

אבל כמו עשבי תבלין-

הם יודעים להתחבא טוב, אבל הפרס שווה את מאמץ החיפוש.

(בעצם, כמו נשים, לא?...)

אולי תאמצי כלב?!?!?!

שמעתי שהוא אמין ויציב יותר מגבר....

אוהבת אותך ומקווה שהמבחן הלך טוב.