הערב הבנתי סופית שהרגולציה מתה.

קראתי את כותרות העיתונים, שמעתי את המומחים בוכים ומוחים, אך היום אני משלים עם זה - היא איננה.

"חיים רביבו - הסיפור האמיתי, סרטה של אופירה אסייג"

אני שומע את הקריין מהטלוויזיה והתגובה שלי הייתה:

"ויי זמיר, שהאל יעזור וישמור עלינו חמסה חמסה, דגים טפו טפו טפו" מהול בצחוק חצי ציני חצי עצוב.

והקריין ממשיך, "כל המדינה מחכה לזה", ואני מתחיל לצחוק.

לזה אנחנו מחכים? לסיפור המלא על רביבו? מה קרה למשיח, לשלום או לייבוא רשמי לאקס בוקס?

חיים רביבו היה אחלה שחקן, אפילו סלב ישראלי, ידוען לגיטימי באשדודוספרה.

אבל משם ועד סרט דוקומנטארי?  זה ממש זלזול באינטיליגנציה של הצופה.

וכמובן שבמאית הסרט היא לא אחרת ממלכת האתלטיק-טראש של ישראל, האישה שעשתה מאכילות אומנות, הלא היא אופירה אסייג. 

והאינטיליגנציה של הצופים חוטפת מכה נוספת ואנושה.

ברגע ששמעתי את הקריינות שוב כמה פעמים, הגעתי למסקנה שהקריין נשמע קצת ציני, ואולי הם באמת מסתלבטים על האינטיליגנטיה של הצופה הישראלי הממוצע...

אז לערוץ 10 ההולך וטובע, תעשו לעצמכם טובה, אל תיקחו אותנו איתכם, תשאירו לנו טעם טוב בפה לפני שאתם נמחים מעל פני המרקע.

ולרגולטור (בלי פנייה אישית חלילה וחס), יהי זכרך ברוך.