"כה עייפה, לאות באברי"

נאנחה לאה,

"לא הלילה, די כי די לה"

הדהדו אחריה אצעדות קרסוליה.

במבטו עוקב אחריה

עקוב יעקב ויתבונן

כף ידו אוחזת במקל נדודיו

הזקוף, התפוח.

חתיכת שמיים קרועים קידמו מבטה ברום האהל

סומק ירח הכובש בושתו בינות עננים,

ופעייתן של אלף רחלות אל הלילה הפתוח:

"אותי, מ... באה מ... אהבה.

לאה עצמה עיניה מראות