"...הוא אמר לי, במקום ששם קשה לך, שם אתה צריך לדרוך". כך סיפר לי מתאמן שלי על העיקרון שמנחה אותו. איש גדול, מוצק. מי שרק רואה אותו יכול לחשוב כאילו  - מה? מזכיר את הבדיחה על "איפה יושבת גורילה ששוקלת 2 טון*?" איזה קשה? לך? אבל מראה חיצוני יכול להטעות. יש קשה. הרבה קשה. כל החיים קשים.

 והאיש הזה שכל חייו ברח והסתתר מכל העולם, מעצמו, החליט יום אחד לעשות שינוי ואימץ את האמירה הזו למעלה. ומאז הוא לוקח את כל הפחדים שלו, ומציב אותם באמצע החדר, שכולם יראו, שהוא יראה, יום יום. וכל פעם שהוא נתקל בפחד חדש, מייד הוא מצרף אותו לערימה הזו, עושה לכולם הכרה - "תראו, הנה זה הדבר הזה שפחדתי ממנו, הנה מה שתמיד הייתי בורח ממנו, הנה מה שהתביישתי ממנו, הנה זה כאן..." שכולם יראו, שכולם ידעו.

והוא - ענייני, כאילו אין בכך כלום. כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם לאיש גדול וחזק להודות בחולשות שהסתיר מהעולם כל חייו. ורק מי שמכיר אותו יכול לזהות את המתח. בזווית הצואר, בקול, בברק הקל של הזיעה מעל שפתו העליונה. בדמים זה עולה לו.

גיבור. אין לי מילה אחרת בשבילו. פשוט גיבור.

 

*איפה שהיא רוצה.