השבוע אכלתי במסעדה יוקרתית עם אשתי וממש במהלך הארוחה, פוטר המלצר ששרת אותנו. כך, בלי הודעה מראש הוא לקח את חפציו, פשט את מדיו ועוד לפני שיצא מלמל משהו בוטה לעבר המנהל שפיטר אותו. כל זאת לפני כל האורחים. אף אחד לא התלונן על שירותו, לא העיר ולא רטן. לפי מה שראיתי, הוא כנראה לא התאים למקצוע ולתפקיד ולכן סיים את תפקידו טרם הזמן שתכנן. החיוך שלו פשוט היה מאולץ מרגע שהגיע לשולחן האורחים, המנות שהציע נשמעו כמו מנת קיא (תסלחו לי על הדימוי, אבל הפנים אמרו הכל) ואפילו הקינוח נשמע כמו איזה שהוא סוג של מאכל ספוג בעובש. נקודת האור היחידה בסיפור, היא שזכינו לכבוד המפוקפק בכך שהיינו אחרוני האורחים שהוא שירת במשמרתו ואולי בחיו. מה שכן, אני ואישתי למסעדה הזו כבר לא נחזור ויהי מה!

אין ספק שנגרם נזק תדמיתי למסעדה וגם כספי במידת מה. אז למה ? למה המשיכו להעסיקו ?, למה לא בדקו לפני שהתחיל בעבודה של ממש כשהוא לא כשיר לתפקיד ? הרי זה היה ברור, האיש לא התאים לתפקיד והתפקיד לא התאים לו. במדינות אחרות האיש לא היה עובר את מפתן הדלת, אבל רק אצלנו קודם כל נותנים ואח"כ בודקים.

הבעיה היא שהחיים הם לא מסעדה, לא כולם מלצרים ולפעמים מדובר בהרבה יותר משירות ואוכל. אבל מה, התרבות הזו מחלחלת לכל רובדי החברה וגורמת למיאוס ולעצבנות. צריך לעצור את הליקוי החברתי הזה שהופך למחלה כרונית קשה מיום ליום.

כי גם במדינה יש מתאים ויש לא וכל טעות בנושא עולה הרבה יותר ממנה מקולקלת ומלצר מפוטר. קחו לדוגמא את עמיר פרץ שמונה אך ורק משיקולים פוליטיים לתפקיד הגדול על מידותיו. כמו המלצר, הוא לא התאים לתפקיד ובטח שהתפקיד לא התאים לו (שר הביטחון בממשלת אולמרט). כולם ראו, כולם ידעו וכולם שתקו. אז למה מינו את עמיר פרץ לשר ביטחון אם ידעו שאין לו ידע, יכולת וסמכות לעסוק בתפקיד שכזה ? כאמור, כאן הדברים לא נגמרו באוכל ובשירות, אלא בפצועים ובקורבנות בחיי אדם. קיימת סבירות די גבוהה, שמי שמינה את עמיר פרץ, אחראי בראייה לאחור, לאבלם וסבלם של עשרות משפחות שיכלו עכשיו לנפוש עם יקיריהם במקום לבכות ולבלות בבתי הקברות. משפחות שהחור הגדול שנפער בחייהם לא היה נוצר בכלל. 

עמיר פרץ לא ידע לנהל ולהתנהל בשעת לחץ ולהוביל למהלך הנכון בזמן הנכון וזו עובדה שאין עליה עוררין. הוא יודע וגם יודה בכך שלא רצה בתפקיד והלך שבי אחרי עצות מקורביו והרצון לשבת בממשלה. אשם עיקרי הוא בטח לא. מי שעליו מוטלת האשמה העיקרית בדבר, הוא זה שמינה אותו - הוא האשם הגדול במחדל והוא זה שגילה חוסר אחריות בניהול מדינה על חשבון שיקולים שאין להם מקום בנושא משמעותי שכזה.

כך אנחנו ממשיכים במלאכת הסמוך על סמוך, ותן לו וקבל מההוא ואל תחשוב מה יהיה מחר פן יהיה מאוחר. הכל מהיר, פזיז, ללא אתיקה, כנות ושיקול דעת מקצועי. כך, גם בדו"ח מבקר המדינה  שיתפרסם במאי הקרוב תעלה שוב הטענה המרכזית בדבר הנוהג הקבוע של מינויי מקורבים ובני משפחות לתפקידים ציבוריים. זה לא נגמר ולא יגמר- זו פשוט התרבות וזו המדינה ויחד הם צועדים בבטחה.

בימים אלה ממש, אנחנו עומדים בפתחו של עוד סבב מינויים של אנשים לא ראויים. אסור, פשוט אסור שיתמנו אנשים לתפקידים שאינם הולמים את כישוריהם. הלו ? מדובר פה במדינה ולא במסעדה. הרקבון, הקלקול והתחושה הרעה במסעדה גורמים מקסימום לבחילה והרגשה רעה. אבל כשמדובר במדינה הרקבון, העובש והקלקול מסכנים את קיומנו ובטחון ילדנו.

רק במדינת הקומבינה ידאגו שבנמל אשדוד יעבדו רק החברים של יוסי מהליכוד, בכנסת החברים של אהוד, בעירייה החברים של ראש העיר וספיחיו, בחברת חשמל רק מי שמקורב למיקו מהוועד ואפילו בניקיון עובדים רק החברים של מוחמד-אחראי הניקיון הותיק. אפילו במשרד החינוך המפקח כבר ידאג לחברה וכל מי שיבוא אחריו, גם אם יהיה "המורה של העולם", ימצא את מקומו ברשימת ההמתנה למשך 50 השנים הבאות. אם יערכו סקר כמה אנשים התקבלו לתפקידים במדינה הזו ללא פרוטקציה וקומבינה יגלו שזה קומץ קטן שהוא בסך הכל קומץ שלא מייצג את הרוב ולכן למה בכלל שיעסקו בסוגייה הזו.

ככה אנחנו, מדינת קובמבינה וישראבלוף שמתגלגלת ממקום למקום.