לא אובחנתי מעולם, אך...

לצפייה במסך מלא

לא אובחנתי מעולם, אך...

‎7

תכנים אישיים

33 תגובות יום שני, 16/2/09, 06:59

אל תגידו לי שלא שמתם לב, לא אאמין לכם...סתם, ברור שאאמין גם אאמין, פשוט לא אקנה את זה...טוב נו, צוחקת, כל מה שתאמרו, אני הלא רק שחקנית בסטנדאפ החיים ומשוביכם לחם חוק בעבורי.

אם יש באמתחתכם תשואות, חיבוקים או מחיאות כפיים, אני אשתחווה אפיים ארצה ואם יש רק עגבניות בשלות מדי, השליכוהן אל קידמת הבמה, שמעתי שיש בזה ברזל, אתנחם גם במטחים כבדים של קיטונות.

תגידו, עד כאן עבר בסדר? ארבע שנים של הקלדה לא נגמרת בכל זאת אמורות לעשות את שלהן לא?

האם היו ביניכם שעצרו באמצע ואמרו לעצמם: "בוא נא, מה זה השגיאות האלו? מה היא משחקת אותה דליה רביקוביץ, צרויה שלו או לכל הפחות גרשון שקד? עם שגיאות שכאלו, מקסימום שווה להחזיר אותה לכמה הכתבות כיתה א'.

לדעתי עד כה לא היו לי שגיאות, אבל מי אני שאומר, אם לא היו, אכן זו תוצאה של שלוש שנים וגם אימון עושה כנראה את שלו ואם כן, ועדיין לא הבנתם מה אני אומרת, אז כן, אני דיסגרפית.

בכלל לא משנה לי כמה פעמים אכתוב או אקרא: אם עם הם, אינטיליגנטי, אינתליגנטי, אינתליגנטי (וברור שאת זו ידעתי מראש) אבל בכיף אני עושה סוויצ'ים בין אותיות, משמיטה, מחליפה דומות, מורידה חופשי אך בעבורי המקלדת היא התרופה המועילה ביותר, היא בקרת הנזקים הכי טובה וזאת למה? כי כשמהירות ההקלדה מתבצעת באופן סינכרוני לחשיבה, אני בעצם מדברת עם המקלדת, זה מקטין את הנזקים לכדי מינימום...למרות שהרמטי זה לא.

מתלמידת תיכון ואחר כך אוניברסיטה שנאחזה בשיניים בהתמודדות עם כל שאלה פתוחה עליה נאלצה לענות ולרוב קיבלה במקרה הטוב ציון בינוני, הפכתי לשועלת כתיבה נוסח פורסט גאמפ של הכתיבה.

אשרייך מרצתי האהובה שגילית פערים לא נתפסים בין יכולתי בעל פה לבין זו ששררה על דף שלא הצליח לספוג את עלבון מילותיי הלא ברורות אפילו לי.

מזל שלי שאת המבחן לא בדקת עם תמונה צמודה שלי, כי אז היית משוחדת, בדקת אותו על פי תעודת הזהות נטולת שמי וקיבלתי אז ציון שגירד את האפס דרך המינוס.

כשבאתי אליך לאחר מכן, הבטת בי והבטת בדף המלא תחביר לקוי, מלא שגיאות כתיב, השמטות החלפות והתקשית להאמין שאחת היא.

זו היתה הפעם הראשונה שמישהו אמר לי שאני לא מטומטמת, זו לא בורות או טיפשות, יש לי בעיה ואת עשית את המעשה האצילי ביותר שיכולת לעשות פרופסור ניצה בן דוב, את נתת לי את הטופס הביתה ואמרת לי שאם אצליח לכתוב אותו מחדש בצורה ברורה, את תעלי לי לשמונים בלי להניד עפעף וכך גם עשית.

לא אובחנתי מעולם, אך את היית זו שאמרת לי לראשונה שאני לא בינונית ושאת מאמינה בי, אז היתה זו גם הפעם הראשונה שהבנתי שיש לי קושי והוא לא אשמתי, כיום אני יודעת יותר מזאת, כיום אני יודעת, שהוא אפילו לא מעיד על כך שאדם לא יוכל לעסוק לעולם בכתיבה, או ללמוד לימודים גבוהים.

כיום, כארבע שנים לאחר שקיבלתי את האומץ ופתחתי בלוג במקום אחר, בגילגול אחר, כארבע שנים לאחר שלפתע נפתחו בפני דלתות מקצועיות ו....משלמים לי בכדי שאכתוב, הצלחתי לעשות כבר כל כך הרבה עבודות, שאני עצמי לא זוכרת את כולן, אך היו שם: כתבות אמצע בירחון מצליח בתחומו, כתבות תחקיר, טורים אישיים, חוות דעת מקצועיות ועוד כהנה וכהנה, אני יודעת שהשמיים הם הגבול, שאיש לא יעצור אותי, שלי לעולם לא יתנו עוד להרגיש בינונית...מקסימום, לא יתחברו וזה לגיטימי.

אז כן, אני עדיין נותנת לבן זוגי לערוך לי הגהות וכן, לפעמים אחרי פירסום אני מגלה שגיאה שאפילו העורך לא עלה עליה, אך מצאתי גם חברים שהחלו את דרכם לצידי לאחר שהעירו לי במסר על שגיאות ואני מיניתי אותם אוטומטית לעורכים משניים שלי.

אז אני כאן , כותבת על שגיאותיי ואם אני יכולה להתעמת עם הקושי יום יום, אזי אנשים, כל שתרצו, כל שתחפצו, לו יהי, רק תרצו ותאמינו, האמינו לי.

שלכם

גלית

דרג את התוכן:

תגובות (33)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

גלה יא אלה

פוסטים אחרונים

ארכיון