כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    ילדי פלא מייקל שייבון

    0 תגובות   יום שני, 16/2/09, 07:21

    האם אפשר להגיד שמייקל שייבון לספרות הוא מה שוודי אלן היה לקולנוע? אפשר לנסות. כשאלן התחיל בסדרת הסרטים על היהודי הנאורוטי שלו עם אנני הול (ב1977) הוא הציג דמות אחרת לחלוטין מאלו שעליהן כתבו סופרים כמו סול בלו או פיליפ רות. הגיבור התמידי שלו היה לכאורה הוא עצמו. אינני זוכר קטעים מצחיקים אצל סול בלו. אצל רות המוקדם ישנה ראייה שלעתים היא סרקסטית במידה. אך לא כמו וודי אלן.

    שייבון התחיל לכתוב בסוף שנות התשעים. החיים השתנו, הטכניקה בעולם השתנתה, היהודים נשארו אותם יהודים. קצת מגוחכים, היסטריים, ומנסים להסתיר הכל מתחת למעטה של צחוק. אותה טכניקה גלותית ישנה. רק צורת הצחוק השתנתה. את מקומו של שלום עליכם מן העיירה הקטנה תפסו יהודים מהארץ הגדולה.

    הספר ילדי פלא כבר התפרסם אצלנו בעבר בשם וונדר בויז ואזל. את הספר
    קווליר וקליי כתב על עולם הקומיקס. פליט יהודי מאירופה שנסחף אל תוך עולם הקומיקס. בספרו "איגוד השוטרים האידיים" העלילה עוברת למדינה יהודית דוברת אידיש באלסקה. קהילה חרדית עולם תחתון יהודי וכמובן מאפיה והכול מצחיק מאוד ובחלקו באידיש אמריקאית.

    שייבון כותב ספרי מתח בצורת סלפסטיק. מין טום וג'רי יהודיים שרודפים ונרדפים. הפעם גיבורו איננו יהודי. ילדי פלא עוסק בסופר. גריידי טריפ, כנראה מבוסס על דמותו של שייבון עצמו, או על מישהו מרעיו. אם כי אני מניח שלא בפרטים הביוגראפיים ולא בצורה הגרוטסקית.

    היו היה לו רגע בעבר, רגע שהייתה בו הצלחה, תהילה. הבטחה. הרגע עבר. האם יש סיכוי לרדוף אחרי רגע דומה בעתיד ולהביא חזרה את התהילה. את ההצלחה. לקיים את ההבטחה.

    בילדי פלא אנו פוגשים את גריידי טריפ בא לקבל בשדה התעופה את פניו של ידידו ועורך ספריו טרי קרבטרי המגיע מלווה בגברת סלוביאק אישה יפה שהיא גבר לבוש בשמלה. ומרגע זה העלילה מתחילה להסתחרר.

    טריפ שבשמו מתרמזת תרבות הסמים אכן מעשן בלי סוף מריחואנה, פרסם כבר שלושה ספרים שלא הצליחו כלכלית אך זכו לאהדת ביקורת. כעת הוא כותב את ספרו הרביעי "ילדי הפלא". שבע שנים שהוא כותב וכותב את הספר.

    אשתו השלישית של טריפ עזבה אותו בבוקר התחלת הסיפור. נראה לו שהוא מתחתן כדי לבגוד כדי לנאוף, הוא לא יכול אחרת. הוא אהב את אשתו, לא אהבה ממבט ראשון אך אהבה. הוא התחתן מתקווה לסקס ושאיפת נפש היתום שלו למשפחה. אחרי שתי נשים קודמות כבר ידע שתשוקה חולפת וכמיהה לבית הם לא בדיוק המרשם והבסיס לנישואים נפלאים. נישואים היו תרופה נגד החשש ממחסור בחמרים טובים בעתיד. ולמאהבות בהווה. השאלה עד כמה אם בכלל הוא נאמן למאהבות שלו.

    לאחרונה הוא מנהל רומן עם שרה אישה נשואה לראש החוג לאנגלית בו מלמד טריפ, והיא כמסתבר נכנסה ממנו להריון בגילה המתקדם, ומבלי שקיימה יחסי מין עם בעלה מזה שנים.

    טריפ עסוק מזה זמן בכתיבת ספרו החדש. כעת יש בידו כבר אלפיים שש מאות ואחד עשר עמודים שכל אחד מהם שוכתב וחזר ונכתב מחדש והוא עדיין רחוק מהסוף. הוא איננו סובל ממחסום כתיבה, להפך, יש לו כל כך הרבה עניינים לסיים בספר.

    "יותר מדי בנינים עדינים ואומללים ורחובות לכנות בשם ומגדלי שעון לדאוג שהפעמונים יצלצלו בהם, יותר מדי דמויות לגדל מעפר כמו פרחים שאת עלי הכותרת שלהם קילפתי עד לאיברים המורכבים והשבריריים שבחובם, יותר מדי סודות של גנטיקה ונאמנות לחשוף ואז לקבור ואז לחשוף שוב, יותר מדי גטים לתת, יורשים לנשל, פגישות חשאיות לארגן, מכתבים לנתב בטעות לידיים זדוניות.ילדים תמים להמית בקדחת שיגרון, נשים להשאיר בלתי מסופקות וחסרות תקווה, גברים להוביל לבגידה ולגניבה, שרפות להצית בלב בתים עתיקים"

    האם על כל זה יהיה הספר הזה? הוא מזהה את מה שהוא קורא לו "מחלת חצות" אצל סופרים. אלו שיושבים מול בקבוק ויסקי מונח על השולחן ולא מצליחים להירדם. כל מה שיש להם בראש צריך להסתדר. והדברים לא תמיד מסתדרים ואז אולי שותים עוד קצת.

    מתנדנדים על כסא נדנדה, אם יש. חושבים, ושעת חצות עוברת. מביטים בשנאה על העולם ועל האחרים, ומגלים שבסופו של דבר הפכו להיות המושא המרכזי של מבטם העוין. טריפ קרבטרי וגב' סלוביאק נוסעים למסיבה בביתם של שרה ובעלה. מלבד בעל יש לה לשרה כלב השונא את טריפ ומתנפל עליו בכל פעם שהוא מגיע לבקר את שרה. הכלב מזהה בחוש כלבי שיש כאן עניין של בגידה.

    כשהוא יוצא לעשן לו ג'וינט קטן בחושך כדי להתגבר על הבשורה ששרה בהריון הוא מגלה בחשכה את ג'ימס ליר. אחד התלמידים שלו. נער מוזר, שכעת מסתובב עם אקדח קטן בידו ובא לעקוב אחרי האנה גרין נערה שהוא אוהב שגם היא תלמידה של טריפ.

    טריפ עוד יכניס את ליר הביתה, יראה לו את חדר השינה של שרה שם ישנו אוסף השטויות של בעלה. בין השאר איזה ז'קט מקורי שלבשה
    מרלין מונרו. ליר גונב את הז'קט, יורה והורג את הכלב. כשהוא מתנפל על טריפ ומספיק לנשוך את רגלו. קרבטרי שהוא הומו עסוק בינתיים לנסות לפתות את ליר.

    מכאן יתחילו כל חלקי תאור הספר שתיאר קודם טריפ לקרות. הפעמונים יצלצלו בזמן, הפגישות שיתארגנו ומיני הרפתקאות נוספות שלא קרא בשמם.

    זהו. הדמויות נאספו, הדברים צריכים להתחיל לקרות. גברת סלוביאק תיעלם אמנם אך כל האחרים יישארו. מכאן יוצא טריפ לדרך במכונית הפורד הגדולה שלו. הוא והכלב המת בתא המטען. טריפ שיש לו עוד הרבה מאוד פעמונים לגרום להם לצלצל לאורך הסיפור. ורק לתחילת העניין גברת סלוביאק מחליפה בגדים תוך כדי נסיעה והופכת להיות מה שהיא. ילד בן עשרים ואחת הרבה פחות יפה מהגברת שהיה רגע קודם.

    הספר הולך ונעשה דומה ברוחו לספר המצחיק מאוד של ג'רום ק. ג'רום האנגלי "שלושה בסירה אחת מלבד הכלב". שם לפחות הכלב חי. וכאן הנהר הוא נהר החיים ולא נהר מים חיים. אלא שאצל ג'רום הצחוק הוא צחוק אנגלי בריא וטוב לב, ואצל שייבון הצחוק הוא צחוק יהודי מלנכולי.

    טריפ לוקח את ג'ימס לבית הוריה של אשתו. אולי כדי שיעזור לו להחזיר אותה הביתה. ואולי כדי להתנתק סופית. הוא אף פעם איננו יודע מה בדיוק הוא עושה. אלא שהם באים בליל הסדר וג'ימס, צעיר הנוכחים ובור מוחלט בענייני ליל סדר יהודי.

    מלמדים אותו לגנוב אפיקומן והוא לא מבין איזה קושיות הוא צריך לשאול. כל המשפחה מורכבת מכמה ילדים קוריאניים מאומצים שהתבגרו כמובן בינתיים. גם אשתו קוריאנית יהודיה.

    אם הזכרתי קודם את שלושה בסירה אחת, אל תצפו מילדי פלא להצחיק אתכם עד דמעות. זה לא ספר מצחיק מהסוג הזה. לכל היותר תגחכו עם כאב לב. ובכל זאת הספר מצחיק בדרכו. דרכו של שייבון. כי למעשה הספר הוא על חרדת הכתיבה. על מה שעובר סופר עד שיכתוב בכלל ויוסיף את המלה סוף. מה מחייו הם ספר ואיזה חלק מהם מציאות. כולם מנסים לכתוב. ג'ימס כותב ומזדהה מדי עם דמות גיבורו עד שהוא מאמץ לעצמו ביוגרפיה שקרית. טריפ כותב, כותב, כותב. ולא יכול להגיע אל הספר. גם קרבטרי כתב בעבר, לפני שוויתר והפך לעורך.

    ואולי זה בכלל לא מושפע משלושה בסירה. אולי אלו פשוט שני סנשו פנשה שיצאו באיזה מרדף אחרי חלום. אחרי הרפתקאות שלא תהיינה. אחרי שברי הרפתקאות שלא תיהפכנה לספרות. אולי להציל איזו ידידות בת עשרים שנה שיש לה סדקים המעידים על התפוררות. אחרי איזו גאולה חסרת שם וצורה. אין ספק שזה ספר הרפתקאות, טריפ עובר לא מעט כאלה לאורך הספר.

    כך מתגלגלת לה לקראת הסוף חרדת הנטישה, של סופר מסטול רוב הזמן, כשהעורך שלו וידידו מתאהב בסטודנט. אחוות הגברים שלו נסדקת יותר.

    לטריפ שבתחילת הספר הייתה, היו, אישה, מאהבת, ידיד נפש, וכתב יד לא גמור נשאר בסוף הספר כמעט בלי כלום לרגע. הוא מאבד הכל בסוף שבוע אבוד אחד.הוא מאבד הכל, אך בסופו של דבר מוצא דבר מה מנחם. מרגיע. ומשקיט.

    שייבון הסופר כתב ספר על סופר. כנראה שחלק גדול מהסופרים המודרניים מרגישים צורך לכתוב על מקורות היצירה, ארס פואטיקה, ולהגחיך את עצמם ומקצועם. שייבון מצליח להיות גם מגוחך, מסטול וגם נוגע ללב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין