השמש עלתה לה בחיבור בין שתי גבעות..

קרניה הבוהקות כאילו הבעירו את שדות החיטה שנמשכו כך נדמה עד מעבר לקו האופק...

צהוב בוהק..זוהר לבן וזהב חיטה כולם יחד יצרו אווירה של התגלות שמיימית...

ואני ששכבתי על המחצלת ואת ביני לבין המחזה..ליבי נפעם ופעם...

את שכבת שם כדמות שנלקחה מתוך ציור של מודליאני שיערך גולש וגוון עורך כהה..

השמש האירה אותך - את קווי חמוקייך והדליקה את שיערך השחור כפחם...

האור נשפך על צווארך וכתפך האיר את מותנייך וישבנך...

וגלש אל עבר רגלייך הארוכות...

ההתגלות היא את.

גופך העירום כאילו הונח בשדה על ידי שורת מלאכים...

וידי הושטה קדימה ללטף את הבלתי יאמן.