0
כשהורתי מתנדנדת בין מוות לחיים, גם נפשי שלי מפרפרת. זה קצת כמו לאבד את הבית, ובחלום לא מצאתי אותו עוד. חברה ניסחה זאת כך: "את מאבדת את האדם שאוהב אותך הכי בעולם". ואני חושבת, נכון. עם כל העליות והמורדות, הכאבים והמהמורות, ניסית. אז אני כואבת, אמא, את כאבך שלך ואת אוזלת ידי ואני סולחת לך, אמא, על כל הדברים עבורם נחוצה הסליחה. בסיכומו של דבר, באיך שהיית את - נהייתי אני. אני מודה לך אמא, על כך שעשית את הטוב ביותר שיכולת ואני נפרדת, אמא, מהזכרונות הפחות טובים ובזמן שנותר בונה איתך זכרונות שיישארו לי לעד. |