עוצמת הרכות הינה טכניקה של נענוע מיוחד של כל חלקי הגוף, בקצב לב העובּר, כלומר בין 120 ל-160 פעימות בדקה (שניים שלושה נענועים בשנייה). מפתחת השיטה קוראת לזה 'הפעמה'.

המטרה היא להמיס את החסימות הנפשיות של המטופל, דרך אותם נענועים חוזרים ונשנים.

בנענועים נוגעים בשני עקרונות החיים – תנועה ומים. היכן שיש חיים יש מים ותנועה. עובר ברחם אימו מוקף במים, והמסר הראשון שהוא מקבל הוא "לחיות זה לנוע". המים הם החומר הרך ביותר עלי אדמות אך דווקא הם ממיסים את הסלעים הנוקשים – הסלעים הנוקשים אצל בני אדם הם החסימות בגוף ובנפש.

טכניקת ההפעמה מאפשרת זיהוי ברור של אזורים חסומים, כי היא חושפת חלקים שאינם נעים בחופשיות. (נשימה שטחית היא אחת החסימות השכיחות ביותר). המטופל שוכב על מיטה גבוהה כדי שהמטפל יוכל לנענע אותו ללא מאמץ, משום שגם המטפל באותה שעה אמור לחוות קלות והנאה. המטרה היא שכל הגוף, מכף רגל ועד ראש, יתנועע.

המשמעות של המושג 'ריפוי' (healing) הינו 'איחוי' או יצירת שלמות    

(whole), ולכן יש חשיבות שכל הגוף, כל הזמן, ישתתף בתהליך. הנענוע יכול להתחיל מהראש ומטה, או מהרגליים ומעלה. מנענעים כל איבר מספר דקות ועוברים הלאה לאיבר הבא, ללא הפסקה במעבר בין איבר לאיבר. לאורך כל הטיפול יש תנועה של כל הגוף, לא משנה היכן המטפל נוגע. גופנו המנוענע בעדינות מזהה מיד את המקצבים המוכרים לו ונכנס למנגנון ריפוי טבעי שפועל בכמה רבדים: רגיעה מיידית של מערכת העצבים (זו הסיבה שאינסטינקטיבית אנו מנענעים תינוקות במצוקה), שמעוררת את הנוזלים של המערכת החיסונית, את נוזלי הגוף ונוזלי הלימפה ומנקזת רעלנים ששקעו בתאים. הנענוע החוזר מביא להפרשת ביו-כימיקלים חשובים ביותר במוח ובמערכת כולה, כגון סרוטונין (חיוני לעיכול ולשינה טובה, על כן נפגעי הלם מתחילים לישון לילות רצופים לראשונה מזה שנים), אנדורפין, הורמון המסייע לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח, המשתחרר בעת שמחה או צחוק, וכן דופאמין, שמביא להגברת הקשב והריכוז ולהתרוממות במצב הרוח. המגע העדין, והריפוי דרך הנאה, מאפשר להקל או להמיס את החסימות שלנו. מערכת העצבים מגיבה באופן אפקטיבי יותר להנאה מאשר לכאב. ישנם מחקרים המוכיחים כי הנאה מזרימה אנדרופינים המביאים לריפוי עמוק. הרכות, כמים שקטים, עוקפת קונפליקטים ואנו משיגים בריאות ושמחה, ללא מאמץ.

ריפוי דרך שמחה והנאה במקום הכאב, והתייחסות חיובית ועדינה לגוף ולנפש היא שפה חדשה ולא מוכרת לדפוסים שלנו הנטועים בסבל ואשר לא פעם גורמים לנו לחפש את הכאב אף מבלי שנבחין בכך.

אדם שיתמיד לבוא לטיפולים ההלו, יגלה כי מגבלות וחסימות (גופניות, נפשיות, רגשיות) שהפריעו לו, הוקלו או הומסו לגמרי.  

הטענה היא כי כל קונפליקט שיש בחיים שלנו נובע מקונפליקט פנימי, שלא מן הנמנע שיתבטא גם בגוף. דהיינו, כל בעיה "חיצונית" שיש לנו (קונפליקט בזוגיות, בעיות בעבודה, מחסור בכסף וכדומה) מקורו בקונפליקט פנימי. והיה ונפתור את הקונפליקט הפנימי, הבעיה החיצונית תיפתר מאליה. את הקונפליקט הפנימי אפשר לפתור דרך ההפעמה. כאמור, רובנו לא מקדישים זמן ומחשבה כיצד לפתור את הקונפליקטים שלנו, משום שאנו מכורים לסבל. בני האדם בוגדים ומכאיבים לגופם שלהם על בסיס יומיומי. מרבית המחלות שלנו כיום הן מחלות אוטו-אימוניות, בהן הגוף נלחם בעצמו. אנו חיים בקונפליקט עם הגוף שלנו, ואת הדפוס הזה של קונפליקט וחיכוך כולנו מתרגלים יום יום ברמה התאית הבסיסית ביותר. זה מה שהגוף שלנו מקבל מאיתנו מבוקר עד ליל.  הקונפליקט קיים בחוסר היכולת שלנו לאהוב את הגוף, עובדה שכיום אי אפשר להתווכח איתה. תופעה זו אצל נשים הינה גורפת, אך גם גברים לוקים במחלה זו. אם הם אינם שונאים את גופם שנאה עזה, הרי שגם הם אינם יודעים לאהוב אותו או לחיות בתוכו ואיתו בשלום.  הקונפליקט הפנימי יכול לבוא לידי ביטוי ברמה הנפשית בתחושות של אי שביעות רצון, חוסר בטחון, שנאה עצמית וכדומה. הקונפליקטים מביאים לביוכימיה שלילית שזורמת בעורקינו, להורמונים ולנוירו טרנסמיטורים מכווצים ומזיקים. אדם שחי בתחושה של חוסר שלמות עם עצמו, אינו יכול לצפות לתחושה של שלמות בחייו החברתיים. כלומר, הדפוסים שחוזרים במערכות היחסים שלנו מתחילים בגוף שלנו.

הגוף עצמו הוא מערכת יחסים – כל רקמה ואיבר מקיימים מערכות יחסים מסועפות עם רקמות ואיברים אחרים. מה שקורה בפנים, בינינו לבין עצמנו, יקרה גם בחוץ – בחיינו החברתיים. לא ניתן להילחם בעצמך ברמה התאית, ובו בזמן לייצר שלום עם זולתך. אנחנו לא יודעים לחיות בקבלה ובאהבה ללא תנאי את גופנו ולכן איננו יודעים לטפח יחסים כאלה גם מחוץ לגופנו.

במשך דורות הועברו אלינו מסרים שאל לנו לבטוח בגוף וביצרים שלו, אל לנו 'לאבד את הראש'. המסרים האומרים שמסוכן להיסחף אחר תשוקותינו ולזנוח את אזהרות הראש, יצרו פיצול בין הראש לגוף. הראש השתלט עם הצורך שלו לשלוט על הגוף, ולשם כך הוא מפעיל שיח פנימי ששוטף אותנו, במיוחד את הנשים, בביקורת עצמית שגוזלת שמחת חיים. שיח פנימי שלילי זה הביא עמו מתחים ומחלות. אט אט למדנו להתנתק מגופנו ולדכא את נשימתנו, שהיא המפתח לחיוּת, ליכולת להרגיש את הרגשות שלנו וליכולת לשמוע את האמיתות הפנימיות שלנו. עקב כך הפכה הישות הקרובה אלינו ביותר – הגוף, לזר שאיננו מבינים. עוצמת הרכות משלבת בתהליך הטיפולי, את מכלול הנושאים והמסרים החברתיים הנהוגים בחברה המודרנית הרלוונטיים למקרה של המטופל, יחד עם הקשבה לסיפור האישי שלו. הרעיון הוא כמובן להשתחרר מאותן חסימות חברתיות ומאותו בעיות האישיות.