חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
מתארגנת משלחת לנארניה
דרושים:
- בחורים שמחפשים את 'האחת'
- ארון כבד וגדול, ובעיקר עמוק
- בגדים חמים ושכבות רבות של אטימה רגשית, לשהייה ארוכה עם אופציה להארכה
- מזון לנפש - סוטול קבוע, פסקול נוסטלגי ו/או של ג'יימס בלאנט
■ ■ ■
לנוכח בקשות לפירוש הפוסט האניגמטי, ואניגמה זה לא אני, גם לא בשקל - לא מצועפת, לא מסתורית ולא כל החרטא הזה, אז ככה:
אתמול היתה לי שיחה עם ידיד ותיק שלי, שלשנייה זכה פעם כמעט במעמד המאהב. הוא טען שהחליט להינזר מסקס.
למה? שאלתי.
עד שאמצא את 'האחת' היתה התשובה.
עכשיו, בהכירי אותו, התשובה הזאת כל כך מופרכת, וגם כל כך הרבה שמעתי אותה מבחורים צעירים ומגברים מבוגרים עם היסטוריה רומנטית דפוקה, שאת עצמם ואת זנבם לא מצאו, שלא לדבר על אותה אחת לא קיימת, שלא לדבר על מערכת יחסים טובה ומעשירה ומתגמלת ולא הרסנית - אחת, כן אחת - בכל תולדותיהם - עד שפשוט היתה לי לזרא.
אבל מה שהיה שונה הפעם מאשר בפעמים קודמות, שבהן שמעתי את תשובת הכימהון הזאת - שהיום אני כן נורמלית. כך שאם פעם, בחולשתי, נכנסתי לדכדכת קשה, והייתי בוכה, לא עלינו עקב טמטומם של הגברים, או - בשיאי הפסיכי - אף אחזתי בסכין היפנית הקרובה למקום מגוריי ושרטטתי על רגלי דוגמה גיאומטרית נאה שהתכתבה בטוב טעם עם יצירתו של וסילי קנדינסקי - הרי שהיום, אחרי שחזרו אליי כוחותיי, שמעתי את עצמי, אתמול בלילה, אומרת לו את אלה הדברים:
- אם אני זוכרת נכון את דירתך מרובת השותפים, נכון שיש שם ארון ישן, גדול וכבד?, שאלתי במתק שפתיים.
- כן, נכון.
ובכן, אמרתי: פתח את הדלת, היכנס פנימה - אולי תמצא את הדרך לממלכת נארניה. שים לב: המסע עלול להיות ארוך וקר.... כדאי לכן שתיקח איתך כמה שותפים. ואני יכולה להעלות על דעתי רשימה שלמה וארוכה -
חברים שלך - שמחכים לכלה הלבנה, חברים שלי - שמחכים למושלמת: החכמה אך חסרת הדעה, היפה אבל שרק הם רואים את יופיה ולא שאר הגברים... הרזה שאוכלת המון ולא משמינה...הצעירה שאינה מזדקנת לעולם...זאת שתטפל בהם כבתינוקות ובכל זאת תעריץ אותם כגברים.
קר שם בנארניה, ומאוד בודד. שנים על שנים של בדידות וכימהון. לכו אפוא כולכם יחד. היכנסו לארון ואני מבטיחה לכם שלא תחסרו לנו.
- לא, לא התכוונתי 'האחת' במובן הזה.... הוא מיהר לחזור בו.
- לילה טוב אמרתי. כבר מאוחר, והכדורים שהחזירו לי את כוחותיי העל-טבעיים מרדימים אותי כך שאני ישנה כמו שלא ישנתי כל חיי.
■ ■ ■
בתמונה: מנהרת 'קרח' של אוֹלאפוּר אֶליאָסוֹן, אמן איסלנדי בן זמננו (יליד 1967) |
תגובות (112)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יכולה לדמיין כמה גברים שכ"כ מתאימים לתאור שלך צעירים שחולמים או מבוגרים עם חסכים רציניים בשל מערכות יחסים
אוי איך אהבתי את הסרט אבל בסוף הם חוזרים למציאות!
זה כל כך נכון, מיא יקירתי, אני לא רוצה להישמע כמו איזה פוליאנה או מרי פופינס אבל זו האמת. מתי מחייכים אלינו הכי הרבה?
מתי אנשים מדברים בנועם? כשאנחנו מקרינות משהו דומה. כלומר כשמאוהבים (אהבה טובה), או אחרי שעשינו אהבה וזה היה מרגש במיוחד, משהו בחיוך, במבט, מזמין אנשים להתקרב, ליצור קשר, בצורה נעימה.
אפילו כאן בלבנט. וכנראה בפריז היה לך כל כך טוב שפשוט הקרנת את זה לכל עבר. משהו בחיוך, במבט, בנגישות לעולם.
בדיוק הנו אייג' מוציא את העיקר, ומשאיר אותנו ריקים ומבובזבזים.
המציאו סבון ללא סבון, קפה ללא קופאין
ונתינה ללא נתינה, מתי ימציאו פרוזק בלי תופעות לוואי?
לא, אני לא רוצה לנרניה.
רעיון מדליק, כתבה מאירה, אולי תכנסי לנרניה, ותמיסי את השלג...
פיטר פן, (גבר מסיפור אחר:)
עלית על הבעיה אחרי יסורים רבים מידי.
סליחה טועים
אהלן מיא, מצטרף לאירה, היא בהחלט צודקת, את הפוסט המתלהם סטייל פרובוקציה אהודית קלאסית מן הראוי היה להוריד לקומת התגובות, זה המקום הראוי לו, ואת הדיבור המקסים שלך כאן שעושה חשק לכרכר אחריך ללא סוף, צריך להעלות קומה לפוסט, ככה אני בכל אופן חושב.
שלך בידידות
קלמן
התשובה שלך ראויה לפוסט.
WOW איזו תשובה מאלפת וארוכה... 3 פעמים עניתי לך, והמחשב העיף אותי קיבינימט. ובשלושתם כל פעם תשובה קצת אחרת. ובכדי לחבר אותן צריך מוציא לאור.
הראשונה היתה אמש אחרי חצות, וכנראה בגלל זה חלמתי עלייך בלילה, כי אני תמיד חולמת על מה שקרה זמן קצר לפני שאני נכנסת למיטה, למרות שקראתי אחרי זה את ספר מופלא שנמצץ ממני כמו סוכרייה על מקל, שבין היתר מדבר על מבנה ותיפקודי המוח, ובעיקר מרתק בהקשרים של השפעתם על הנפש, ומטבע הדברים גם על נשים וגברים ומה שביניהם.
לא רק אני יודעת שיש המון הבדלים פיזיקליים משמעותיים בין שני המינים, בעיקר במידות ובעוצמות החומרים הפעילים במוח, על כן ההתייחסות שלנו אמורה להיות כנראה בהתאם. בהתאם לזאת - מסתבר שאת המחמאות ונשיאת הכפיים סביר להניח שתקבלי יותר ממשפחתך, מחברותייך ומילדייך נכון לתקופה זו.
ולמה לתקופה זו? מכיוון שלדעתי לחצנו אותם, את הגברים, לפינה, ואולי לקחנו את זה רחוק מדי, ועוד תפסנו אותם לא מוכנים לשינוי הזה, שכנראה קצת גדול עליהם. (ויש לי עוד הרבה מה לומר על זה...)
ברור שישנם הבדלים מהותיים בין האירופיים לבין הלבנטינים באיזורינו, אבל ביננו, גם אנחנו כאלה - אין לנו בעיה לפתוח פה ענק על כל מי שרק מעלה לנו את הפיוז, וזה בהשוואה לחברותינו המאופקות מאירופה.
אך כמי שחייתה לא מעט חודשים (לא רצופים) בשבדיה, עם המשפחה המורחבת - תאמיני לי שאני מעדיפה את שלנו על פניהם, כי מה שיש מתחת למעטה האדיבות והנימוס הוא רוע בלתי נסבל ובעיקר בלתי נתפס, גם כלפי אנשים עם קירבת דם. ותביני שאישית לא נפגעתי מהם, אלא מספיק היה לצפות בהם מהצד.
אני יודעת על מה את מדברת, הדיכאון הזה נובע גם מאכזבה רבתית ומלאה, בין היתר היא גם התרגום שלנו לכישלון אישי על כל מערכת יחסים שלא צלחה. אין תשובה חד משמעית או פתרון אינסטנט, ולכל אחד מצוי הפתרון האחר והייחודי שלו שיעזור לו להרים את הראש מעל מימיה העכורים של השפיות ומה שמתחת לה...
אני מצאתי אותה רק לא מזמן בין היתר בבדיקה מאסיבית וחסרת סלחנות ופשרות בבפנוכו שלי, ושזה לא ישמע לך כרוחניות, ממש לא, אבל זה נותן לי אספקלריה לאיך שאני משדרת החוצה - וככה זה נראה גם כלפי חוץ.
כל זה כאין וכאפס לעומת מה שיש לי לומר... רק אוסיף שיש לי הזדהות עמוקה איתך.
קצרה היריעה וכואבות לי 2 האצבעות המקלידות, למרות שנשארתי עם המון חשק לכתוב עוד, ויש הרבה...
(על כן המשך יבוא בהזדמנות הראשונה)
.
נ.ב. יפה לך הפרח שם מלמעלה, ומה שמתחתיו, ואת ממש יפה בחלום שלי
אגיד לך את האמת - היה לי אמנם נפלא בפאריז. עצרו אותי שם גברים כך סתם ברחוב.... להגיד לי כמה שאני אשה יפה ו.......זה דיכא אותי ברמות קשות. את מבינה, הייתי די הרבה פעמים בפאריז, אבל כל הפעמים האחרונות היו עם בעלי והילדים, ולא לבד. פתאום, כשהסתובבתי לבד הייתי מוקד לתשומת לב גברית. ולא של ערסים. של ג'נטלמנים בחליפות, שהזמינו אותי לקפה וכאלה. שסתם עצרו להחמיא ולהתפעל. של עוללים בני עשרים שהזמינו אותי לצאת. סתם כך ברחוב. כאלה שסתם היה להם מה להגיד על העיניים שלי. שסתם ביקשו "ליהנות מהעונג של חברתי". שסתם ביקשו ש"אחלוק להם את הכבוד של לוויתה של אשה יפה". הלכתי שם וקרנתי מיופייה של פאריז, וכולם חייכו אליי כאילו לא ראו אשה מימיהם.
בקיצור, בא לי למות. למות.
לא רציתי לחזור לכאן ואין לי חשק עכשיו לכתוב בקפה על יחסי גברים/נשים או לכתוב בכלל. אני פתאום קולטת שעם כל הביקורת שלי עד עתה כולל הפוסט המבדח הזה עצמו, הייתי רחומה מדיי, ובהלך הרוח הנוכחי שלי אני רוצה פשוט לזנוח את גינוני הנשיות יחד עם ז'קטי הטוויד המאממים שקניתי בפאריז, המגפיים האלגנטיים, נעלי העקב מזמש סגול והתיקים בוורוד ובירוק ופשוט לבעוט בעיטה תאילנדית מדוייקת בראש ולדמם ולדומם (זה לא אותו דבר) את כל הגברים הנכים-רגשיט, מצעיר ועד זקן, שזיכו אותי בכל יחס אחר פרט להשתאות והערצה.
כי היחס שזכיתי לו בפאריז היה בעצם היחס שהתרגלתי לו גם בארץ בצעירותי, ומשהו התקלקל ונשבר בחברה הזאת, וכתבתי על זה לא מעט, לכן לא ארחיב - אבל אני לא הייתי רק אדם אופטימי. פוליאנה הייתי. פוליאנה שהפכה כל חרא לזהב. בכל רע ראיתי טוב, תמיד, תמיד, תמיד. ולכל אחד היתה לי מילה טובה, מילה של עידוד. וכך כמעט כל חיי. תמיד בצחוק ובשמחה ובעליצות ובהשתטות ובנצנוצי אור וזוהר וכיף. ומלהיות כזאת לא נופלים לדיכאון ולמרירות ולציניות איומה וקשה ופוצעת ומדממת בשל מה בכך. זו היתה מטמורפוזה עצומה שחלה בי. אני שהערצתי כל עלה וכל תצורת צדף ונישקתי כלבים ברחובות הגעתי למצב שהייתי מוכנה לפוצץ-מכות בערך כל דבר שזז.
ואחרי שהכדורים החזירו אותי לעצמי, למצב של איזון וכמעט חזרה לאותו מצב פוליאני, נשארה החידה הגדולה - למה זה קרה? מה גרם לי לשינוי הזה? ובפאריז קיבלתי תשובה חלקית. כי כשאדם מחייך אל העולם ומשפיע עליו אהבה ויופי, הוא לא יכול לקבל רק מכות בתמורה, זה לא מתקבל על הדעת ואי אפשר לחיות עם זה ואני לא הצלחתי.
ראיתי שם בפאריז את התערוכה - אני חושבת, בלי הגזמה, אחת הכי יפות שראיתי בחיי. היא היתה של האמן האהוב עליי בן המאה הקודמת ג'ורג'ו דה קיריקו, אבל כרגע עוד לא בא לי לכתוב, כי בשבילי הכתיבה היא גם השקעה רגשית, תמיד.
תשובה קצת ארוכה, אני יודעת. אבל זה מה שרץ לי בראש.
היי מיאתנו,
הסתקרנתי מתי את כבר חוזרת, אז באתי וקראתי את התגובות
חבל שלא התרעת שאת מגיעה, היינו באים בהמונינו ישר מהקפה לטרמינל השבים עם שלטים לנפנף לכבוד פנייך לשלום. ואולי גם מסבירים לתולעת שחקרה אותך - שלכדורים שאת לוקחת ולסמים יש את אותה השפעה, והיא גם להיות מבסוטים ולחייך ככה סתם לעולם ללא סיבה... זה בין היתר תפקידם בכוח, כלומר במוח, לא? (זר לא יבין זאת, בטח לא שוטרת במילוי תפקידה)
שמחה שחזרת, מצפה לקרוא את החוויות מגברי השאנז-אליזה והסביבה, ואיך הבגדים והחנויות והנשים...
לאאאאאא
לזה כבר לא אסכים
אלה שאני מכיר ש"מחכים" הם לא פסיביים, הם עובדים וקשה כדי לפגוש בחורות ויורקים דם בדרך.
לגבי מה שיש להם לתת, זה כבר בינם לבינה. להגיד שאין להם מה לתת או שלא נתנו קודם לכן, זה פשוט לא נכון.
ניסו, מנסים ינסו, נתנו, נותנים יתנו
גם אני לא מדבר על המשהו החיצוני, או לפחות לא כמשהו העיקרי. חיצוני זה כמו כסף, זו תוספת מבורכת.
בכל מקרה, ההתייחסות לברביות הייתה על זה שבנות פעם היו חולמות להיות כלות ועל האביר על הסוס הלבן וכאלה. והיום, למרבה הזעזוע חלק ניכר מהנשים התפכחו מהשטויות האלה והזדעזעו לראות את הגברים לוקחים לידיהם את החלום המטופש להחריד הזה.
או מאי מיא
אזיה כיף זה להיות בצד שמבחין שזה הם השרוטים ולא אנחנו
וכשהם אומרים שזה בגללם ולא בגללנו זה בהחלט ובלתי ניתן לחשוב אחרת- זה בגללם
לפני שבוע חברה סיפרה לי על אחד שנסוי לקרפדה
ואחר חתיך הורס שמבוחר לתינשמת
מכועירות טיפשות אפילו חתיכות
שאלתי תגידי ומה איתי ?
איתך היא אמרה
או שתהפכי ללסבית או שתיארי לבד
אף אחד מהם לא יסתכן בחכמה יפה אופה
זה טו מאצ' לממוצע של המין החלש
ישר היית צריכה להודות שפגשת כמה סמי-מרוקאי-צרפתי בפריז. חתיכים. אבל לא הבאת לארץ
מאהב לשניה נקרא ידיד וותיק?
כולנו מחפשים את הלא מושג, ככה ממציאים כל מיני המצאות. :))
רעיון יפה, אהבתי.
איזה כיף שחזרת!!!
מחכה לסיפורים...
אני לא מדברת רק במובן החיצוני. אני מדברת על הפאקינג משו הבלתי מושג. ואגב אני לא חלמתי על ברביות. אני הלכתי מכות כי הייתי בת/בן.
אתה מעדיף לחשוב אינסייד או אאוטסייד?
יש מגוון עשיר. אפשר גם לאי השדים או לאלבה או לסנט הלנה או לפולגנדרוס שביוון - אי קסום - שנאמר (על ידי האחד והיחיד שמעון באהבה) אני ואת באותו לילה קסום... אבל למה לעורר שדים מרבצם וגברים מטמטומם אם אפשר פשוט להבריחם על מנעול ובריח בחזרה לבוראם באיי בורה בורה של ארון הספרים היהודי הנודד - הלא הוא צמח רב שנתי מעצבן ומכוער. פשוט שילכו כבר לחפש את המדרובה ההיא, האחת שמה, ויעזבו אותנו, הנשים המגניבות, לנפשנו.
תודה, נשמה. היתה נפלאה. הפוסטמה חזרה. בקרוב הפוסט.
בכבוד.
שיצטרפו כולם, מצעיר ועד זקן. נסדר ארון מצוין וכבד מעץ אלון מלא ונשים אותו על המיטה המעופפת של וולט דיסני.
כחובב הסימטריה הקדושה ולא מהיום, תכניס מצדי 8000 נשים לארון, אבל העובדה היא שנשים הרבה יותר מעשיות, וכשרובן מוצאות גבר שטוב להן איתו, הן נשארות איתו. יותר מזה, נשים רבות נשארות גם עם גברים שמענים אותן, אם באופן פעיל ואם באמצעות דיאטה רגשית. אין לי שום כוונה למצוא את 'האחד', כשם שבעברי לא היה 'האחד', כשם שלבעלי לשעבר המקסים והנפלא אני לא מתייחסת כאל 'אחד'. אני מוצאת ואמצא גברים שווים ולא צריך לדאוג לי, וזה ודאי לא יהיה רק בסוף, כי אחרת באמת אמליץ לעצמי בחום להתאבד.
בינתיים נסעתי לפאריז וחזרתי. זה לא נארניה אבל יותר קרוב מהדרום, ודווקא נטענתי בכוחות חדשים ואני בכלל לא מיואשת. עוד אכתוב על פאריז וגם על חיזוריהם של הגברים שם. בואי נאמר שהם בכלל לא התכוונו לנסוע לנארניה.
אלה שאת מכירה הם לא אלה שאני מכירה ובכל זאת... כי מי שבוחרים את המפלצת (לעתיד) שלצדם על סמך התחנחנות והתנחמדות והתבטלות ו"אוי, כמה שאתה חכם וגדול וחזק ואפשר ללמוד ממך המון" ושדי סיליקון ותחת מידה 34 ארוז בסקיני ג'ינס וסקיני-מוח (חובה!) תואם - זה עונשם, והטעות, כמו בטרגדיה יוונית, באמת גורלית וידועה מראש.
את יודעת משהו
במחשבה שנייה
אחרי שקצת הרגשתי לא נוח עם עצמי אבל משום מה לא ידעתי לבטא את זה בצורה מדוייקת, מצאתי פוסט מדויק מאוד על העניין
שנותן קונטרה מאוד רכה אבל מאוד נכונה למה שאמרת
http://cafe.themarker.com/view.php?t=50222
זה מה שקורה במהפכות
פעם חלמתן על ברבי
ועכשיו גברים חולמים על ברביות
הסרטים האמריקאיים המטופשים שרפו לנו כל טיפה של היגיון
תחזיקו מעמד
עוד 10 שנים
ולא יותר מ50 גברים
זה יעבור
יפה, נקודה מענינת למחשבה...
ואיך יגיב לדעתך אזרח מכובד של נרנייה.
אגב, את מוציאה שם רע לאוסטרליה. (מושבת עונשין בעברה).
יפה לך ששלחת אותם לנארניה :-))) המכשפה היפה והרעה שם תדע מה לעשות איתם.
שתהיה לך נסיעה נפלאה, מותק.
"תעשי טובה "
"תעשי מקום" בטיסה
שלא יהיה צפוף ויהיה מקום גם לרשימה שלי,
אומנם יותר קטנה אך נראה לי לא פחות הזויה .
על כל גבר שתביאי, אביא שתי נשים לשלוח לארון.
אני מניח שבסוף תמצאי את האחד.
בילוי נעים
האויב של "אחת" הוא "האחת"
כמו שהאויב של הטוב הוא העוד יותר טוב
(מיא, בואי אלינו לדרום הלא מאוד רחוק. ממש ליד אשדוד מגניביישן. נראה לי שכאן היאוש יותר נוח)
טוב, אז ככה
את יודעת שכמו שאת מכירה את סיפור האחת, גם אני שמעתי אותה לא פעם..כמה פעמים?
שאני לא האחת
שאני לא מספיק טובה
וזה הכי טוב-
שאני טובה מידי מכדי להיות אמיתית!!!
אני אגיד לך משהו על מחפשי האחת
אלה שאני מכירה וחיפשו אותה, אכן מצאו וגם התגרשו מאותה אחת, כי הסתבר אוי לנו, שהאחת הזו לא הייתה ממש האחת, זו היתה ממש טעות גורלית.
ואלה שחיים בעולם דמיוני שבו ישנה האחת שמחכה להם בזרועות פתוחות {נקווה שגם ברגליים}, לא ממש קיימת.
כי החיים מורכבים מהרבה "אחת" כאלה והרבה "אחד" כאלה.
מי שלא יודע להביט טוב במה עומד מולו ולהעריך על מזלו הטוב שהעיר לו עם פרוג'קטור, לא יראה כמובן עם פנס כיס.
ומחפשי האחת ימשיכו לחפש את האחת עד קץ הקיצים.
זהו מסע ארוך ומפרך ללא תגמול.
לא סתם יצאתי לפנסיה מוקדמת, פשוט נמאס לי לאכול לוקשים ובולישט.
עד שלא ימצא בן אנוש עם לב וראש במקום הנכון, אני מעדיפה להיות לבד, כי איתי אף פעם לא משעמם, כי אני יודעת להעריך יופי את עצמי, ואני אוהבת לישון באלכסון.
ואת תבלי לך בפריז מאמי..רק שתדעי שאני כבר מתגעגעת!
ברור..
אני מבינה שיש לו חוצפה להתקשר אליך
אני הייתי נותנת לו ביטה על המקום
שיכאב לו ככה שיבין שהוא היה טיפש כמדומני
לו דווקא הייתי שמה את אחד השירים מהפסטיגל
יש שם מלכת הקרח או הרוע או לא משנה הוא יתאים בהחלט**
ויקירתי בהזדמנות זאת נסיעה טובה ונשיקה לשמן.
וואו!
אני לא מונה אותך. לך יש נשמה ואני יודעת שכשתמצא מישהי טובה, תדע לאחוז בה ולא תיתן לה ללכת ולא תוציא לה את הנשמה ולא תענה אותה ולא תזיין לה את השכל שיש לך בראש פנטזיה על 'אחת' מסתורית שהיא יותר יפה ממנה ויותר חכמה ובעיקר אחרת.
רק זכור את זה, כי אתה עוד צעיר ואתה עלול להתקלקל. אז אל תתקלקל, כי אתה בדיוק מהאנשים הבודדים האלה, מהאורות הבודדים באפלה שחייבים אותם בעולם כדי להראות שבכל זאת יש סיבה לחיות כאן ויש תקווה ולא הכל אבוד ורקוב ומושחת.
ידעתי שתברכי על הקמתה של הסוכנות בכיוון אחד מיא-טורס, היוצאת במבצע מיוחד למאותגרים רגשיט.
לא, הם לא יבקשו. הם ייתקעו שם לנצח בחיפוש הסיזיפי אחרי 'האחת'. היא עוד לא נולדה, 'האחת'.
הנה, פתאום נתקלתי בדיון הזה, שבו גבר שנראה כמו סבא שלי שואל בתמימות כמה צעירה מותר לו לייחל שבת זוגו תהיה - כי כמובן שברור שהוא רוצה צעירה כמה שיותר - כי כמובן שברור שביולוגית גברים מבוגרים ומבוססים ונשים צעירות וולדניות זה אחלה זיווג. אנחנו בימי האדם הקדמון, כן? ונשים עונות לו! במלוא הרצינות! מנפיקות מספרים!
יאללה - כולם לארון ולנעול במפתח.
נסיעה טובה שתהיה לך מחר.
אל תחשבי עלינו בכלל.
זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי בפריז. בת 17.
הלכתי בשאנז אליזה בערב, אוכלת קרפ עם ריבת ערמונים ולפתע גבר שרמנטי תפס את מרפקי בעדינות ושאל "תרצי חברה?". אז עוד לא הבנתי מה הכוונה...
קר שם בנארניה,
אם יש לך עובדות מוצקות ואת אומרת שקר , אני מאמין לך, לפחות אני מרגיש הרוח הקרה מתקרבת
ומאוד בודד
בודד זה לא מילה,אבל אם נכנס כולנו לשם אולי לא נהיה בודדים?או שכל אחד יש תא מיוחד הפרד כזו זינזאנה
שנים על שנים של בדידות וכימהון.
שנים??!! אנחנו לא יכולים לצאת באמצע אולי,אולי תגלי לנו איך לא נכנסים לשם או הדרך לצאת למי שכבר שם ?
לכו אפוא כולכם יחד.
עד כדי כך , עצבים ?
היכנסו לארון ואני מבטיחה לכם שלא תחסרו לנו.
ברור שלא יחסרו לך -נחסר אם את מונה אותי איתם , אבל אולי יחסרו נחסר לאחרות?!!!
ובכלל איזה סוגי בגדים את מציעה לקחת .ומה לגבי אוכל !!
נסיעה טובה מיא ,את לא צריכה בגדים חמים , ישל לך נשמה מלאה חום ...
תיהני
מאוד יפה כתבת קצר וקולע
צודקת.
לנארניה כולם.
נסיעה טובה
(ראי מה זה. גרמת לי להגיב פה).
אחר כך הם עוד יבקשו לצאת כולם מהארון, הדבילים, יציאת מצרים, יציאת אחוריים, יציאת לפלנד
אחלה תמונה חדשה יש לך עם הפרח על הראש וקרן האור המסנוורת מאחור, מלכת המזרח התיכון...
נכון גאפי. נכון. דניאלה לונדון עשתה בזה דוקטורט: כשלא יודעים לא משמינים, כשאוכלים בעמידה לא משמינים, כשאוכלים מאכלים קרים כמו גלידה לא משמינים, כשאוכלים בעמידה באמצע הלילה לא משמינים, כשאוכלים מהסיר לא משמינים, כששותים נוזלים לא משמינים.....
אני, אם לא איכפת לך, אלך על בטוח, וכבר ארזתי לטיסה את חטיפי הגרנולה שלי, הממותקים בסוכרזית.
ממש...תמימה זאת לא אני. אני מסתכלת היום על בחורות בנות 20-30 והן כאלה אהבלות, תסלח לי בעד הביטוי. ואני בת 20 הייתי כבר כזאת חכמה וחזקה ואף אחד לא יכול היה לעבוד עליי. הן אוכלות שיט בכמויות ומברכות ברכת המזון.... כאילו....אין, אני לא אבין את זה. אפילו כאן באתר, התגובות המתלאבות לכל שטות שכל בחור תוקע. אני משתגעת מזה. זה גומר אותי לחתיכות. וירטואליות כמובן. כי האמת שזה דווקא מבטיח לי ליגה נהדרת משל עצמי. וכבר הצהרתי בעבר, שאם להיות זונה, אז רק בשביל כסף, והרבה.
תהני מותק,
לגבי הערמונים וקלוריות בכלל
יש לי תיזה שעדיין לא הופרכה (טוב, אולי כי לא טרחתי לבדוק אותה:)
לפיה ידיעת מספר הקלוריות משמינה.
אני באמת זונה. אתה לא יודע אפילו עד כמה (ואני לא יכולה ממש לספר. אשאיר זאת לדמיונך הפרוע). השבוע נפרעתי בפעם הראשונה בחיי מגבר שהתייחס אליי כזונה ונהגתי בהתאם. אחחחחחח, כמה שזה היה נהדר.
ובאשר לחבר..... יש מצב שהוא כבר לא חבר בעקבות הכרטיס לנארנייה שניפקתי לו. אבל באמת, לא יכולתי עוד לשמוע את הזיון–שכל הזה על 'האחת'. יש גבול לכל דבר. גם אצלי, שאני כידוע טיפוס סובלני במיוחד
זה קצת ילדותי, לא? כל מלחמת הטוב ברע הזאת... זה צריך לקרות כל כך רחוק? אין טוב ורע כאן על ידינו? כל המשלים הבדיוניים האלה...מטריקסים ושטויות, לדעתי קצת מפספסים את הנקודה. אנשים עוסקים ב'רוע' הגדול במקום לעסוק ברוע הקטן. הנה, הנה הוא הרוע.
זונה.
פאריז.
זונה שוב.
(כעבור 5 דקות של קינאה)
אז החבר הזה, נרגע לו?
עכשיו הכל הרבה יותר ברור...
מצוינת את!
למרות שמאוד אהבתי את הכרונוליגיה של נארניה...
כל אלה שחשבו שאני לא "האחת".
אבל למה להוציא שלדים מהארון...
העיר באפור מתאימה לי ככפפה לצפצפה. רק מה, גמרתי לארוז ונראה לי שהחתולים בלעו את כובעי האלפיני ולא נודע כי בא אל קרבם.
יש מצב, יש מצב - למרות שאני דווקא בעד התנסויות מכל מין.
שלדים זה דווקא אין לי. את מוכנה לפרט, אחותי?
אסלן? היו מתים להיות אסלן (אגב, אריה בטורקית) בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה.
אפילו לטופי שלי הגאון יש א"ר גבוהה בהרבה.
לא, הם כחמוס הביצות, גירית החולות, עטלף הבורות (דגש על מקומות נמוכים ושפלי-רוח).
בעצם, גם ארון הבגדים היוקרתי שלי גדול עליהם. כיוונתי לארון הבגדים שלהם, סמרטוטים מהודו/מותגי החרטא.
שלא תתבאסי.
אין פה שלג. קצת רוחות ואפרוריות.
את לא חושבת שאחרי שהוא יצא מהארון יתנזר ממין (אחד לפחות)?
יש לי ארון עמוק (זה כמו גרון עמוק?) שהייתי מעבירה לך אותו, עם כל השלדים...
שתהיה לך נסיעה נפלאה, וחזרי אלינו מופשרת.
לב טוב, לגברים ולנשים כאחד. לב טוב וחום וחיוניות וצחוק ואהבת העולם וברואיו. זה כל כך פשוט. וכשאתה מחבק מישהו, שאפשר לחוש את חומו מבעד לעורו. זה הכל. ואת לבו מבעד לחזהו. ואין הבדל בין אהבת אשה לאהבת גבר. זו האחת והיחידה והאחד והיחיד.
וכשאתה נוגע, היא/הוא שם. לצדך. לא פנטזיה ולא פיקציה. אדם חם ונושם
תודה שהגבת.
יש הרי אינסוף סוגים של שרוטים, ממניאקים ועד זאבים בודדים וכו'.
אני מדברת על הסוג המסוים הזה - שופעי עור ואאבה, כותבי שירי כימהון, שנשים נורא נורא מתחברום אליהם, כי הם נורא נורא רגישים, והם נורא נורא מאמינים באאבה, ומה בסך הכל ביקשו? את 'האחת'!
רק שאם תבדקי אחורה בכל מערכות היחסים שלהם, לא היתה להם מעולם מערכת יחסים מתגמלת (לשני הצדדים) וטובה שלא נגמרה באיזו טרגדיה.
ובניגוד לתו נכה שמקנה לך חניה מול הסופר והיכל התרבות, אין לצערי תו נכה רגשית שמזהיר בחורות מהזן הזה, וחבל, כי הוא מתרבה והולך.
וכשנמצאת לבסוף 'האחת', אחרי אינספור סינונים של בחורות מקסימות ונפלאות - זו הרי כמובן פקצה מהגיהנום שעונה על אותו צורך בהרס עצמי, כי הרי כל פסיכולוג-בגרוש יגיד לך שבראש ובראשונה הצורך העז ביותר הוא לא למצוא בכלל - כי לשם כך נבראו פנטזיות, כדי לא להגשימן. ואותה פקצה תקרב מאוד את קיצה של מערכת היחסים, או פשוט תנהל אותה באופן שהבנאדם יתחרט על היום שבחר בה.
וכאן תתחיל מסכת של בגידות ושקרים וזוועות... ושוב פרידה ושוב חיפוש אחרי 'האחת'.
נארניה נראית לי המקום המתאים לכל אלה. נארניה כגלות אינסופית במרחבי הקרח הבדיוניים. נארניה של הנפש.
ותודה על תגובתך.
תודה רבה. אחד המאפיינים של ההפרעה שלי הוא סף כאב גבוה במיוחד ובכלל דברים פיזיים לא משפיעים עליי - לא חום ולא קור ולא כלום. רק הנפש סובלת. הגוף חסון וחסין הכל.
דווקא אצלך זה לא נכון.
אני אורזת עכשיו בגדים חמים, כולל כובע אלפיני, מחממי אוזניים, כפפות עור מרופדות, מגפי עור מרופדים וצעיף, ואקווה לטוב. חבל שאנלא יכולה לארוז את טופי חתולי השמן בעל יכולת החימום המרשימה. פעם היה לי קר בלב. היום כבר לא וזה הכי חשוב. תודה רבה
אני לא נוסעת - אני רק מסיעה.... פתחתי את מיא-טורס סוכנות נסיעות בכיוון אחד בלבד.
מומלץ להפשיר הגופות לפני האכילה, או ככה מהמקפיא? כי לא בטוח שהביטוח הרפואי שלי מכסה שבירת שן בעת אכילת גופה בפאריז....
רק כמה?
את בת מזל מאמי. אני היכרתי המונים לאחרונה. העיר, כמו שעכתבה לימור, מלאה בהם. הם מלאי אור ואהבה. רק עוד לא נבראה האשה עבורם. היא בנארניה, המושלמת. אשת הקרח והכימהון.
וערמונים? ירחם השם! את יודעת כמה קלוריות יש בערמונים?
אני אוהבת את הספרינג-רול של הסינים. רק חסה ונבטים!
זאת המטרה. ותשקוט העיר מבחורי הכימהון מזייני השכל, ויראו נשותיה כי טוב, ויחזרו לשפיותן ולעוז רוחן - אמן!
אני לא אוהבת ללכלך את ידי הענוגות ולא את ציפורניי שנעשו מלאכת מחשבת בדוגמת כוכבי כסף לכבוד השלג הצרפתי. ותודה, נשמה.
מזהה? מזדהה?
אולג, אולג...... נראה לי שיש לך יותר מדי שעות ליברמן!
בשמחה!
בחיים לא אסע לשם, בחיים!
האחת והיחידה זו שתמשיך לחפש אחרי שמצאת אותה.
אין לה פנים וגוף מוגדרים הקיום הממשי שלה הוא סופרפוזיציה של כל אשה בעולם.
כמה שתאכל תמיד תשאר רעב.
אשה! חבל על הזמן אין תחליף לעין טובה ולב טוב.
חלקה תהיה הרוח,
שלווים יהיו הגלים,
וכל שאר יסודות הטבע
יענו תשובה מבורכת
למשאת נפשנו
דה פונטה (בתרגומך)
נורא נורא יפה. משאת הנפש. אולי האויבת הגדולה ביותר של החיים. של הקיום עצמו. ייאמר לזכותי שתמיד מיעטתי במשאות נפש ובכימהונות ובכיסופים ובערגות - כולן אגב מילים שעושות לי חררה קשה - ופשוט חייתי ואהבתי. וגם היום.
כן, גם גודזילה והמפלצת מלוך נס. כזאת היא הופכת בסוף. שמעתי את הסיפורים.
פאריז יפה תמיד, גם קבורה תחת ערימות מקפיאות, גם מקפיאה, תיהני
אוֹלאפוּר אֶליאָסוֹן .. לא הכרתי, תודה
כל החיים שלי זה נארניה
ליבי קפא לדקה
אבל התחמם מייד כשקראתי שלא את נוסעת
קר שם בחוץ בעונה הזאת של האייפל והלובר
אוח הגעגועים לפריז... גם אני רוצה. אולי הקיץ הזה אהיה שם
ארבה אאבה וחום ממני
מיא,
גודל המחיר שאנחנו מוכנים לשלם על העוצמה המוסרית שלנו, תלוי בנו.
ועדיין יש משהו מכמיר לב בהיפגעות של אנשים מאנשים.
לעיתים זהו שיעור ולא ברור מי המורה ומי התלמיד, לעיתים זו עוד תחנה להפוגה בדרך.
נפלה בחלקך הזכות להיות שם ולי רק נותר לומר לך מניסיוני שכאשר אני "פוגשת" אנשים אני מבחינה בהבדלים שביני לבינם, רק לאחר זמן אני מתחילה לראות את הדמיון בינם לביני.
זוהי רשימת דרושים מאתגרת...... לאחל לך בהצלחה?
נשיקות
עזבי גברים:
מרגישה לבד? היכנסי לפרוקטולוגים ברשת חנויות האופנה של אמו, שם תמצאי את אהבת חייך וכן טיפול שיניים חינם ושלוש מאות ליטר סולר בהנחה, למי שמזמין לוחות שעם לתעשייה במחיר מבצע, רק היום, עם חתולים סיאמיים בהזדמנות, פלוס שאיבת שומן מאזור הירכיים, שפם וגבות, הביטוח הלאומי – שלך ובשבילך, רק ברשת מחסני חשמל!
מה, לא?
(קחי אותי איתך! במזוודה שלושה כיסים, במחיר מבצע, לא כולל הגופות הקפואות בפנים!)
מכירה כמה כאלה.
תהני, ואל תשכחי לאכול ערמונים על האש.
יש בכל פינה.
למה לשלוח אותם רחוק?
עם מעט כעס קריר אפשר בטח לשבור איזו חתיכה מהמנהרה הזו וליצור ממנה ice pick נחמד - כלי רצח מושלם...
מותק - שיהיה לך רק חם בקור הזמני
אלוהים אדירים.
זאת המלפצת שיצרתי?
"הם זקוקים לפקצה האולטימטיבית. נסיכת הקרח שתענה אותם, תתעלם מהם, תדרוך להם במגפי סטילטו של זונות רוסיות על הביצים הקפואות שלהם - עד שיגידו מודה אני".
הקטע הזה לקוח ממדריך ה - CIA, לחקירת אנשים חשובים מאוד, בדרכי נועם ונימוס, השלב הראשון, אחרי זה בא אולג. (הדמות עם משקפי מסגרת המתכת, עם מזוודה אלגנטית, ותכולה לא מלבבת).
ועצה אחת פרקטית, אנא, אל תיגעי במיני בר, (גם לא על החטיפים מחוצה לו), אלא אם חשקה נפשך להשאיר שם משכורת.
אני גם. בפריז.
עד יום חמישי.
תתני איתות :)
אני חוששת שאחזור עם תובנות חלקיות בלבד נוסח - הנעליים האיטלקיות לאן...
נרים כוסית לחייך
או, הנה, יש לנו מצטרף ראשון למשלחת. אביחי שוחר הסופיסטיכוסיות. וולקאם אבורד. זוהי הדרך לנארניה. כיוון אחד בלבד. מי שעולה - על אחריותו. כאן עולים כל בעלי החסימות הרגשיות -אלה שלא מסוגלים לזהות אהבה טובה גם אם תכה להם על הראש בפטיש עשר קילו. הם זקוקים לפקצה האולטימטיבית. נסיכת הקרח שתענה אותם, תתעלם מהם, תדרוך להם במגפי סטילטו של זונות רוסיות על הביצים הקפואות שלהם - עד שיגידו מודה אני.
מצטרף? בכבוד.
למסע, לצערי, אני לא אוכל להצטרף (התחייבויות קודמות, שטח צבאי סגור) אבל אני אשמח לעמוד אתך בנמל לנפנף לנוסעים לשלום ולשיר:
Soave sia il vento,
Tranquilla sia l'onda,
Ed ogni elemento
Benigno risponda
Ai nostri desir.
את מתבקשת להנות עד הגג ולחזור עם תובנות כמו שרק את יודעת על הגבר הצרפתי לאן?
מה זה? לאן נוסעים פה?
חום הלב ילווה אותנו ...
דווקא צריך.... הבנתי שאפס מעלות! בררררררררר
לא הבנת.... את הבחורים אני שולחת לשלג. אני כמובן נשארת איתך, מאמי
מיא, עוד לא נסעת, נכון?
אל תשכחי לקחת אותי איתך.
אני אשתמש במזוודה שלך, לא צריך הרבה בגדים ...