יש בה משהו, בלבני, שגורם לי להאמין לה. כשאני צופה ומאזינה לנתניהו, ברק, אולמרט ושכמותם כל מה שאני רואה זה גבר בגיל העמידה, עייף ולחוץ שמנסה להיראות קשוח או ממלכתי. אגב, בין השלושה דווקא אולמרט מצליח איכשהו במשימה, שכן שנים של הצגות ושקרים הפכו אותו לשחקן מנוסה. אבל המעטפת שלהם אינה שקופה.

לבני הייתה אחרת. היא מיישרת מבט, יושבת נינוחה ועונה על כל שאלה. כאילו היא לא לחוצה. כאילו היא לא משקרת. "אולי היא אומרת את האמת?" חשבתי לעצמי. פוליטיקאית שאינה משקרת? לא מתרעמת (בפעם היחידה שהיה לה לא נוח היא אמרה לאילנה "הרגזת אותי!") לא מתחילה למזמז את מוחנו עם קלישאות עייפות, אלא פשוט יושבת ועונה על שאלות.

אולי נפלתי פה באיזה פח מתוחכם, אבל אני הרגשתי שהיא באמת מאמינה בדברים שאמרה. אני הרגשתי שהיא פה כי משהו חשוב לה. ואולי העובדה שהיא אישה יש בה כדי להוסיף לה אמינות. מה לעשות? לבני איננה איזה איש צבא שאחרי פרישתו חייב לסדר לעצמו איזה ג'וב כדי להמשיך לחיות חיי מותרות (בוגי, מופזי, ברקי, פואדי). פשוט עם גברים זה נראה כאילו הכוח הוא הדבר הראשון שמעניין אותם. להראות שיש להם גדול. אחר כך באים טובת האומה, שיקול דעת נכון וכו'.

הנה, רק עכשיו מתפרסת ידיעה על פעולה של המוסד באירן למניעת תכנית הגרעין. אתם רוצים להגיד
לי שזו לא הדלפה של איזה בכיר במוסד שפשוט דחוף לו להראות לעולם כמה גדול יש לנו?

מעטים יודעים על שירותה של לבני במוסד. אולי כי לא הזכירו את זה כל שתי שניות בערך. אולי כי לא מתייחסים לזה באובססיביות כמו להשתתפותו של ברק במבצע אנטבה, או כמו לקשרים הגנטיים בין ביבי ליוני נתניהו. איכשהו אצל ציפי, זה לא רלוונטי. אנחנו רוצים למדוד אותה על פי יכולותיה בספרה המדינית-פוליטית. היא גם רוצה שנמדוד אותה כך (אחרת בוודאי הייתה מזריקה לכל מסר בקמפיין את עובדת היותה יוצאת מוסד). למה הסטנדרטים שלנו לא גבוהים כל כך כשמדובר בברק או נתניהו? אולי משום שלבני נמצאת בעמדת נחיתות ממילא עקב היותה אישה ועקב אי היותה גנרל, לכן הרף אליו היא צריכה להגיע גבוה יותר משל מתחריה.

אז הנה חדשות - הפלא ופלא היא עוברת את הרף הזה, בעייני לפחות.
ועכשיו בחזרה לסוגיית ליברמן, וכאן גם ההקשר - לבני חייבת להתאים לרף ציפיות גבוה משל ישראלי ממוצע, לא בגלל היותה אישה אלא בגלל היותה מועמדת להנהיג את המדינה שלנו. אני יודעת שזה טיעון שעולה הרבה אבל משם מה אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות אז הנה שוב - למי שנמצא בעמדות הכוח אין הפריבילגיה לשבת על הכורסא ולהעביר ביקורת. הם יודעים דברים שאיננו יודעים ואבוי לאוזנינו לו היו שומעות. לא משנה עד כמה רחב יהא חופש המידע, ישנן עובדות שנכנסות למערכת השיקולים שלהם שלא יכולות להיות ידועות לנו ולפיכך עלינו לסמוך עליהם. הדרך למעלה רוויה בפשרות ובקיצורי דרך שהמציאות
מעמידה בפניהם, ואם אנו באמת רוצים להגיע להישגים גדולים כמו הסדר קבע, או שחרור שליט - עלינו להבין שמנהיגינו חייבים לקחת את קיצורי הדרך ולעשות את הפשרות האלו, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו.

לאחת מהפשרות הללו קוראים אביגדור ליברמן. שלא תהיינה טעויות - אני סולדת מהאיש כמו שכל בר דעת

אמור לסלוד. דבריו מזכירים לי דברים שלמדתי בשיעור היסטוריה ומי שלא נזכר בדברים אלו, כנראה שאינו מכיר את גרמניה של 1932 ואת איטליה של 1921. לא נורא, רק הביטו על ונצואלה 2009 . אבל, וזה אבל שהשכל חייב להכיר בו - ליברמן לצערנו מחזיק את המפתח לממשלה. מעבר לכך, מה לעשות שבנושאים מסוימים עמדותיו אכן תואמות לאלו של קדימה ושל מצביעיה ואני מדברת על הנושאים האזרחיים. כמו למשל ברית זוגיות (ומי שיבדוק באותיות השקופות, ליברמן אינו שולל נישואין חד מיניים. לפחות לא כרגע) וכמו הנושא האקוטי של הפרדת דת ומדינה.

איזה מזל שהפאשיזם לא מחבב את אלוהים!

אז נכון שברגע שאילנה דיין שאלה שוב ושוב על המשפט המצמרר "אין נאמנות איןאזרחות" ציפי נעה באי נוחות בכיסאה ופשוט התעלמה מהנושא, אבל בואו נתבגר! כי מישהו יקבל את ליברמן לממשלה עם המשפט הזה. או שזה יהיה ביבי או שזו תהיה ציפי. התנועות שלה כאילו אמרו: "לא, גם אני לא אוהבת את זה, אבל גם הוא בעצמו מבין שהוא יהיה מרוצה גם אם 90% מהמצע שלו יתגשם".

ולגבי הפלת שלטון חמאס - אל דאגה. מצד אחד ליברמן אכן מזכיר רודנים לא נעימים, מצד שני, גם אביגדור בעצמו מבין היכן הוא חי ומה תפקידו במשוואה. הוא ביסס את כל כוחו על ליבוי שנאה לערביי ישראל והסתה פשוטה ובסיסית כנגד החמאס. אבל, כפוליטיקאי מנוסה שישב בוועדות חשובות וחשוף לסודות ברמה הרגישה ביותר, גם הוא יודע שכשמושכים בחוטים של החמאס מגיעים לאירן. גם אביגדור יודע שהפלת החמאס משמעה עימות ישיר עם אירן. אם להיות כנים - עימות כזה הוא בלתי נמנע. הנקודה בה חלוקים ליברמן, לבני ואובמה היא העיתוי. אובמה מאמין כי יש למצות אפשרויות דיפלומטיות קודם. לבני מאמינה כי יש לחזק את כוחנו ההסברתי והצבאי קודם. אביגדור רוצה לרוצץ גולגולות עכשיו. בסופו של דבר- הבולדוג ליברמן יתנהג יפה.

אני באמת מאמינה כי ישנה אפשרות לשתף את ליברמן בקואליציה ועדיין לא להיות ממשלה פאשיסטית.

אני לא בטוחה בעצמי עד כמה פאשיסט באמת ליברמן ועד כמה ההתלהמות שלו מטרתה למשוך
מצביעים. אני מאמינה כי ציפי לבני תדע לשלוט בליברמן. היא היחידה שיכולה לתת לו מה שהוא רוצה, וגם הוא יודע זאת. היא תיתן לו (ולנו, אגב) הקלות בגיור, נישואין אזרחיים והפרדה בין דת למדינה. הוא מצדו יתמתן עם הדרישה להפלת חמאס ונאמנות-אזרחות המטופש.

שאף אחד לא יבוא ויטען שציפי בוגדת. כל נוטשי מר"צ למיניהם - מה לעזאזל חשבתם? לא ידעתם קודם לכן מי זו לבני ומהן עמדותיה? לא בדקתם, לא פשפשתם? לא ראיתם שהיא באה ממשפחה של אצ"לניקים? לא ידעתם שהיא הייתה ליכודניקית רוב חייה? לא ידעתם שאמנם התמתנה עם השנים אבל היא לעולם לא

תעדיף הידברות מדינית בכל מחיר. מי שבחר בלבני ומתאכזב עכשיו הוא לא פחות גרוע מכל אותם חמומי מוח שהלכו אחרי ליברמן רק בגלל שהוא שונא ערבים ועכשיו לא מבינים מזה "נושאי אזרחות".

ציפי לבני לא הבטיחה לנו את הירח. היא רק הבטיחה משהו שפוי יותר. אבל כל מי שמוחו בראשו יכול

היה להבין טרם הבחירות שללא ליברמן אף אחד לא יוכל להקים ממשלה - לא ציפי ולא ביבי. באילו אשליות שקעתם? שלבני תוכל להרכיב ממשלה עם ברק ומר"צ? די, תתעוררו.

העולם לא ניתן לחלוקה ברורה של נכון ולא נכון, אלא רק במקרים מעטים שאינם מתרחשים כרגע. כדי להגיע להישגים צריך להקריב הקרבות ולמתוח את גבולות המוסר והעקרונות שלנו עד לקצה ההכרחי. בסופו של דבר אף מנהיג לא יכול לחמוק מלהיות פוליטיקאי. רק לנו יש הפריבילגיה להגיד: "ליברמן? איכס!". היא צריכה אותו כדי להגיע להסדר, היא צריכה אותו כדי להביא של גלעד הביתה. אנחנו צריכים אותו כדי שיהיה לנו טוב יום אחד. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו עד מחר עד כמה ליברמן גזעני ומפחיד ויש לנו הפריבילגיה להתרחק ממנו, אבל מנהיגינו יהא מי שיהא, חייב אותו לצדו. השאלה היא על מי אנחנו סומכים שיתלכלך בבוץ, כדי שאנחנו נוכל להגיד "גזענות זה לא יפה".

אני סומכת עליה.