nomen omen
השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית
כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד
והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן
© כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.
ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
ותודה
פוסטים אחרונים
- וואו.. אפשר פתאום שוב? 24/6/19
- invictus - William Ernest Henley 1849–1903 14/5/11
- "אני לא פמיניסטית" או מבוא לפמיניזם אבולוציוני 16/11/10
- דבורה בארון 1/11/10
- ביער ובעיר – ש"י עגנון (מתוך הקובץ אלו ואלו) 22/10/10
- סאראמגו 21/7/10
ארכיון
אוויר
החיים מתחילים בהכנסת אוויר. הפעולה האחרונה מוציאה אוויר. מוותרת. מייתרת. בכל נשימה אני עושה פעולה של מוות, לרגע אין בי אוויר. אני מחזיקה את האין. מאריכה. מסתחררת. כמו בבריכה, אבל עם כיווץ. כשאיני יכולה יותר, השאיפה מרחיבה את ריאותי ומבצעת בי פעולה של חיים, בעל כורחי, היא מכריזה שנולדתי מחדש ואונסת אותי לחיות עוד כמה שניות, עד הוצאת האוויר הבאה. מעגלי מוות וחיים, כמו גלים על החוף, נדידת הגיאות והשפל, בכל רגע, מחדש, ואם נולדתי לרגע זה, ברגע זה, מחדש, האם אני שמחה? האם שמחה זה אוויר? הרבה אוויר? בוואקום אין שמחה? בוואקום אין, אין שוב נשפתי, אולי זו האחרונה? יותר לא אוציא אוויר, לא יהיה מה, הכנסת אוויר לא מתחייבת מההוצאה שקדמה לה. גם החיים לא מובנים, מאליהם הם מובנים, עד שהנשימה מתחילה להזדייף. כשאני לחוצה המון אוויר יוצא, מעט נכנס, ואיך זה ייתכן? נסחט אוויר מהתאים? ואני מרגישה שאיני נושמת. מוציאה קיטור, אך לא נושמת. לפעמים אני אומרת, כולם צוחקים, אבל אני באמת לא נושמת, אני מתעקשת, בשקט מתעקשת, בלי אוויר. חושבת על חוק שימור החומר, האנרגיה, ונהיית שטוחה, כבדה. אדים עולים, מערפלים את המבט. האם כשטוב אני נושמת יותר? צוברת עודפים? האם מתישהו טוב? האם לחיות לא טוב זה קצת למות? ומה עם להיאנח? אנחה היא הוצאת אוויר. אוויר מת? וקוצר הרוח הוא חוסר ברוח? כשאין לי אוויר אין סבלנות, אולי להיפך. ואם ארגע אנשום? עמוק אנשום? אקח אוויר? יותר אוויר? ואם אקח ארגע? באמת ארגע? שוב אוולד? מחדש? . . רבי נחמן מברסלב "על ידי אנחה שנאנח, נעשה בריה חדשה."
(לכל המנחמים, תודה חמודים, לנשום עמוק ולהירגע.. אלה לא תכנים אישיים)
|
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לי חבר שריפא את עצמו מאסטמה בנגינת סקסופון (והומיאופתיה)
זה פיוטי בעיני, נשגב
בצלילה זה טוב, בהתקפת האסטמה הראשונה הרבה פחות
כילדה הייתי שומעת את אימי משתנקת ונחנקת ומנסה לשאוף אוויר וניסיתי להבין מה זה כשאין אוויר, כשהוא לא נכנס, לא מורגש כנכנס.. זוועה, וזה לחלוטין תיאורטי עבורי, למרות הסימולציות שהעברתי את עצמי, עדיין לגבי יש בזה משהו מובן מאליו, למרות שנים של צלילה
הנשימות ביוגה הן מתנה
את יודעת מתי בפעם הראשונה
חשבתי על נשימה?
בצלילה הראשונה שלי.
מדהים.
אתה לא מייחס חשיבות לפעולה
הזאת, כמו שאתה לא מייחס חשיבות
לתנועה המכנית/אוטומטית של העפעפיים...
תנועות בלתי רצוניות, בלתי מותנות - בעיקר
אם בחיים חפץ אתה...
ועוד לא דיברתי על איכות האוויר...
אויר. כמו הרבה דברים שמובנים מאליהם, אנחנו הכי מרגישים בחסרונם.
מעניין איך אויר מתחבר למושג שאפתן, שואף ליותר.
היי גל, אהבתי
טיבי
אהבתי.
כיכבתי.
צריך פשוט לנשום.
אבל לפעמים זה לא פשוט לנשום...
אהוד, אתמול בערב נכנס לסינמטק בת"א (כמעט של מיכל קפרא.. מענין, ייחודי, אישי אינטימי, מרגש עד חנק בנקודות מסוימות, אמיץ ונועז צורנית ותוכנית.. גם אם היו רגעים שתהיתי אם לצופה שלא מתענין במיכל באופן אישי אינם ארוכים ומתייגעים) .. אה, הייתי בזה שהייתי בטוחה שמי שנכנס היית אתה.. מזה דומה לתמונה.. ואחרי.. נעלם לי, אז לא הספקתי לשאול.. ההיית? או חלמתי חלום?
ו.. לילי, הייתי, איך לא ראית? לא הפסקתי לרקוד וכהרגלי לא ממש הסתכלתי מסביב.. אז לא ראיתי אותך.. גם לא ידעתי לחפש.. ויש הקוראים לי ביישנית
רק שלא תהיי לי מייקל ג'קסון שנכנס לאוהל חמצן כל ערב עם הדובי שלו.
זה מסוכן לבריאות. כל החרדה הזו מזיקה יותר מהאוויר שאנו נושמים.
אם כי אני מודה שאחרי יום שלם במוסך עם האוטו שלי, אני יכול טיפה להזדהות. חרא אויר.
האם לחיות לא טוב זה קצת למות?
גל מתוקה- בזמן הקריאה עשית לי קוצר נשימה ויצאה לי אנחה של אוויר מת קצת... אני יוצאת עכשיו החוצה לגשם המנקה את הרחובות לנשום קצת אוויר חי ולחייך ...שבת נהדרת לילי
האמת, יש חומרים שמאוד לא כדאי להיות לידם.
לא כולם יודעים ליד מה הם נמצאים.
גם אלה שיודעים, לא בטוח יודעים הכל.
צפוף בעולם הזה.
(היי, לקחת אויר מההפתעה....? חזרתי להגיב אחרי הרבה זמן...)
אויר....זה נראה כל כך מובן מאליו, מסתבר שממש לא....
בטח לא במקום עבודה בלי חלון בחדר חנוק, צפוף ורועש...
ואז יוצאים אחרי שמונה שעות, וואה, אפשר לנשום...!!
וזה לא רק האויר הפיזי, זה גם האויר הנפשי...
אז מסתבר שוב הקשר גוף נפש גם במובן האוורירי הזה.
להבנתי.. לא צריך לחשוב על זה, רק להכניס קצת אוויר, ואז להוציא לאט, ושוב להכניס, ולהוציא ולהכניס ולהוציא
לחשוב על זה אפילו קצת מפריע, לא?
:)
אלי, למה למה.. תוחלת החיים המתארכת אינה ערובה דווקא לאיכות חיים
איך אמר מלכיאור .. "1400 מתים כל שנה בגוש דן מזיהום אוויר, זה לא יהודי"
לפי ארגון הבריאות העולמי מתים מיליוני איש מידי שנה מסיבות שקשורות באופן ישיר לזיהום אוויר.ברחבי העולם, מתים יותר אנשים בשנה מזיהום אוויר מאשר מתאונות דרכים.
והתחלואה גדולה יותר.
השפעות ישירות של זיהום אוויר המובילות למוות כוללות החמרה של אסתמה, ברונכיט, נפחת, מחלות לב וריאה אחרות ואלרגיות נשימתיות.
בארץ.. המצב חמור במיוחד במפרץ חיפה, בתל אביב ובגוש דן, ובאזור באר שבע.
הגברת הפרבור על ידי תושבים שיוצאים מהעיר במטרה ליהנות מאוויר נקי יותר מגבירה את השימוש ברכב פרטי שמגביר את הזיהום.
בתל אביב וגוש דן זיהום האוויר נגרם בעיקר מרכבים פרטיים ואוטובוסים.
בחיפה וסביבתה זיהום האוויר נובע בעיקר ממפעלים ומתחבורה.
בבאר שבע בגלל המפעלים ברמת חובב.
בירושלים יש זיהום אוויר בעיקר מתחבורה, אך הוא נמוך יותר.
זיהום האזבסט בנהריה גורם לתחלואה גבוהה פי 10 בסרטן הריאה ובמחלות נוספות בקרב תושבי העיר.
הישובים מדרום לעכו חשופים לזיהום של דיוקסין מצד חוד מתכות.
תושבי ערד עלולים להחשף לזיהום עתידי בעקבות הכוונות של רותם אמפרט להקים ליד העיר מכרה פוספטים פתוח בשדה בריר.
הזיהום בתעשיות אלקטרוכימיות בעכו היה דוגמא להשפעות שזיהום אוויר יכול לגרום.
כשאני מתקשה להרדם אני מסדירה את הנשימה
תחשבי על זה
ככל שיש יותר עשן עולה תוחלת החיים.
ככל שעולה תוחלת החיים מתגברת ההיפוכונדריה.
ככל שגוברת ההיפוכונדריה עולה הקקופוניה.
ככל שעולה הקקופוניה מתגבר העשן.
וחוזר חלילה.
אתם יודעים.. לאוטו שלנו לא היינו מכניסים דלק באיכות של מה שאנחנו מזינים בו את הגוף.. נורא, לא?
תודה, חמודים
ולא, אני לא זקוקה לניחומים
הקטע השתרבט בי בהתיחסות למחשבות בזמן המחלה בספר הנכתב שלי האיש שמת מבושה
אמנם אני תופסת את עצמי "לא נושמת" הרבה יותר מדי פעמים, אבל זה לא אוטוביוגרפי במובן של.. אני לא מרגישה את דכדוך המוות המתואר, לא כרגע :)
אבל תודה
מה שכן.. אני מאד מוטרדת מאיכות האוויר המוחדר לגופי ב- 20 שאיפות בדקה, ללא הרף
לפי 15 שנים כתבתי סיפור שהגיבור בו נהג ללכת ברגל מדי יום למשרד האפרורי, הג'קט מקופל על ידו, נדחק לרצועת הצל הדקה בין הבנינים, משתדל לא להזיע מדי וחושב את הקונפליקט היומיומי שלי בהליכתי המהירה בעיר.. האם בריא ונכון לנשום עמוק כנדרש את פליטות האגזוזים או אולי עדיף לא כל כך לנשום כשהשרירים מצפים למנת חמצן איכותית.. ?
מה בריא יותר?
תשובות אין לי, ובכל הליכה מצד לצד בעיר כולי תהיות מדוע איני עוברת למצפה בראש הר עם אוויר צלול וצונן, גינת ירק משלי והרבה ירוק בעיניים
בדיוק שבתי מנשימה ארוכה אצל איש מדהים
אמר לי שבצד שמאל אני לא נושמת
עובדת על זה
מחייכת אלייך
רונית
פעם היינו אומרים "אוויר" ומתכוונים לשום דבר.
אוויר לנשימה - זה גם המצרך שאי אפשר בלעדיו, וגם משהו שלא שמים לב לקיומו. המובן מאליו.
הצצתי לך
את בטוח לא בלונדינית
לא צריכה את ה MP3 שיזכיר לה לנשום כל רגע.....
נשימה
פעם זה היה מוצר זמין בכל מקום
כיום נשימה זה לוכסוס, לנשום אוויר צלול ונקי , אין אפשרות כזאת, אתה נוסע כיום בתל אביב ונושם או זיהום אוויר אוטובוסים פרייבטים מוניות או סתם רידינג , או עודפים מהביוב של אור יהודה , או סתם את השפדן שכמו הירקון , זורם למים ....
תנשמי ילדה תנשמי , תמלאי את הריאות שלך אוויר ולהוציא, 20 פעמים בדקה , לאט לאט בסבלנות
אין מה לעשות ,
תביני שזאת העבודה הקשה מכל , יש לך מושג כמה נושם אדם בחייו ?
20 פעמים בדקה כלום 60 דקות בשעה כפול 24 שעות ביממה כפול 365 יום בשנה כפול 80 שנה בממוצע
יוצא 840960000 נשימות
וזה מבלי להזכיראת האסמטיים את אלו שרצים אחרי האוטובוס , את אלה שעולים במדרגות מהר ...
תנשמי ילדה תנשמי....
האוויר עוד בחינם . תנשמי...
אנחנו בנויים עם הכנה לאוויר. יצורים כאלה. המחשבות שלנו נוצרות מאוויר. השמחה המובנת... זה אוויר.
וכן... קצת נשמע שאת זקוקה לניחומים.