כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    החברות הכי טובות

    42 תגובות   יום רביעי, 18/2/09, 04:14

    זהו. התחלתי לנתח את הראיונות מהמחקר שלי. רציתי לחלוק איתכם ציטטות מעניינות שמעלות נושאים למחשבה ולדיון. בכל פוסט – נושא אחד. והפעם – החברות הכי טובות.

     

    כחלק מהריאיון אני מבקשת מהמרואיינות לספר על החברה הכי טובה שלהם.

     

    חלק מעידות כי אין להם חברה טובה. חלק מציינות שיש כמה. אבל הרוב מספרות על חברה אחת.

    בהרבה מקרים, זו חברה מהגן, מביה"ס או לכל המאוחר מתחילת שנות ה- 20 (הנשים אותן אני מראיינת הן בנות 35 ל- 75).

     

    אחת המרואיינות הגיבה על העובדה כי למרות גילה המתקדם (55), את החברה הכי טובה שלה היא מכירה מתחילת שנות העשרים לחייה. היא החברה הטובה שלה מכיוון שבצעירותה החברות הזאת היא שעזרה לה להגדיר את מי שהיא כאשה בוגרת.

     

    ובהמשך לדבריה חשבתי שכנראה יש לנו צורך בחברה הכי טובה בשנות העשרה והעשרים לחיינו, איתה מבלים המון זמן ביחד (בכל מקום אפשרי: שותפות לדירה, אותו מקום עבודה, בילויים, לימודים וגם – בטלפון והיום גם באינטרנט ובטלפון נייד) כדי לעזור לנו ללבן סוגיות שקשורות בעולם בכלל ובעולם המבוגרים בפרט. מין סוג של מראה לעצמנו: רפלקציה שמאפשרת לנו לעבד את מחשבותינו ולגבש את תפיסתנו על העולם, שהרי עד לתקופה זו בחיינו, מי שמשקף לנו את תפיסת המציאות הם בעיקר ההורים (האם זה עדיין תקף?). וזו בעצם טבילת אש של עצמאות עבורנו. מכיוון שאלו תהליכים מאוד מהותיים הקשורים לזהותנו העצמית, גם החברות נתפסת מאוד עמוקה וחלק ממי שאנחנו. עם השנים, אחרי שנצברים כל כך הרבה זכרונות משותפים, נראה כי העילה לתואר החברה הכי טובה אף מתחזקת עוד יותר.

     

    ולשאלה מדוע היא החברה הטובה, להלן מקבץ תשובות מהמרואיינות (בתרגום חופשי):

     

    • קרין (בת 36): החברה הכי טובה שלי מכירה אותי הכי הרבה זמן, היא מכירה אותי בזכות עצמי, עוד לפני שהיו לי ילדים והפכתי לאמא.
    • דבי (בת 65): את החברה הכי טובה שלי אני מכירה מהגן. יש משהו מאוד מספק בלדעת מישהו כל כך הרבה זמן. יש לנו כל כך הרבה זכרונות משותפים. אפשר לומר שהתפתחנו במקביל. יש לנו מערכת ערכים דומה, יש לנו תחומי עניין משותפים, ודאגות והשקפות פוליטיות דומות. אנחנו יכולות לדבר אחת עם השניה בלי לחשוב 'איך את בכלל חושבת ככה?'
    • אלה (בת 36): היא החברה הכי טובה שלי מכיוון שאני מרגישה שאני יכולה לספר לה הכל בלי עכבות, או בלי לחשוב קודם 'מה היא תחשוב עלי'. אני רואה בה מישהי שיכולה לתת לי עצה באופן בונה. יש ביננו קשר מאוד עמוק. אני בוטחת בה לגמרי.

     

    ואני? הכי קרובות, הכי טובות, יש לי שתיים. הכרנו בצבא. גרנו, עבדנו בילינו ונשמו אחת את השניה כבר 20 שנים. היום, בהיותנו פזורות על 3 יבשות שונות, הקשר הוא בעיקר בדואלים, אבל בזכות הטכנולוגיה, אנחנו ממשכיות קשר עקבי ואינטנסיבי. ההרגשה קרובה, גם אם הרבה פעמים חסרים לי מאוד מפגשי הפנים מול פנים. קשה לי לדמיין את חיי בלעדיהן. אני אוהבת אותן, אני בוטחת בהן, אני מאוד מתגעגעת לימים שהיינו הרבה יותר יחד ומחכה בציפיה שימים אלה עוד ישובו.

     

    ואתן? מה עם החברות הכי טובות שלכן? (השאלה מופנית גם לגברים שבינכם ולחברים שלכם...)

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/11 16:21:
      החברה הכי טובה שלי זו אשתי. ודרך אגב מעניין מה שכתבת על חברות באימייל, שמתי לב שהרבה חברויות נשמרות יותר טוב בשלט רחוק...
        12/5/09 23:59:

      צטט: שישיפוש 2009-05-12 15:59:17

       

      לעומת זאת, אני חושבת שמצבי זוגיות יכולים להקשות באותה מידה ואפילו יותר על קשרים בין חברות.

      ...והיה לי קשה  להיות אמפטתית ומבינה כלפי חברות שנמצאות במצב שונה שלי מבחינת זוגיות. 

       היה לי קשה הצורך להצניע ולהימנע מלחלוק את אושרי עם חברות שעדיין מחפשות.

      ... יש לי פחות מכנה משותף מבחינת סגנון חיים והסוגיות שמעסיקות אותי.

       

      גם זאת זווית מעניינת. מכיוון שאני כבר די אחרי תקופת הדייטינג, שלא ממש לקחתי בו חלק, והאמת שגם לא חברותיי הטובות, כנראה שקצת דילגנו מעל המשוכה הזאת בלי דרמות...ובכלל יש הרגשה שאנחנו מתחברים עם אנשים דומים לנו בתכונות, בדרך חיים ובמצבים חברתיים...נראה לי שזה הופך את מערכת היחסים ליותר זורמת וטבעית, ופחות יוצרת מתחים וגוזלת אנרגיה.

        12/5/09 15:59:

      אני לא חושבת שמצבי זוגיות צריכים למנוע חברויות בין-מיניות.

      נהפוך הוא- אני חושבת שקשרים בין-מיניים יכולים אפילו לתרום לזוגיות.

      אני לא  רואה איך בן-זוגי  , נפלא ככל שיהיה- יכול לספק את כל צרכי...

      ואני חושבת שאם מצפים מבן-זוג להיות גם ה"חבר הכי טוב"- זה משהו שיכול להעמיס על הקשר

      ולהפוך אותו לצפוף. דרך חברויות בין-מיניות לומדים טוב יותר להכיר את המין החזק/חלש שמנגד.

       

      אני גם מקבלת  בהבנה את העובדה שלבן- הזוג שלי יש ידידות, שעונות על צרכים שלו שאני לא יכולה לענות- אני למשל,

      לא כל כך אוהבת לצאת לבארים ומתעבת בירה. אבל אם הוא נורא רוצה,  אני מפרגנת לו- שילך ויהנה , גם אם זה לא בחברתי.

      חלק מהידידות האלה גם הפכו להיות  חברות טובות שלי.

       

      לעומת זאת, אני חושבת שמצבי זוגיות יכולים להקשות באותה מידה ואפילו יותר על קשרים בין חברות.

      חמישית מסך חיי העברתי בזוגיות- היה לי קשר של שנה, והקשר הנוכחי שלי נמשך למעלה מ-4 שנים-

      כך שעד כה,  בחיי הבוגרים לכאורה- לא ממש התחברתי לעולם  הדייטינג שחברות שלי שוחות בו,

      והיה לי קשה  להיות אמפטתית ומבינה כלפי

      חברות שנמצאות במצב שונה שלי מבחינת זוגיות. 

       היה לי קשה הצורך להצניע ולהימנע מלחלוק את אושרי עם חברות שעדיין מחפשות.

      ואיכשו גם הרגשתי שאני במין פאזה אחרת, כבר לא נדלקת על המניאק פאקר-דאמפר התורן, לא נותנת לשחק לי עם הלב,ומאליו- יש לי פחות מכנה משותף מבחינת סגנון חיים והסוגיות שמעסיקות אותי.

       

        12/5/09 00:32:

      צטט: שישיפוש 2009-05-10 18:44:23


      אני לא חושבת שזה  נדיר חברות בן- מינית.

      יש המון בנות שיש להן רק ידידים בנים ולא מתחברות עם בנות בכלל.

      (למרות שחלקית אני כזאת, אני שונאת בנות כאלה, וגם מיא עשת שונאת אותם).

       

      אני חושבת שבהרבה מקרים של חברות בן-מינית מישהו מתאהב בסוף במישהו, ולמישהו נשבר הלב.

      היו לי הרבה חברויות שהתפרקו באופן הזה. החיבה והמשיכה הופכת לטינה ומרירות בעקבות הדחייה.

       בכל פעם שקרה לי דבר כזה,  נפגעתי והתאכזבתי מאוד, מכך שידידי מוכן להקריב את הקשר האפלטוני

      ביננו , את החברות, בשביל לממש את ההתאהבות. ואם ההתאהבות לא ממומשת,  הידיד מעדיף לוותר על הכל.

       איך אומרים- אהבה שתלוייה בדבר לא תמיד מתממשת.

       

       

      אבל אני חושבת שהצורך באימון וקירבה וקשר הוא צורך בסיסי עוד יותר מהצורך בהתאהבות-

      וסה"כ- כולנו בסופו של דבר בני אדם שמונעים מהדחפים האלה.

       

       

      אני   חושבת שמתח מיני לא ממומש הוא לא בהכרח אסון בחברות,

       אלא אפשר לעבוד איתו ועליו-

      ולהפוך אותו לגורם מחבר ומקשר ולא מפריד וחוצץ.

       

       היי שישיפוש, 

      זאת בהחלט תשובה מרעננת ומעמיקה.

      תיאורתית העניין האפלטוני נשמע ממש מפתה (!), אך בפועל, משיכה מינית גוברת עליו (באמת מעניין למה). תוסיפי לזה מצבי זוגיות כאלה ואחרים שברוב המקרים לא משאירים פתח לחברויות בין מיניות, וכך לנשים בגיל 40 פלוס כמעט ואין חברים גברים (לפחות לפי המחקר שלי שבדק 26 נשים בלבד...).

        10/5/09 18:44:


      אני לא חושבת שזה  נדיר חברות בן- מינית.

      יש המון בנות שיש להן רק ידידים בנים ולא מתחברות עם בנות בכלל.

      (למרות שחלקית אני כזאת, אני שונאת בנות כאלה, וגם מיא עשת שונאת אותם).

       

      אני חושבת שבהרבה מקרים של חברות בן-מינית מישהו מתאהב בסוף במישהו, ולמישהו נשבר הלב.

      היו לי הרבה חברויות שהתפרקו באופן הזה. החיבה והמשיכה הופכת לטינה ומרירות בעקבות הדחייה.

       בכל פעם שקרה לי דבר כזה,  נפגעתי והתאכזבתי מאוד, מכך שידידי מוכן להקריב את הקשר האפלטוני

      ביננו , את החברות, בשביל לממש את ההתאהבות. ואם ההתאהבות לא ממומשת,  הידיד מעדיף לוותר על הכל.

       איך אומרים- אהבה שתלוייה בדבר לא תמיד מתממשת.

       

       

      אבל אני חושבת שהצורך באימון וקירבה וקשר הוא צורך בסיסי עוד יותר מהצורך בהתאהבות-

      וסה"כ- כולנו בסופו של דבר בני אדם שמונעים מהדחפים האלה.

       

       

      אני   חושבת שמתח מיני לא ממומש הוא לא בהכרח אסון בחברות,

       אלא אפשר לעבוד איתו ועליו-

      ולהפוך אותו לגורם מחבר ומקשר ולא מפריד וחוצץ.

       

       

       

        10/5/09 01:22:

      צטט: שישיפוש 2009-05-09 14:29:47

      לא  קשה לי למצוא מועמדת לתואר החברה הכי טובה- כי רוב החברים שלי הם בנים וגם אין לי הרבה...

       עניין החברות הבין מינית הוא בהחלט יוצא דופן (מסיפורים שאני שמעתי עד כה). את יודעת להסביר למה, והאם חברויות כאלה נשמרות לאורך זמן?

       

        9/5/09 14:29:

      לא  קשה לי למצוא מועמדת לתואר החברה הכי טובה- כי רוב החברים שלי הם בנים וגם אין לי הרבה.

      החברה הכי טובה שלי נקראת בפי עמלץ, והיא גם שותפתי לדירת חדר (מחולקת).

      חוצמזה יש לי גם חבר הכי טוב.

        12/3/09 02:51:

      צטט: kiwichap 2009-03-11 22:41:00

      ...And what about close friendship between men and women?  

       

       

      מעניין לעניין פוסט באותו עניין - האם תיתכן חברות נפש בין גבר ואישה

      ותודה לעוד רותי שהפנתה את תשומת ליבי :-)

      אורית. 

        12/3/09 01:39:

      צטט: kiwichap 2009-03-11 22:41:00

      Does your research compare the different approaches to this subjects between men and women?

      And what about close friendship between men and women?  Not as common as friendship between people of the same gender, but probably more interesting...

       

       

      המחקר התחיל ב- 5 נשים המוכרות לי (חברות ומכרות), ומהן המשכתי לחברות שלהן. כולן נשאלו על החברים שלהם באופן כללי ועל החבר/ה הכי טוב/ה (באנגלית זה הרבה יותר פשוט best friend). כך שזה היה תלוי המרואיינות עצמן.

      מתוך 26 מרואיינות, שתיים ציינו את בן זוגן כחבר הטוב ביותר ... לא היו נשים שציינו גברים אחרים בתור החבר הטוב ביותר, אם כי היו לא מעט נשים עם גברים-חברים בסך החוג החברתי שלהן (אם כי הגברים היו בהחלט מיעוט מבין כלל החוג החברתי).

      אם כך, המסקנה שלי בעניין היא שחברויות בין מינים אולי יותר מעניינות (וגם הנחה זו בהחלט שווה בדיקה יותר מעמיקה), אבל חברויות כאלה בהחלט לא פופולריות בקרב מדגם המרואיינות שלי (והייתי נוטה לחשוב שזה די מייצג לאוכלוסיית הנשים בגילאים הללו - מעל גיל 35)

      לפרטים על המחקר באופן כללי 

       

        11/3/09 22:41:

      Does your research compare the different approaches to this subjects between men and women?

      And what about close friendship between men and women?  Not as common as friendship between people of the same gender, but probably more interesting...

       

       

        11/3/09 03:01:

      צטט: sari10 2009-03-10 11:15:40


      אני לא חושבת שצריך "לדבוק" בחברות רק לשם השימור.

      אלא אם זה עדיין מתאים.


      מסכימה!

      תודה,

      אורית. 

       

        10/3/09 11:15:

      נושא מעניין, נהניתי לקרוא אורית.

      אצלי דווקא חברות מהיסודי ומהתיכון,

      לא נשארו.

      בשלב זה או אחר הקשר התנתק.

      לפעמים, אנשים מתפתחים בכיוונים שונים,

      ומה שהתאים בשלב מסוים של החיים, לא מתאים בשלב אחר.

      אני לא חושבת שצריך "לדבוק" בחברות רק לשם השימור.

      אלא אם זה עדיין מתאים.

      ---

      לי יש חברה טובה שהכרתי בשנות העשרים באוניברסיטה,

      ועוד כמה, כל אחת בסגנון יחסים שונה,

      תדירות הקשר, העומק, העוצמה.

        28/2/09 09:09:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-02-27 15:39:45

      עומק, כנות, שפה משותפת, ומקום לשניים - לשני הצדדים - בתוך הקשר. ולי יש אחת כזו, והיא יקרה לי מאוד. 

       בן זוג - גם אצלי נחווה אחרת. הוא מרגיש לי חלק ממני, יש התמזגות שהיא כבר מעבר לחברות. זו שאלה מעניינת. 

       

      נשיקה 

       

       תודה :-)

      עומק, כנות, שפה משותפת, ומקום לשניים - לשני הצדדים - בתוך הקשר. ולי יש אחת כזו, והיא יקרה לי מאוד. 

       בן זוג - גם אצלי נחווה אחרת. הוא מרגיש לי חלק ממני, יש התמזגות שהיא כבר מעבר לחברות. זו שאלה מעניינת. 

       

      נשיקה 

        25/2/09 23:01:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-02-25 22:42:27


      לפני החלומות חזרתי להאיר לערים ביבשת . לילה טוב

      תודה :-) להתראות בלילה ;-)

       


      לפני החלומות חזרתי להאיר לערים ביבשת . לילה טוב
        25/2/09 22:27:

      צטט: אילן שריף 2009-02-25 11:55:29

      ואני נזכר בנורית זרחי שכתבה:

       

      "הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול
      החברה הכי טובה שלי זה אתה".

       

       

      באופן מפתיע, או לא, לא היו הרבה שהתייחסו אל בן זוגן כחבר הכי טוב. והאמת, שגם אני יכולה להבין את זה. בן זוג, זה גם חבר, אבל כל כך הרבה מעבר לזה. ומצד שני, עדיין יש דברים שמדברים בהם בין חברות הכי טובות אבל לא תמיד מדברים עליהם גם עם הבן זוג (עליו למשל?)...

      תודה :-)

      אורית. 

        25/2/09 22:22:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-02-25 03:35:19

       

      החברה הכי טובה שלי היא אחותי.

      אני רואה בה חברה נאמנה, טובת לב, נדיבה, סבלנית וחכמה. אנחנו מתחזקות את הקשר שלנו באופן יומיומי בטלפון. אני מאוד אוהבת אותה. סיפור האהבה הזה הוא ארוך, בערך מאז שעמדתי על דעתי.

      אחות חברה - הכי טבעי, הכי פשוט :-)

      תודה על התגובה,

      אורית. 

       

        25/2/09 11:55:

      ואני נזכר בנורית זרחי שכתבה:

       

      "הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול
      החברה הכי טובה שלי זה אתה".

       


      בשעה כזו גם הכוכבים שלי ישנים. סופסופ את מפזרת קצת סיפורים מהנחקרות שלך. אני חשה שאת קרובה אליהן ומתעניינת בהן גם מעבר למחקר.

      לך יש שתיים , כמה סמלי שכתבת כי אתן מתקשרות בדואלים- בדואליות.

      יש גם לחברות כזו משמעות בעיניי. משמעותו של הקשר שאינו נפרם היא בקיומו - למרות המרחקים, למרות הקשיים, למרות שאין נוכחות גשמית.

      ככל שחשבתי על שאלתך הצלחתי להגיע לאותה המסקנה.

      החברה הכי טובה שלי היא אחותי.

      אני רואה בה חברה נאמנה, טובת לב, נדיבה, סבלנית וחכמה. אנחנו מתחזקות את הקשר שלנו באופן יומיומי בטלפון. אני מאוד אוהבת אותה. סיפור האהבה הזה הוא ארוך, בערך מאז שעמדתי על דעתי.

        19/2/09 08:18:

      צטט: oritb 2009-02-19 01:52:51

      צטט: בלאק סמארה 2009-02-18 13:18:38


      אני ממש אוהבת חברות.

      תמיד היו לי שתיים שלוש חברות נפש ועוד איזה ארבע ידידות.

      ...

       ואחד אלוהינו?

      קריצה

      אורית. 

       

       

      גם אלוהינו יש לי כמה :)))

       

        19/2/09 02:26:

      צטט: blue b 2009-02-19 01:13:58


      ובאותו העניין :   http://cafe.themarker.com/view.php?t=855470    

       

       מאוד אהבתי!

      יש משהו מאוד רומנטי בזכרונות. לא משנה אם הם היו באמת כל כך מרשימים, העיקר שהם שרדו את השכחה - מה שממקם אותם כדבק חברתי הכרחי.

      תודה :-)

      אורית. 

        19/2/09 02:20:

      צטט: שיר-אור 2009-02-18 23:02:44


      עד היום אני מחפשת אותה (אותן?)

      שיהיה בהצלחה :-)

      אורית. 

       

        19/2/09 02:19:

      צטט: אורן@SO 2009-02-18 15:52:04

      איזה באסה.

      כל כך חכיתי לפוסט הזה וכשהוא הגיע אני רואה שהוא בכלל לא בשבילי :(

      אבל לא נורא, כי אמרת שזה הראשון בסדרה, אז אחכה בסבלנות :)

      אני יודע שניסחת בסוף הבהרה בנוסח "המודעה מיועדת לשני המינים..." אבל אני בכל זאת מרגיש שלגברים אין ממש מה לתרום פה.

      לפחות לא לגבר הזה.

      האמת צודק.

      ולמרות זאת, אל תתבאס. תודה על הציפיה. לא ציפיתי...

       

      התלבטתי רבות בענייני מגדר לפני תחילת המחקר. חשבתי לראיין נשים וגברים, עד שהבנתי שלא כל כך מעניינים אותי (אישית) גברים בהקשר הזה. אולי פספוס שלי - פשוט לא התחברתי למחשבה של לראיין גברים אוסטרלים. לא עשה לי את זה (אני לא בטוחה שזה היה אחרת עם גברים ישראלים. יש משהו באינטימיות של ריאיון שהופכת אותו למאוד זורם כאשר אתה מזדהה עם המרואיינים ומוצא איתם מכנה משותף רחב) . אני מניחה שזה מאוד קשור להיותי אישה, ולמצבי האישי - מעבר לארץ חדשה עם הצורך לבסס רשת חברתית מהיסוד. ראיינתי חברות שלי, ושכנות, והן הפנו אותי הלאה לחברות שלהן - היה מרתק. 

       

      ובחזרה לענייני המגדר: הייתי צריכה להחליט אם אני הולכת על מחקר השוואתי (שהיה מצריך גם כמות רבה יותר של מרואיינים כדי לתקף את הממצאים, ואולי הייתי נאלצת להתפשר על עומק הריאיון, אולי עוברת לסקר באינטרנט...) או שאני מתמקדת במעט מרואיינים ולעומק, על מנת לתאר מרקם חברתי, במקום מוגדר (כולן מהישוב בו אני גרה) בראייה אנתרופולוגית (נכון שזה כבר נשמע יותר מפתה, או שזו רק אני?).

       

      בכל אופן, לאור ההחלטה להתמקד רק בנשים, מטבע הדברים זוויות המחקר שאביא כאן תהיינה מאוד נשיות. אשתדל לראות את הממצאים בקנה מידה רחב יותר, ובשאיפה, גם כהתנהגות אנושית נטולת מגדר, למרות שככל שאני מתעמקת במחקר ובממצאיו, אני מבינה עד כמה למגדר ולתפקידים חברתיים (social roles) יש תפקיד כל כך משמעותי בהגדרת אישיותינו, התנהגויותנו ומערכות היחסים שלנו עם האנשים מסביבנו.

        19/2/09 02:03:

      צטט: אמהות ובנות 2009-02-18 15:30:08


      מרגישה שיש לי מקום בלב לכמה חברות הכי  טובות.

      הן מכירות זו את זו וגם אני מכירה את כל החברות הכי טובות של חברותיי.

      יש אמון מלא,אהבה,קבלה,תקשורת מעולה.

      אנחנו מתמלאות זו מזו ותומכות בימים סגרירים.

      כולנו נשואות ומגדלות בשמחה את ילדינו(הגדולים כבר בתיכון).

      חלק מהן מגיל הגן וחלק כבר 20 שנה.

      מרגישה שהקשרים הדדיים.

       

      הכי חשוב בעייני שיש המון חופש וספונטניות.

       נשמע מצויין :-)

      גם החופש והספונטניות :-) 

       

        19/2/09 02:01:

      צטט: taya1 2009-02-18 15:20:58

      אני מאוד יציבה אצלי זה מכיתה א'. כמו משפחה .

      מעניין הקישור בין חברה טובה למשפחה. הוא מופיע לא מעט (גם בספרות, אבל גם בריאיונות שערכתי). נשים המתייחסות לחברה הטובה כמו אחות.

       

      גם לי יש חברה כזאת, מכיתה א'. כמה עליות וירידות וחוויות וחיים עברנו יחד. והיא תמיד נשארה. 33 שנים. מספיק זמן כדי לראות אותה היום כחלק מהמשפחה - מישהי שנוכחותה בחיי מובנת מאליה ואינה דורשת עוד את מבחן ההוכחה (אותו היא עברה בהצטיינות כל כך הרבה פעמים).

       

      תודה :-)

      אורית. 

        19/2/09 01:56:

      צטט: שייני (יסמין) 2009-02-18 14:48:03


      החברה הכי טובה שלי שונה ממני. היא לא היתה הכי טובה מהרגע הראשון, לשתינו היו מעגלים נפרדים, למדנו בכיתות מקבילות; היא נחשבה לסקסית ואני לעוד אחת; היא התהוללה ואני עם אחד, שהיא שנאה; היא ויתרה באלגנטיות על השירות הצבאי ולי היה שירות צבאי רע מאוד; היא התחתנה עם בחור שהיא מגדירה כ "בסדר" ואני נשארתי רווקה, כזו שלא רוצה להתחתן עם "בסדר".

       

      לפני כמה שנים ראיינו אותי לצורך סיווג ביטחוני שלה במסגרת עבודתה, יצאתי מהראיון בהרגשה רעה: היא יצאה אחת שאכפת לה רק מעצמה, ראש קטן, מתעסקת בשטויות. היא עברה אותו. ההרגשה נשארה.

       אאוץ'. היא עדיין נשארה החברה הכי טובה? למה?

       

        19/2/09 01:55:

      צטט: שיר-אשיר-בגשם 2009-02-18 14:42:46


      אני עדין בשנות ה-20 לחיי (29) כך שאולי עדין לא מצאתי את החברה הכי טובה שלי...

       אין כללים. אלו עניינים מאוד אישיים ואישיותיים.

      אני מכירה לא מעט נשים שמסתדרות מעולה בלי. 

        19/2/09 01:52:

      צטט: בלאק סמארה 2009-02-18 13:18:38


      אני ממש אוהבת חברות.

      תמיד היו לי שתיים שלוש חברות נפש ועוד איזה ארבע ידידות.

      ...

       ואחד אלוהינו?

      קריצה

      אורית. 

       

        19/2/09 01:13:

      ובאותו העניין :   http://cafe.themarker.com/view.php?t=855470    
        18/2/09 23:02:


      עד היום אני מחפשת אותה (אותן?)

       

        18/2/09 15:52:

      איזה באסה.

      כל כך חכיתי לפוסט הזה וכשהוא הגיע אני רואה שהוא בכלל לא בשבילי :(

      אבל לא נורא, כי אמרת שזה הראשון בסדרה, אז אחכה בסבלנות :)

      אני יודע שניסחת בסוף הבהרה בנוסח "המודעה מיועדת לשני המינים..." אבל אני בכל זאת מרגיש שלגברים אין ממש מה לתרום פה.

      לפחות לא לגבר הזה.

       

        18/2/09 15:30:


      מרגישה שיש לי מקום בלב לכמה חברות הכי  טובות.

      הן מכירות זו את זו וגם אני מכירה את כל החברות הכי טובות של חברותיי.

      יש אמון מלא,אהבה,קבלה,תקשורת מעולה.

      אנחנו מתמלאות זו מזו ותומכות בימים סגרירים.

      כולנו נשואות ומגדלות בשמחה את ילדינו(הגדולים כבר בתיכון).

      חלק מהן מגיל הגן וחלק כבר 20 שנה.

      מרגישה שהקשרים הדדיים.

       

      הכי חשוב בעייני שיש המון חופש וספונטניות.

       

       

       

        18/2/09 15:20:
      אני מאוד יציבה אצלי זה מכיתה א'. כמו משפחה .
        18/2/09 14:48:


      החברה הכי טובה שלי שונה ממני. היא לא היתה הכי טובהמהרגע הראשון, לשתינו היו מעגלים נפרדים, למדנו בכיתות מקבילות; היא נחשבה לסקסית ואני לעוד אחת; היא התהוללה ואני עם אחד, שהיא שנאה; היא ויתרה באלגנטיות על השירות הצבאי ולי היה שירות צבאי רע מאוד; היא התחתנה עם בחור שהיא מגדירה כ "בסדר" ואני נשארתי רווקה, כזו שלא רוצה להתחתן עם "בסדר".

       

      לפני כמה שנים ראיינו אותי לצורך סיווג ביטחוני שלה במסגרת עבודתה, יצאתי מהראיון בהרגשה רעה: היא יצאה אחת שאכפת לה רק מעצמה, ראש קטן, מתעסקת בשטויות. היא עברה אותו. ההרגשה נשארה.

       

       

       

        18/2/09 14:42:


      אני עדין בשנות ה-20 לחיי (29) כך שאולי עדין לא מצאתי את החברה הכי טובה שלי.

      בגיל הנעורים היתה לי חברה הכי טובה, שאיתה עשיתי הכל - הלכתי לקניות, למסיבות לסרטים, שוחחתי שיחות נפש, כתבתי שירים וחלקתי מחשבות הכי כמוסות. אבל כבר בתקופת הצבא התחלנו להתרחק, וקצת אחרי שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה דרכינו נפרדו לגמרי. אני מייחסת את זה גם לשינויים שעברנו וגם בין השאר לעובדה שלי היה בן זוג ולה לא.

      כיום יש לי קבוצה של כ-5 חברות מהלימודים באוניברסיטה, שאף אחת מהן היא לא "החברה הכי טובה" שלי, ואני לא שלה, אבל בתקופות שונות אני קרובה יותר לאחת מהן מאשר לאחרות, תלוי גם בזמינות

        18/2/09 13:18:


      אני ממש אוהבת חברות.

       

      תמיד היו לי שתיים שלוש חברות נפש ועוד איזה ארבע ידידות.

       

       

      אין, מתה על חברות.

        18/2/09 11:05:

      צטט: שולה החתולה 2009-02-18 09:52:27

       

      אבל האדם הכי קרוב לי, שהוא גם "החברה הכי טובה" שאיתה אפשר לדבר על הכל, הוא הגבר שלי.  

      האמת שזה אחלה נושא - החבר שאיתי...

       

      במהלך הריאיון ביקשתי מהנשים לרשום על דף את כל מי שהם מחשיבים כחברים. לרוב הם נזכרו באנשים לפי מידת הקירבה אליהם. אבל באופן מפתיע, בני זוג לא נכללו באופן ספונטני כמעט אף פעם. הייתי צריכה לשאול במפורש האם הן מחשיבות את בן הזוג כחבר. וכולן אמרו שכן.

       

      וחשבתי לעצמי - יש משהו באינטימיות עם בן זוג שהופכת את החברות למשהו אחר לגמרי - שהוא הרבה יותר מחברות ולא קיים בסוגים אחרים של מערכות יחסים (משפחה למשל) - אבל לא נראה לי שיש לזה מילה עדיין - יש הצעות?

       

      אולי יום אחד עוד אכתוב על זה פוסט ...

       

      תודה :-)

      אורית.

       

        18/2/09 11:00:

      צטט: ~מיכל~ 2009-02-18 06:32:12

      מחקר מעניין.

      אני חושבת שבכל סוג של אינטראקציה עם אנשים יש סוג של שיקוף.

      לא חובה שהקשר יהיה זה של חברות טובה ואמיצה על מנת שהשיקוף יתקיים.

      תודה.

      מסכימה בעניין השיקוף.

      :-)

      אורית.

        18/2/09 09:52:


      לי קצת קשה להגדיר מי מהבנות היא החברה הכי טובה שלי. כי אני מחלקת אותן לחברות ולמכרות (ידידות). אז חברות אמיתיות יש לי שלוש. אני וכל אחת מהן ממשיכות לאהוב זו את זו לאורך הזמן, גם אם לא מתקשרות בפועל בגלל עיסוקי היום-יום ובגלל המרחקים.

       

      אבל האדם הכי קרוב לי, שהוא גם "החברה הכי טובה" שאיתה אפשר לדבר על הכל, הוא הגבר שלי.  

        18/2/09 06:32:

      מחקר מעניין.

      אני חושבת שבכל סוג של אינטראקציה עם אנשים יש סוג של שיקוף.

      לא חובה שהקשר יהיה זה של חברות טובה ואמיצה על מנת שהשיקוף יתקיים.

       

      החברה הכי טובה שלי גרה בברלין.

      הכרנו אחת את השנייה בתקופה שהיתה קשה לשתינו ומאז (14 שנים)

      אנחנו מנהלות קשר אדוק שאינו מתרופף לא עם הזמן ולא עם המרחק.

       

       

       

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות