זהו. התחלתי לנתח את הראיונות מהמחקר שלי. רציתי לחלוק איתכם ציטטות מעניינות שמעלות נושאים למחשבה ולדיון. בכל פוסט – נושא אחד. והפעם – החברות הכי טובות.
כחלק מהריאיון אני מבקשת מהמרואיינות לספר על החברה הכי טובה שלהם.
חלק מעידות כי אין להם חברה טובה. חלק מציינות שיש כמה. אבל הרוב מספרות על חברה אחת. בהרבה מקרים, זו חברה מהגן, מביה"ס או לכל המאוחר מתחילת שנות ה- 20 (הנשים אותן אני מראיינת הן בנות 35 ל- 75).
אחת המרואיינות הגיבה על העובדה כי למרות גילה המתקדם (55), את החברה הכי טובה שלה היא מכירה מתחילת שנות העשרים לחייה. היא החברה הטובה שלה מכיוון שבצעירותה החברות הזאת היא שעזרה לה להגדיר את מי שהיא כאשה בוגרת.
ובהמשך לדבריה חשבתי שכנראה יש לנו צורך בחברה הכי טובה בשנות העשרה והעשרים לחיינו, איתה מבלים המון זמן ביחד (בכל מקום אפשרי: שותפות לדירה, אותו מקום עבודה, בילויים, לימודים וגם – בטלפון והיום גם באינטרנט ובטלפון נייד) כדי לעזור לנו ללבן סוגיות שקשורות בעולם בכלל ובעולם המבוגרים בפרט. מין סוג של מראה לעצמנו: רפלקציה שמאפשרת לנו לעבד את מחשבותינו ולגבש את תפיסתנו על העולם, שהרי עד לתקופה זו בחיינו, מי שמשקף לנו את תפיסת המציאות הם בעיקר ההורים (האם זה עדיין תקף?). וזו בעצם טבילת אש של עצמאות עבורנו. מכיוון שאלו תהליכים מאוד מהותיים הקשורים לזהותנו העצמית, גם החברות נתפסת מאוד עמוקה וחלק ממי שאנחנו. עם השנים, אחרי שנצברים כל כך הרבה זכרונות משותפים, נראה כי העילה לתואר החברה הכי טובה אף מתחזקת עוד יותר.
ולשאלה מדוע היא החברה הטובה, להלן מקבץ תשובות מהמרואיינות (בתרגום חופשי):
ואני? הכי קרובות, הכי טובות, יש לי שתיים. הכרנו בצבא. גרנו, עבדנו בילינו ונשמו אחת את השניה כבר 20 שנים. היום, בהיותנו פזורות על 3 יבשות שונות, הקשר הוא בעיקר בדואלים, אבל בזכות הטכנולוגיה, אנחנו ממשכיות קשר עקבי ואינטנסיבי. ההרגשה קרובה, גם אם הרבה פעמים חסרים לי מאוד מפגשי הפנים מול פנים. קשה לי לדמיין את חיי בלעדיהן. אני אוהבת אותן, אני בוטחת בהן, אני מאוד מתגעגעת לימים שהיינו הרבה יותר יחד ומחכה בציפיה שימים אלה עוד ישובו.
ואתן? מה עם החברות הכי טובות שלכן? (השאלה מופנית גם לגברים שבינכם ולחברים שלכם...) |