| מהרגע שאנחנו יוצאים אל העולם אנחנו מופצצים בגירויים ויזואליים. בשלבים האלו העין עוברת את התהליכים אשר יהפכו אותה לאיבר שימושי. מהרגע שהיא מושלמת אנו אמנם ממשיכים לבחון את העולם עם מלוא החושים אך חוש הראייה הופך להיות הדומיננטי ביותר. למרות שהוא דומיננטי כל כך, אנחנו מתייחסים אליו כמובן מאליו. למרות שהוא משרת אותנו בכל רגע נתון מהיקיצה ועד השינה, אנו לא מעניקים מחשבה שנייה לשאלה כיצד היינו חיים בלעדיו. תנועה חופשית בבית, התבוננות באנשים המקיפים אותנו, קריאת בלוגים, נהיגה, משחקי קונסולות, השקפה אל נוף. כל אלו מתאפשרים בזכות חוש הראייה. לרוע המזל יש אנשים שלא ניחנו בחוש הזה. יש אנשים שנולדו עיוורים מלידה. יש אחרים שהלכו ואבדו את ראייתם מגיל צעיר או בגיל מבוגר. הטראומה והאסון האישי של כל אחד מהם הוא אישי ומשתנה אך העובדה היא אחת. הם לא יכולים לחוות את העולם הזה כמו כל אחד מאתנו. זה לא אומר שאנחנו צריכים לרחם עליהם. היום, הודות לטכנולוגיה ולתובנות אליהם הגענו בחינוך (לאחר ייסורים רבים שבאו על חשבונם של אנשים) עיוורון לא דן אדם לחיי עוני חברתי ואינטלקטואלי והמחשב, שכביכול אמור היה לשרת אנשים רואים, הפך להיות הכלי הראשי עבור אלו שסובלים מקשיי ראייה ועיוורון. מערכות מחשבים מתקדמות מגיעות כיום עם האפשרות להקריא טקסט. הקול המשמש את המחשב הולך ומשתכלל על בסיס שנתי. מערכות מתקדמות יותר מאפשרות לאדם לנווט במרחב הוירטואלי של המחשב שלו בעזרת חיווים קוליים המבהירים לו היכן עומד סמן העכבר. מקלדות מיוחדות נבנו עבור עיוורים ואלו מאפשרות לו לקרוא ולכתוב, מערכות יעודיות מאפשרות לעיוורים לדבר אל המחשב והמילים הופכות לטקסט ולפעולות. המחשבים מאפשרים לאלו שהראייתם נפגעה להתערות בחברה החדשה, זו החובקת את העולם כולו - הרשת. יחד עם זאת, יש מקומות אליהם קשה עד בלתי אפשרי לעיוור או לבעל קשיי ראייה להכנס. יש חוויות שנראות כאילו הן שייכות לרואים בלבד וביניהם הבלוגים. למרות התוכנות המשוכללות (שעדיין רובן באנגלית), קריאת טקסט בעזרת קולו של המחשב היא דבר מתיש. משוכלל ככל שתהייה המערכת, אין בה את החום האנושי הנשפך מהמקלדת אל תוך בלוגים ברחבי הרשת בכלל, והישראלית בפרט. נכון, אנחנו יכולים להגיע לרוב הגדול של הגולשים. האם זו סיבה לוותר על קהל רחב מאוד של אנשים הצמאים לידע? לקרבה אנושית? לחיבור אל עולמות שעבורנו הם מובן מאליו? הפעם הראשונה שהבנתי שיש מי שמעוניינים לקרוא את מה שאני כותב אך לא יכולים לעשות הייתה לפני כחצי שנה. קבלתי אימייל מאישה מקסימה הסובלת מקשיי ראייה. היא רצתה לקרוא את מה שכתבתי בבלוג שלי ברשימות, אך יכלה לעשות זאת רק במאמרים הקצרים שלי וגם אז אחרי שהעתיקה את הטקסט למעבד תמלילים והגדילה את הגופנים לגודל שיאפשר לה קריאה. הראייה שלה נפגעה בגלל מחלה אשר עלולה להביא לעיוורון. היה זה אז שהבנתי שיש לנו כלי שהולך ומתפתח והופך להיות בעל פוטנציאל השפעה אדיר - פודקאסטים. פודקאסטים, בצורתם הפופולארית ביותר, הם קבצי קול המופצים ברשת. לרוב אלו תוכניות פרטיות העוסקות בנושאים שונים הקרובים לליבם של היוצרים אותם. זו ההגדרה הבסיסית ביותר לפודקאסט והיא קולעת באותה המידה לבלוגים. בין אם ככלי מקצועי או פרטי, בלוגים מתעדכנים באופן קבוע ומעלים נושאים הקרובים לליבם של הכותבים. הטקסטים יכולים להיות חוויות אישיות, רעיונות, דעות פוליטיות, יצירות ובאותה המידה התכנים יכולים להיות סקירות טכנולוגיות, כלי בידי חברות ציבוריות ופרטיות להבהיר מהלכים וליצור נגישות מול קהל, טור עיתונאי נקי מאילוצים כלכללים של עיתונים מודפסים. בלוגים ופודקאסטים יכולים, וצריכים לחיות זה לצד זה ויש שילובים רבים שיכולים להיטיב גם עם ספקי התוכן וגם עם הצרכנים. פודקאסטים יכולים להיות כלי משלים עבור הבלוגר. הוא יכול להקריא את הפוסטים שהוא מעלה בצורה שתשרת את בעלי קשיי הראייה. באותה המידה יכול בלוגר לפתוח את המיקרופון ולדבר ישר מהלב, מבלי המסננת הנוצרת כאשר מעבירים מחשבות אל המחשב. אנשים שיש להם מה להגיד אך חוששים מהכתיבה יכולים כעת לפתוח לעצמם ערוץ ולדבר על כל מה שחשוב להם. לא משנה אם יהיה זה ערוץ פרטי או מסחרי הם יכולים להעביר במהירות יחסית את כל מה שיש להם לומר אל צרכני התוכן ברחבי הרשת. אלו שתי גישות המספקות ל-4 קבוצות עיקריות פיתרונות ובה בעת, אלו שתי גישות המספקות עושר נוסף על גבי העושר הקיים בכתב. רוב הפודקאסטים היום דומים יותר לתוכניות רדיו. הן עוסקות בנושא מסוים, הן פועלות על בסיס שבועי ובתבנית קבועה. ברובן מוסיקה היא הנושא המרכזי, אך גם כאשר הנושא הוא שונא, הן עדיין משמיעות שירים מאחד האתרים המספק מוסיקה לפודקאסטים. ברור שזו לא הדרך היחידה לעשות פודקאסט. "ללא עריכה" הוא פודקאסט המספק דוגמה טובה לבלוגקאסט. חנן כהן בוחר נושא ומדבר עליו. הוא מוציא את המחשבות ישר מהלב. בלי עריכה, בלי טירחה. פשוט מקליט ומעלה לרשת. הפשטות הזו היא שהופכת את הבלוגקאסט שלו למעניין כל כך. כמו הבלוג שלו גם כאן בכל פעם יש לנו תוכן קצר, קולע ומעניין. חנן הפך לחלוץ בתחום הבלוגקאסט ואני מאמין שבעתיד נראה עוד בלוגרים שיצטרפו אליו. בין אם יהיו אלו בלוגרים ותיקים שירחיבו את הבלוג שלהם ויפתחו את מעגל צרכני התוכן שלהם ובין אם יהיו אלו אנשים שעד כה לא מצאו את עצמם בעולם הבלוגרים - בסופו של דבר עושר התוכן הקולי רק יגדל. זכרו שהרדיו לא הרג את העיתונאות והטלוויזיה לא הרגה את הרדיו והאינטרנט לא חיסל אף אחד מהמדיומים האלו. העולם הוא מקום גדול ובסופו של דבר כל המדיומים השונים האלו פשוט מאפשרים לנו להגיע ליותר אנשים. אנשי עסקים פרטיים, חברות, אנשי חינוך עיתונאים ובלוגרים יכולים לנצל את הפלטפורמה הצעירה הזו ולמנף אותה כדי להוציא את המסר שלהם החוצה. כי אם לא היה מסר להוציא החוצה, האינטרנט היה מקום משעמם לגלוש בו. |