0
| צהוב רוחש בגלי התדר החדר סוגר במסך לוחות שעונים חסרי דעת מטעם ההבנה הנכונה. כוסות המשקה נאגדות מעצמן הדמויות הן אד חולף אני נאחז במשך הרוח הגדולה על פני אדוות הגלים. עקבות בארגמן החדר רוחשות בי להבים כסופים עיניי נעצמות באהבה הרעד הזה לוטש בבשר. המוות עוגן עצמותיו על צירי הארץ הפרושים אני רוקם בעפר הנצח מקטעים בחלום הגדול. |