0
| לרתום את דרך קרישי הדם אל תוך מסדרונות התבנית לחצוב באפלה הנוראה הזאת את צלילי היער הקדום. מניפות רוח אדומות מחשיכות בעיניי התודעה מילים זורמות בערפילי הרגש ספינות רפאים חסרות שם. הצל מוחק את סידרי האור עננים כבדי שמים כחולים לוחשים לי בשחור ולבן תשדורות איתנים על מהות האהבה. לתת ולקחת לחבק ולחדור ריקוד על פני מסך החדר הסגור זאת עונת הצללים הגדולה כול הזמן חם וקר לי. |