מתקרת עיניים ריקות

יורדים מלאכים בכנפיים חרוכות

אין פחד בבדידות

רק פחד מהזמן הגוסס

בונה מחדש חומות לא ניראות

ארמון שבניתי חרב אל הים

התפורר לו כמו חול

ורק רחש הגלים נותר במקום

מה שהיה שוב לא יהיה

פעם הירח הוא מלך פעם השמש

לילה או יום

רק כף ידך על עיניי

מכסה את הכל

כך מין הלב שנירמס עד עפר

מצליח לקום

את ששבת מין האש כציפור החול

נתת לי חיים חדשים

שמיים נודדים

 פינו כאב

עד שגעגועים מילאו שוב את הלב

ורד שנתתי לך שינה את העולם

וכל עצב הדמעות נעטף בחיוך רחב