לפני קצת יותר משבועיים כינס אותנו (מח' ניהול הלקוחות) הבוס שלנו וסיפר לנו שהחל מיום זה נגמרה חגיגת השעות של התקציבאות. כלומר, מהיום לכל עובד שאינו מנהל ומי שמשכורתו נמוכה מ-12,000 ש"ח, חיב לעבוד פחות מ- 9.36 שעות בממצע ביום. לשם השוואה, עד היום אני מאמין שלא היה תקציבאי שעבד בממוצע פחות מ-11 שעות בממוצע. מאז שאני שמעתי לראשונה על עולם התקציבאות היה ידוע שתקציבאי עובד מעלות החמה ועד צאת הנשמה. כל המנהלים התרעמו מיד וכמובן ששאלו בראש ובראשונה האם ההנהלה עתידה לערוך שיחה עם הלקוחות שלנו ולהסביר להם שהם יכולים לשכוח מהרעיון שהתקציבאי לעולם זמין ושזה ברור שב-11 בלילה הוא עדיין במשרד עובד על המודעה החדשה שלהם. עוד יותר ברור מזה היתה העובדה ששום שיחה כזו אל הלקוחות לא תקרה. במחשבה ראשונה אני זוכר שגיכחתי לעצמי ואמרתי שאין סיכוי שזה יקרה. מה פתאום מנחיתים עלינו מהלומה כזו ומצפים שנעמוד בה בלי כל הכנה מוקדמת? אין מצב!
אבל אז, כמו בכל פעם שעולה דילמה קשה היכו בי השורשים הצבאיים שלי. נזכרתי ביום שבו נכנס מופז לכסא הרמטכ"ל. הייתי אז סמ"פ ותיק בפלוגת טירונים ובוקר אחד הקפיץ המח"ט את כל סגל הבסיס לחדר האוכל ובנונשלנטיות מדהימה הפיל עלינו את הדבר הבא: "מהיום אין יותר תיזוזים בצבא. מי שיתפס מתזז יוכנס לכלא. זה הכל, קדימה לעבודה". תבינו, להגיד למפקד טירונים שאסור לתזז זה כמו להגיד לפלנר שאסור לו להשתמש באינטרנט לחפש מידע. היינו בהלם. בלשון המעטה חשבנו שזה, גמרנו, הלכה המשמעת בצבא. איך אפשר לחנך טירונים בלי לתזז??? ובכן, זה היה לפני קרוב ל-7 שנים. האיסור לתזז נותר אבל הפלא ופלא - הטירונות נמשכת, החיילים מתגייסים, מסיימים טירונות והם אפילו ממושמעים. אני לא רוצה לפאר יותר מדי אבל אני באמת חושב שהחיילים של היום לא פחות טובים ממני או מקודמי. בקיצור, מסתבר שנורמות, גם אם בני עשרות שנים, אפשר לשנות. "Life finds a way" אמר ג'ף גולדבלום בסרט "פארק היורה" וכמו שם, וכמו בצבא, גם במשרד שלי המציאות השתנתה ועכשיו אין מה לעשות מלבד להסתגל. אין לי ספק שבסוף החוק החדש יעשה רק טוב לתקציבאים של דור העתיד. כרגע, זה מציב בפני ובפני עמיתי לסופרוייזרות, אתגר ניהולי לא פשוט. אבל בשביל זה בדיוק אני אוהב לנהל - כי אם לא היו אתגרים לא היתה ההנאה מלפצח אותם, לא?
|