אני יושבת ושוברת את הראש, מה גורם לך לתת לי כל פעם מחדש לחכות לטלפון ממך או ליחס ממך, ולא לעשות עם זה כלום...

עשית את זה כשהיינו יחד, ואתה ממשיך ועושה את זה עכשיו כשאנחנו כבר לא יחד..

אני תוהה אם זה בגלל שממש לא מתאים לך לדבר איתי או לראות אותי, או שאין לך בכלל עניין לשמוע מה שיש לי להגיד, או שאתה מפחד לשמוע את מה שיש לי להגיד, או שפשוט אתה רוצה בצורה הזו לגרום לי לכעוס עליך או לשנוא אותך.... כנראה שאני כבר לא אדע את הסיבה האמיתית...

האמנתי שעוד ייצא לנו להיפגש ולדבר. האמנתי שהפעם באמת תתקשר ונדבר. האמנתי שחשוב לך לשמוע מה שיש לי להגיד. חשבתי שאני אוכל להגיד לך את מה שאני עומדת לכתוב פה, ולהסתכל לך בעיניים כשאני אומרת את זה.

קיוויתי להסתכל לך בעיניים.

הייתי בטוחה שהמכתב והדיסק ששמתי לך בבית יגרמו לך להרים טלפון. וכשזה לא קרה, הייתי בטוחה שזה שאמרתי לך שיש דברים שאני רוצה להגיד לך יגרום לך לדבר איתי, אבל גם זה לא קרה.

מסתבר ששוב טעיתי...

שמתי לך את המכתב ליד הדלת, וכתבתי לך שאני חושבת שעכשיו זה כבר שייך לך, כי אני באמת חושבת שעכשיו הוא שלך.

מוקדם יותר לא רציתי לתת לך אותו כי פחדתי. הרגשתי שאם המכתב יהיה אצלך הוא ייתן מן אישור לרגשות שלי אליך וזה הפחיד אותי. הפחיד אותי שאם תדע את האמת זה ילחיץ אותך ויגרום לך ללכת ממני. יגרום לי לאבד אותך.

עכשיו אני כבר לא מפחדת. אני יודעת שאף פעם לא באמת היית שלי, ככה שאני לא באמת יכולה לאבד אותך.

אז עכשיו אני מוכנה להודות.

אני מאוהבת בך כל כך, שאני לא יכולה להסביר לך כמה. אני כל כך מתגעגעת אליך, ואתה חסר לי כמו שגבר לא היה חסר לי הרבה מאוד זמן.

בסוף לא גילית לי מה אתה חושב שהחיוך שלי אמר, כשנפגשנו במקרה ברחוב לפני שבועיים.

הוא אמר געגוע. הוא אמר – "אנחנו הרי צריכים להיות יחד, אז למה השטויות האלה?"

בגלל זה רציתי כל כך שניפגש אחרי זה. היה לי חשוב להגיד לך את הדברים האלה. חשבתי שגם לך יהיה חשוב לשמוע אותי, אבל כנראה שלא...

לא הבנתי למה לא רצית, ואתה עדיין לא רוצה שניפגש. המחשבה הראשונה היתה שאתה פשוט לא מרגיש אלי את הדברים שאני מרגישה אליך. אבל אז חשבתי שאולי אתה מפחד להיפגש איתי בגלל שאתה כן מרגיש... האם אני איי פעם אדע את האמת?

לא עובר יום שאני לא חושבת עליך. כל שיר שאני שומעת מזכיר לי אותך, כל מקום שאני הולכת אליו אני מתארת אותך שם איתי, כל בגד שאני קונה אני תוהה אם תאהב אותו, כל דבר שקורה לי אני רוצה מייד להרים טלפון לספר לך עליו.

אני באמת מאוהבת בך.

אני אוהבת את החום שלך, מכורה למגע שלך, מתגעגעת לפתוח את העיניים בבוקר ולראות אותך, מתה להרגיש שוב את השפתיים שלך.

אוהבת את החיוך שלך, את העיניים שלך, מעריצה את הכנות שלך, את ראיית העולם שלך, את הרגישות שלך, את הרכות שלך.

אוהבת את ההומור שלך, אוהבת לראות אותך צוחק, אוהבת שאתה מצחיק אותי.

מתגעגעת לריח שלך, וכן... גם לריח הזיעה שלך  :)

אוהבת את היכולת שלך להבין ולקבל.

 אוהבת את השיגעון שלך ואת הטירוף שלך.

מתגעגעת לאיך שהיינו מתכרבלים אחד בשני. מתגעגעת להרגיש אותך בתוכי. היית מטריף אותי...

פשוט אוהבת כל דבר בך.

אף פעם לא דיברנו על "המקרה" שקרה לך.  בפעם היחידה ששאלתי, הרגשתי (וראיתי) שהשאלה מלחיצה אותך ולא עושה לך טוב. אז לא ניסיתי שוב.

בלי לדעת את כל הפרטים (ואולי אפילו בלי לדעת כלום), אני רוצה להגיד לך שאני מעריצה אותך על האומץ שהיה לך לעשות את המעשה. אין לי ספק שזה לא היה קל, ואולי הדבר הכי קשה שהיית צריך לעשות בחיים.

חשוב לי שתדע שאני לא שופטת אותך על זה, ולא ראיתי את זה באור שלילי אפילו לא לרגע אחד.

אני יודעת שזה לא ממקומי להביע את דעתי בעניין הזה, אבל  חשוב לי להגיד לך את הדברים האלה.

בכל התקופה שהיינו יחד הרגשתי שאתה במן מסע הלקאה עצמי. אתה לא נותן לעצמך צ'אנס במן הרגשה שלא מגיע לך. שעשית מעשה נורא ועכשיו תורך להיענש..

אני מאוד מאוד מקווה שההרגשה הזו תעבור מהר.

מה שעשית אכן היה מאוד פוגע וכואב, ואי אפשר להתעלם מזה. אבל צריך גם לדעת ולהבין שמה שעשית בה מתוך כנות אמיתית, שזה אולי הדבר הכי חשוב שבן-אדם צריך לדעת לעשות.

אני מאוד מקווה שאתה לא יושב עכשיו, קורא את המילים האלה שלי, ואומר לעצמך "מי היא שתביע את דעתה בעניינים האלה שלי?".

אם כן, אני מבקשת את סליחתך על ההתערבות שלי.

היו לי לא מעט גברים בחיים. לפניך ואחריך. תמיד חיפשתי את אותו אחד שיגרום לי להרגיש משהו אחר. שיקבל אותי כמו שאני, ושיגרום לי לקבל את עצמי כמו שאני. שאני אוכל להוריד מולו את כל המסכות שבניתי לי במהלך החיים ואת כל החומות שאמורות "לשמור" עלי. שאני אוכל להסתובב לידו ערומה ולא להרגיש חשופה ופגיעה.

מצאתי את כל זה בך. וזו היתה המשמעות של המילה אינטימיות שדיברתי עליה. היכולת שלי להיות אני האמיתית לידך, וההרגשה הנכונה שהיתה לי בזמן הזה. 

לפני כמה ימים ישבתי עם חבר טוב ודיברתי איתו עליך. והוא שאל אותי שאלה אחת: "אם הוא היה פנוי רגשית לקשר, הוא היה איתך עכשיו?"

והבנתי שאני לא יודעת מה התשובה. אני לא יודעת מה אתה מרגיש כלפיי.

אז אולי אתה קורא את המכתב הזה והוא מרחף מעליך ובכלל לא עוצר אצלך בלב. אולי אתה חושב שזה קצת פתטי מצידי לכתוב את כל הדברים האלה. אולי אפילו הצלחתי קצת לרגש אותך ולגעת בך במילים האלה.

אין לי מושג מה עובר אצלך בראש/בלב עכשיו.

אני רק יודעת שהיה בי הצורך לגלות לך את האמת שלי בכל הקשור אליך.

היה לי חשוב לדעת שאני עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשמור עליך, ולא חסכתי ממך שום דבר.

חשוב לי שתדע מה אני מרגישה אליך.

קח את המכתב הזה לאן שתרצה, ותעשה איתו מה שאתה רואה לנכון.

אוהבת,

אני.