עדי...
זו מילה כואבת בשבילי כבר...
אני מנסה לשכוח להוציא את הכאב, לעקור אותו מהלב, אבל אני לא יכולה לעשות את זה כשהוא כל הזמן סביבי.

זה התחיל לפני שנתיים במריבה מפגרת של קנאה עיוורת, במקום להסביר, במקום לתקן את האי הבנה המשכתי אלאה.
חשבתי שאולי זה עדיף, אולי להיות רחוקה זה טוב, אבל הייתי בטוחה שנחזור, הרי 3 שנים.. מי מוותר על 3 שנים בגלל קנאה כזאת, ועוד שהיא לא מוצדקת!

אחרי 8 חודשים הוא כבר שכב עם חברה שלי, כן, לקח לו הרבה זמן יחסית, אבל בשבילי זה לא הרבה, אני חיכיתי לו. זה היה שוק בשבילי, וכשהוא גילה שאני גיליתי הכל התחיל שוב, שוב הוא רוצה אותי...

אבל הפעם זה כבר נהרס, אני לא יכולתי להיות איתו, מכאן ניצלתי כל הזדמנות כדי לריב איתו, להתרחק, לא יכולתי לישון איתו\ בלילות הייתי קמה ומסתובבת בבית רק כדי לא להיות איתו ביחד, זה היה קשה...
ואז שוב.. לא מזמן.. הכל נגמר, אבל הפעם בצורה שונה, הוא קינא שוב, ושוב לאותו אחד, ושוב בלי צדק, משום מה אנשים לא מבינים שיש דבר כזה ידידות!

התחלנו להתווכח והוא הפסיק לפעול עם המוח, אף אחד לא הרים עלי יד, אבל הוא החליט שהוא יהיה הראשון, הוא נתן לי סתירה, בעינים שלו ראו שהוא רצה להתנצל מיד, הוא הבין שהוא טעה, זה היה ברור ומובן, אבל אני והפה הגדול שלי\ אמרתי לו את הדבר הכי פוגע שיכולתי, לקחתי סכין ונעצתי לו בגב!

ואז הוא הלך, הוא לא דיבר איתי, ברחוב הוא עבר את הכביש כשראה אותי, ולא עלה על האוטובוס שלי.
אז שלחתי לו מיילים, שאני מתנצלת\ שלא התכוונתי, זה לא עבד, כשהוא ענה כבר, הוא הגיב בתוקפנות, הוא לא נעימה, ושוב פעם אני והפה, או הפעם הידים (הגדולות?!) שלי.. כתבתי לו שזהו, שנמאס, שאני כבר לא יכולה יותר ושאני לא רוצה יותר, שזה לא מתאים לי\ וכמה אני סבלתי וסלחתי בעבר וזה לא מגיע לי, ואז אמרתי שאני לא מצטערת על מה שאמרתי, כי ככה ראיתי מיהו באמת!

הוא התאפס, כנראה הוא לא יודע לסלוח, הוא יודע רק לבקש סליחה, ואז הוא ביקש אותה, אבל זה היה מאוחר כבר מדי בשביל שנינו, שנינו דיברנו יותר מדי, היה לי קשה להסתכל לו שוב בעיניים, סיכמנו שלא נדבר יותר, שזה נגמר, ידידים אנחנו לא יכולים להיות, זה תמיד נגמר אחרת אצלנו לשני הכיוונים.

ואז, אחרי כמה ימים הוא מופיע אצלי בבית, עם תיק קטן, הוא רב עם ההורים, הוא רוצה לישון אצלי, בתור ידידים הוא אומר, חשבתי שסיכמנו שאנחנו לא, בינתיים אני מנסה לאחות את הפצעים שהוא השאיר, מנסה להמשיך לחיות, ועכשיו מה? הוא מתכוון לסיים איתי לחלוטין?!

אז ביום הראשון אני ערה כל הלילה, לומדת, והוא ישן במיטה שלי, בלילה השני אני הולכת לישון מאוחר\ אבל מעירה אותו לפני ומבקשת ממנו לישון על השמכה על הרצפה\ בלילה השלישי אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני נשכבת לידו, סוף סוף הוא הלך, הוא היה צריך לעשות עבודה עם חבר אז הוא ישאר לישון, זה מה שהוא אמר, אני יכולה להשלים שעות שינה, אבל הלב שלי לא נותן לי\ אני מרגישה מרוקנת, אנחנו בקושי מדברים כל אחד עסוק בעניניו הוא...

אז למה אני פותחת את דלתות ביתי בפניו?! למה אני לא אומרת לו ללכת למור, לחברה שלי שאיתה הוא שכב, הרי גם היא תקבל אותו אם הוא יתנהג יפה, למה אני נותנת לו לנצל אותי ואני שותקת.
אני נותנת לו לירוק עלי ואומרת תודה-גשם
ואני מודעת לכך, זה מה שעצוב, אני אוהבת אותו אני חושבת, ובגלל זה אני רוצה אותו קרוב, אבל אני לא יכולה,
אני צריכה כבר מרחק, אני צריכה את הלבד שלי לפעמים...
אני אצטרך למצוא פתרון\ פתרון להרחיק אותו מבלי להרגיש רע עם זה, להרחיק אותו ולהחלים, ואולי ככה הלב שלי ירגיש שלם ביום מן הימים...