| בגלל המשבר העולמי הוחלט על פיטורים של כמה פיקסלים על מסך המחשב שלי.
הוחלט גם להעביר את אחד המסכים שלא נעשה בו שימוש רב ולא כל כך מצדיק את קיומו ולאחד אותו עם המסך הראשי.
ככה, אפשר להסתדר ולהבין רוב מה שכתוב על המסך ללא חלק מהפיקסלים.
קצת חיתוכים בפינות הרחוקות, כמה פיקסלים שרוב הזמן הם בכלל שחורים.
ליישר קו עם אווירת השוק.
הפיקסלים, בגלל שהם די עסוקים, לא כל כך שמים לב למה שקורה מלמעלה.
אבל היו פישולים. הפיקסלים של המסך הצדדי גילו יום אחד בחדר ישיבות כרטיס ביקור של אחת שמומחית להעברת ארגונים.
מריחים את הסירחון אבל מה, אין להם לאן ללכת.
הם תקועים על המסך הקטן ההוא. מחכים לגרזן.
פתאום זה קורה.
המעגלים הבכירים, אלו שמפעילים את הפיקסלים, מתכנסים להם, יותר מהקצב הרגיל.
החום עולה, הרגשה לא נוחה באויר, שמועות.
והנה, ביום חמישי בערב מודיעים על ישיבת פיקסלים ביום ראשון בבוקר. נוכחות חובה.
זו חוויה מיוחדת שאני לא מאחל לאף אחד.
הרגע הזה של אחרי הישיבה הזו הוא הקשה ביותר.
כל פיקסל מחכה שיקראו לו. יותר נכון שלא יקרא לו - המעגל שאחראי על הפעלתו.
פיקסלית אחת שאני אוהב במיוחד היתה בטוחה שהיא מיותרת.
תוך כדי שאני משכנע אותה שהיא טועה יוצא המעגל הבכיר, מסתכל עלינו ועושה לה ככה, בואי, עם האצבע. |