"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
תיאורית המשברים של אלן דאונז - מפנה בעלילה או על כך שאני משעממת
| חיים מעניינים, אומר דאונז הם כמו סרט טוב. יש בעלילה שלהם מפנה. אם נראה לנו שחיינו אינם מספקים רוב הסיכויים שחסר בהם מפנה בעלילה. מפנה בעלילה לא רק משנה את החיים אלא אותנו עצמנו ולכן הוא עלול להיות מפחיד. לכן, לפעמים אנחנו נתקעים בנקודת המפנה ללא יכולת לקחת את הפנייה. אז חיינו הופכים למשעממים וחסרי סיפוק. כאשר אנו ניצבים בפני משבר נוצרת הזדמנות לפנייה כזו. כאשר אנחנו מסרבים להכיר במשבר חיינו הופכים לחזרתיים – שוב ושוב אנחנו ניצבים בפני אותם המצבים שהופכים את העלילה למונוטונית. אם נשארים במצב זה מספיק זמן מאבדים עניין בכל דבר כולל בעצמנו. בסופו של דבר אנחנו מגיעים למה שמכונה "חוסר אונים", כלומר מתרגלים לכאב ומפסיקים לנסות אפילו לצאת ממנו. בניגוד למה שחושבים, טוען דאונס, משברים לא עוברים מעצמם. אם מתעלמים מהם זמן מספיק הם הופכים למודחקים, אבל כל טריגר קטן עשוי להעלות אותם שוב לפני השטח. אתמול הטריגר הזה הגיע שחור על גבי לבן (ואולי היו אלו אותיות תכלת על מסך אפור); במשוב של הסטודנטים מהסמסטר הקודם היה כתוב: "משעממת". אין לי ספק, איזשהו מפנה בעלילה חייב לקרות. אני לא יכולה להמשיך ללמד בצורה כזו שבה אני משעממת ומשועממת. את הכוח המונע מאתנו להתמודד עם המשברים דאונז מכנה "הסכם". זהו הסכם שביננו לבין מישהו חי או מת או ביננו לבין עצמנו ולרוב הוא לא מודע (זוכרים את חוקי גן העדן של בק?). אלו הסכמים שמטרתם למנוע מאתנו להתקדם, להשתנות, ללמוד. דאונז טוען שהסכמים אלו אינם טבעיים ורק שינוי שלהם יכול לאפשר לנו להתמודד עם המשבר. הסכמים בריאים, לעומת זאת, הם מודעים וניתנים להתאמה ושינוי כאשר אנחנו רואים שהם כבר לא עוזרים לנו להיות מאושרים ומסופקים. המטרה הראשונה, אם כן, היא להפוך הסכמים לא מודעים למודעים. לצורך כך דאונז מציע להכין טבלה שבעמודה אחת שלה נכתוב רשימה של אנשים משמעותיים בחיינו, בעמודה השנייה נמנה הסכמים מודעים שלנו עמם ובעמודה השלישית הסכמים לא מודעים (שכמובן צריכים להפוך למודעים כדי שנוכל לרשום אותם). לצורך כך עלינו במשך תקופה מסויימת לנסות להפנות את תשומת ליבנו לפעולות שאנחנו עושים בדרך כלל בלי לשים לב ולנסות לראות האם הן מונעות על ידי הסכמים חשאיים כאלו. לא שיש לי כוח לעוד מילוי של טבלאות, אבל כנראה שאין לי ברירה, אחרת שוב ושוב אמצא בטפסי המשוב את המלה "משעממת". אני משערת שגם בפוסטים האלו אני משעממת את חלקכם, אבל אם הגעתם עד לכאן ולא הפסקתם באמצע, אז כנראה שאתם מהבודדים שאני מצליחה קצת לעניין (אלא אם כן אתם מאלו שקוראים קודם את הסוף). |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:)
כל סוג של דוג זה בסדר מבחינתי וגם כל סוג של חתול.
זה בסדר, ככה זה כשחוטאים בהיבריס ומנחשים יותר מדי. אולי פשוט את צריכה למצוא מסגרת אחרת ללמד בה, במקום שיש בו סוג מסוים של שמרנות, או שדווקא להיות האנדרדוג הוא תפקיד שאת נכפית למלא?
עד כאן גבול הניחוש שלך. הקורס בו מדובר מורכב בחלקו הגדול בהנחיות אישיות. לעולם איני סותמת לתלמיד את הפה, להיפך, אם הם מדברים אז אני יכולה לשתוק וזה הרבה יותר נוח לי. הסלידה שלי היא מכך שמורים אחרים "סותמים" לי את הפה כי במידה מסויימת אני לא בקונסנזוס ה"עכשוי" (יש לי נטייה לסוג מסוים של שמרנות ובעיקר אני סולדת מ"קשקשת" אופנתית חסרת מובן.
סליחה, נכנסתי למוד קצת מגעיל של תוקפנות כלפי העולם.
:) בינתיים רק מהצד של התלמידים. בתכל'ס מדובר בדבר נורא עמוק וצריך נס כדי לזכות במטפל/ת טובים כדי להקל על זה. השאלה היא אם את יכולה לשתות כוסית וויסקי לפני שאת מלמדת ולהיות תקשורתית. כשמישהו מרגיש שסותמים לו את הפה הוא ישר נהיה עוין. אם לא מדובר במבוא אז תני לדיאלוג להתפתח, אחרת אין שום יתרון לשיעור פרונטאלי על פני קריאה של מאמרים או שוטטות באינטרנט. תלמידים מרגישים אנוסים להשאר בגלל חובת נוכחות ושונאים אותך על הבזבוז הזמן שלהם.
בהצלחה :)
בזה גם אני משוכנעת, רק שאולי מיציתי כבר את התחום. תודה.
מאד נהנית לקרוא את מילותייך
מסכימה מאד עם הצורך לשנות
אין זה 'סוד' שהכוח החזרתי הוא כפייתי
ונדרשים מודעות ורצון לזהות ולשנות
בהצלחה...
הכי חשוב בעיני זה שלך יהיה מעניין
ברגע שאת תהני מההוראה
המשוב יהיה אחר...
ממני יעל הרפז
וואלה, נראה לי שיבשת לי את ה"דמעה" מאתמול.
גם וגם. קצה נפשי בחומר ואני אכן מפחדת שישתלטו על הקול שלי, איך ניחשת?
לא נכון. תקראי את מדבר הטאטרים של דינו בוצאטי או את רעב של קנוט המסון ותראי איך שהתקעות באותה נקודה יכולה לעניין לאורך ספר שלם. בעיקרון 99% מהספרות כזאת. מעטים הם היוצרים שאומרים דבר חדש.
ייתכן פשוט שקצה נפשך מהחומר שאת מלמדת או שאת פוחדת מדעות שאינן זהות לדעות שלך, שזה מפחיד אותך שהן ישתלטו על הקול שלך. זה בסדר, תצביעי על בנאדם אחד בעולם שלנו שאינו נוירוטי :)