איש שלי ,

 רוצה נורא להגיד לך שאני אחרת...

שטעיתי ,

לפעמים...

שמשחקת את משחק החיים

ותוהה האם כך הם פני הדברים ?

לומר כמו הילדים לרגע ,

" פוסססססססס שוברים את הכלים ".

ולהתבונן -

יחד.

לא לבד.

מילים לא חייבות להאמר ,

אפשר לשתוק בשניים

לגעת ,

היכן  שנעים ,

היכן  שכואב.

להשאיר מאחור , לקצת -

בית , 3 ילדים וכלב ,

הורים , חברים ,

עבודה , ( משכנתא שמאיימת לבלוע ) ,

את החור באוזון

בוגונוויליה שלא מתחשבת וצומחת פרא , בדיוק בשביל המוביל אלינו.

ולאהוב.

להקשיב לקולות .

ללמוד  מחדש מי אתה .

מי אני .

ולהמשיך.... הלאה ,

יחד !

מקווה שיהיה בי האומץ.