פרולוג 
  

  קיבלתי אותו בן 13, יותר נכון הוא נכון קיבל אותי, יותר נכון אמא שלו אספה אותי מהרחוב אליהם הביתה. והוא כבר היה עיוור וגם אני לפעמים, אבל הוא ידע זן ואני לא והוא היה חכם ומלא שיער ואני לא כ"כ.

 לפחד מטרייר שחור ועיוור בן 13 זה די מטומטם, הוא הסביר לי ואני השתכנעתי, כי ככה זה עם חכמי זן, הם יודעים להזיז את מציאותך כרצונם ובלי להרגיש, רק מבפנים, כבר אתה שבוי שלו.

 אז אני הייתי קוף הנחייה הקטן שלו, הלכתי לפניו ופיניתי את המוני המאמינים מלפניו אשר לא הבינו כי גם גורו עצום ורב ועיוור ומדובלל ובן 13, זקוק לקצת פרטיות כשיש לו פיפי, בטח כשהפרוסטאטה כבר לא מה שהייתה, וגם מאחוריו הייתי מפנה ואת רגליו הקטנות מנקה מבוץ בשובנו למקדש הקטן שלו, והייתי אומר לו תן רגל, והוא היה נותן רגל.

   את רוב היום הוא בילה במדיטציה עמוקה על הספה ולפעמים שמעו גם שהוא מדבר עם ישויות עליונות כי היה נובח קלות מתוך שנת החלום המוארת שלו ואני ידעתי שלא להפריע חוץ אשר זמן צהריים שבו ידעתי שאני צריך להפריע ובעיקר הוא ידע שצריך להפריע לי ולתחוב אפו קלות ולשאול מה יש לאכול אולי בשר או עוגייה טובה או נקניקיה, העיקר שלא תפוז מסריח כי הגורו שנא תפוזים, כי גם לגורואים חכמי זן עליונים וגדולים ונישאים מותר לשנוא תפוזים.

אי שם לאחר חצות הוא היה  עושה את סיבוב הערב שלו, מנשנש קצת במטבח, בודק שאנחנו כבר ישנים לגמרי ואם לא היה בטוח היה מעיר כדי לשאול , ולא שוכח להתגרד במרץ על הבלטה הרופפת ההיא כדי להודיע לכל העין רעות והרוחות והשדות שכאן גר צדיק בחסד עליון ושני משרתיו הנאמנים ומי שיפריע מרה תהיה אחריתו, ומי שייגע בקוף הנחייה שלו מסתבך עד מאוד עם חכם הזן הקדוש העליון השחור המדובלל, שחוזר עכשיו לכורסא שלו שגם עליה חשוב להתגרד במרץ ומטרטר ומרעיש ומתגרד בשנית והכול רק לטובת בני הבית ולהרחקת כל מריעין בישין מנוולין זוללי תפוזין .

  בבקרים הרעים בהם כל האינסטינקטים והכאבים והעצבים והפחדים והחרדות קמו עלי, להרסני לשמר אותי חי-מת במיטה היה הוא קם מרבצו ומציק ומנג'ס וחבר וחומל וקורא לי, בוא בוא, לא טוב היות קוף הנחייה שם לבדו, בוא איתי לסלון חם כאן, נעים, פה נישן ביחד, אל תדאג אתה קוף הנחייה שלי, אני אשמור עליך. ובבואי היה מניח, ונם עד אשר הגיע זמן צהרים וידענו כי נחלוק פת לחם ועדיף פת שניצל ולמה אתה קמצן כזה תביא חתיכה. 

 ובלכתו השקטה העצובה התפרק לחלקיו הטובים בין יום מבלי שאמר דבר או הזהיר או התריע כי זו דרכם של חכמי הזן העליונים שכל ישותם נאספת ומתפזרת חיש קל וכאבם בר חלוף הוא ורק אחריו השאיר לנו זיכרון ואהבה ושיעור ושיער.