אחי הוא בחור נורא נחמד אלא שלצערי הוא עבריין חנייה מועד.  מידי פעם  הוא מזעיק אותי כדי שאחלץ אותו מקנסות חנייה שהוא חוטף, לטענתו, ללא עוול. למרות שדיני תעבורה הם לא מתחומי עיסוקי, וחרף העובדה שאני קצרת אמונה לגבי תום לבו של אחי, לפעמים כשמדובר בהיטפלות שנראית לי על פניה  בלתי סבירה, אני מנסה לעזור. וכך היה כאשר  לתיבת הדואר של אחי נחתה הודעה מעיריית טבריה, לפיה בכוונתה לממש עיקול בחשבון הבנק שלו וזאת בגין דו"ח חניה מלפני 12 שנים. אחי,  למרות חסרונותיו, הוא בסך הכל  בחור די אמין, והוא נשבע לי בכל ספרי התורה הקוראן והברית החדשה שהוא מעולם, אבל מעולם, לא קיבל הודעה על הקנס, לא בדואר רגיל ולא בדואר רשום.

למרות שנטיתי לפקפק בשבועותיו האפיקורסיות של אחי, שיגרתי מכתב בהול למשרד ידוע ומוכר כמייצגם של עיריות, בכל הנוגע לגביית קנסות. ביקשתי בנימוס שישלחו לי אישורי מסירה למשלוח הודעות הקנס בדואר הרשום.  מיותר לציין שלא קיבלתי מענה.

מועד מימוש הקנס הלך והתקרב, ובלית ברירה נשמתי נשימה עמוקה והתקשרתי טלפונית למשרד עורכי הדין האמור.  אחרי שעות של המתנה  הצלחתי לקבל מענה אנושי  על ידי הפקידה לירון, שנראה היה שהערתי אותה משינה עמוקה. במהלך כל השיחה התנהגה הפקידה לירון בגסות,  בווכחנות ובזלזול מתנשא, תוך שהיא מדקלמת משפטי מחץ, כביכול משפטיים, על החובה לשלם את הקנס, ללא סייגים.   יותר מפעם אחת היא חזרה בקול מתנגן ברשעות על המשפט: "אם את טוענת שאת עורכת דין, אז את יודעת..". כמובן שמחאותי רק תיגברו את חוצפתה של הפקידה. ומובן מאליו, שעל קבלת אישורי מסירה לא היה על מה לדבר. כאשר ביקשתי ממנה להעבירני לעורך דין מוסמך עמו אולי אצליח לנהל שיחה מושכלת, היא טענה שעורך הדין נמצא בחו"ל. 

וכך התברר כי על הטיפול בכל ענייני הגבייה של עיריית טבריה מופקד עורך דין אחד, שגם נמצא בחו"ל.  אין צורך לומר שחמתי בערה בי להשחית. השיחה ההזויה עוררה בי חשד מוצדק שעיריית טבריה פועלת בחוסר סבירות הזועק לשמים, מטילה עיקולים על חשבונות בנק של אזרחים ואף מממשת עיקולים באמצעות משרד עורכי דין שאינו מתפקד, ו/או אינו עומד במעמסה ו/או משסה בחייבים פקידים גסי רוח שאינם מסוגלים לספק תשובות אלמנטריות שלהן זכאי החייב.

מוכנה לקרב התקשרתי  למחלקת החנייה בעיריית טבריה ואיימתי שאני בדרכי לשלוח מכתב למבקר המדינה. עורך הדין שענה לי היה דווקא הוגן ומיד חיבר אותי לפקידה שהעבירה לי את אישורי המסירה עם הכתובת אליה נמענו הדוחו"ת.

וראו זה פלא!  התברר שעיריית טבריה שלחה במשך שנים הודעות קנס לכתובת שגויה, ואשר על כן, חלה התיישנות על הדוח ואסור היה לעיריה לגבות אותו. עכשיו תארו לכם שלאחי לא הייתה אחות עצבנית שהיא גם עורכת דין , הקנס היה יורד מחשבונו מבלי שהיה באפשרותו לעצור את זה.  כך נוהגים רוב האזרחים, העומדים  מול חומה בצורה של רשויות אטומות, פקידים גסים ובירוקרטיה מתישה. במקום לעבור את כל מסע היסורים שכרוך בבירור העניין, כבר עדיף לשלם! 

רשויות המקומיות הן  רשויות ציבוריות, שפקודה מנדטורית (פקודת המסים (גבייה)  העניקה להן סמכויות אכיפה וביצוע  שלא קיימות באף מדינה דמוקרטית. סמכויות אלו, הן אמורות, לאכוף בהגינות בסבירות ובשיקול דעת, ולעשות בהן שימוש זהיר ומושכל. 

את ההלכות האלה ספק אם מכירה הפקידה לירון , שהכוח שהופקד בידה, שלא כדין, העביר אותה על דעתה.  עיריות רבות פועלות בניגוד לכללי המינהל התקין ומועלות בתפקידן, וזאת  באמצעות שיסוי פקידים מהסוג של לירון, בחייבים אומללים שמגלים יום אחד שעירייה כלשהי שלחה בשרירות לב את זרועה הארוכה לחשבון הבנק שלהם. חייב, שקניינו הפרטי, שאף מוגן באמצעות חוקי יסוד, נפגע פגיעה ישירה ואלימה כל כך,  זכאי למצער, לקבל הסברים ונימוקים, הכיצד ומדוע רשות ציבורית מתעוררת לאחר שנים רבות  לגבות קנס שהוא לא זוכר שמעולם הומצא לו, ואם הומצא הרי שמזמן התיישן ופס מהעולם.

כן, לחייב, גם אם הוא חייב, ישנן זכויות מסוימות. העובדה שניסיון בירור נתקל ראשית בחוסר מענה ולאחר מכן באטימות התנשאות וזלזול היא שערוריה ציבורית שאולי, בכל זאת,  מבקר המדינה צריך לתת עליה את דעתו.