פעם, כשהייתי ילדה חשבתי שהחיים הם חידה כמו משחק עם דרך צלחה והפתעה
אז, כשהייתי ילדה שיחקתי, ביליתי, עשיתי חיים צחקתי, בכיתי, בגלל אי אלו כללים קניתי שטחים, מלונות ובתים נכנסתי לכלא, הפסדתי תורים לונדון ורומא נראו לי קרובים מאי פעם בלי נתב"ג, בלי דחיפות והתפרצויות זעם
אז, חשבתי ועוד לא ידעתי שהכסף זמין רק להושיט את היד שהכל כל כך קל, לא משהו מיוחד היום, כשגדלתי אני יודעת שהחיים הם משחק, אמיתי עם כסף ובנק עם אוברדרפט ענק עם בית ומשכנתא ומותשים בסוף היום מגיעים למיטה את לונדון ורומא נראה אולי עוד שנה לא נורא
היום, נזכרת, כשהייתי ילדה כל כך רציתי להיות כבר גדולה היום, מוכנה לחזור להיות ילדה שכל רצונה בובה יפה וקטנה בלי דאגות של מה יהיה מחר ואיך יגמר היום רק לשחק ולהמשיך לחלום....
|
אלעדחיים
בתגובה על טקס בר מצווה
הגולני
בתגובה על זמן
תגובות (91)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פעם כולם היו ילדים.
היום חלקם נשארו ילדיםבפנים וכבוגרים בחוץ.
חלקם נשארו ילדים בפנים ובחוץ בוגרים.
היום, נזכרת, כשהייתי ילדה
כל כך רציתי להיות כבר גדולה
היום, מוכנה לחזור להיות ילדה
שכל רצונה בובה יפה וקטנה
בלי דאגות של מה יהיה מחר
ואיך יגמר היום
רק לשחק ולהמשיך לחלום....
אמן.
צעירות לנצח !
מסכימה איתך, עם כל מילה ומילה
איזה להתבגר ואיזה נעלים?!
אנחנו רק בתוך קליפה שמבשילה מהר
ובפנים.....תמימים...רכים....רוצים עוד שקט להתפנק
ולפעמים גם שובבים...רוצים להשתולל להתפרע
ואם מעצבנים אותנו אז גם להתפקע
מה רע נשמה?
מסתבר שבכל גיל אנחנו אותו הדבר
מכירה את השיר:
ככה הם החיים
הגעתי מאוחר,,,איפה התעכבתי...?אז נשאר לי רק לומר...
שחקי אותה! מתי ימציאו פטנט שיחזיר אותנו אחור...
את רואה גם אני נשארתי ילדה....שמקשקשת בקומקום.
גם אני אוהבת בובות
ומצטערת לפעמים שאין לי בנות
היתה תקופה קצרה שקיבלתי שתים בהשאלה
ושם הגשמתי את הפנטזיות שלי
שמלות, סיכות וקוקיות עם הקטנה
דברים של נשים עם הגדולה
מתגעגעת לאותה תקופה
עכשיו יש לי 2 אחייניות
הן עדיין קטנות
אבל עוד מעט תתחלנה להבין
מי זו דודה סיגל ואז החגיגה תתחיל
ואני לא אומרת כדי להבהיל...
גם אני אומרת היום לילדים שלי: כ ש ת ג ד ל ו...
ומסבירה ומספרת להם שהם עוד יתגעגעו....
לכמה כבר הגעת?
או שנרדמת ושכחת????
בכל אחד מאיתנו ילד חבוי
שצץ מידי פעם תלוי באיזה עיתוי
לכל אחד מאיתנו יש שיגעונות
וכל עוד זה לא פוגע הכל אפשר לעשות..
החיים הם משחק
העולם במה
ואנו השחקנים
נקווה שיהיה טוב
ותמיד עם חיוך על הפנים...
מתגעגעת, איפה את?
גם אני לא....
התמימות מאמי יצאה לפנסיה...מזמןןןןןןןןןן
איפה הימים שהיינו כחבר'ה בשכונה נפגשים
משחקים מחבואים, גוגו, קלאס ו-7 אבנים?
יושבים עם שמיכה על הדשא
אוספים מפיות, בולים, עטיפות של מסטיק
דברים שכסף לא עולים...
לא כמו היום חבילת קלפים של חבורת המופרעים
עולה 3, 4, 5 שקלים ותמיד יוצאים כפולים
וכשנגמר הטרנ ואת האלבום זורקים
יחד עם הכסף שלנו שמבזבזים
לי עד היום יש אוסף של מכתביות
מאז שהיינו ילדות קטנות
יכולה להגיד שהן אצלי שמורות
כבר 30 שנה לפחות.... וואוווו
תמיד כשאנו מתאספים לפגישה משפחתית
עולים פה ושם הסיפורים של פעם
דווקא מאד אוהבת לשמוע את המעללים שאבי היה עושה כשהיה ילד
והילדים שלי יושבים מרותקים למשמע הסיפורים
(רק מקווה שלא יעוללו אותם תעלולים....)
חחחחחחחחח
מזכיר לי שפעם אמרתי לבן שלי הקטן שאין לי כסף
והוא ענה לי: אז מה, תשלמי בכרטיס אשראי....
(אפשר לחשבו שזה לא כסף!!!)
זה כל כך נכון.
גם אני אהבתי ועד היום אוהב לשחק מונופול עם בתי.
שבת שלום
סיגלי
אני אתן לבתי לקרוא את מה שכתבת.
היא מלאה בטענות על הגיל הצעיר,על
הלימודים המעצבנים,על חברות וחברים.
וכשאני אומרת לה שיום אחד היא תתגעגע
ל"בעיות" הללו היא מגחכת.
דרך אגב המונופול השתנה קצת בהתאם לתקופה.
היום הם משחקים מונופול כרטיס אשראי.
זה מכין אותם בצורה יעילה לדעת לגהץ.
כשאני מנסה ככה מדי פעם, לספר לילדי המתבגרים על איך זה היה פעם ... אני מקבלת "שטיפה", מבט, או במקרה הטוב התעניינות קלה ואז במחשבה שנייה מוצאת שהם צודקים, לי יש את הנוסטלגיה שלי ולהם תהיה את שלהם בבוא היום, מתענגת על שלי ומאחלת להם להתענג על שלהם בעתיד.
וכן, מסכימה שכיף לברוח לשם לפעמים, לחייך, לזכור, להתגעגע ואז לחזור חזרה ...
סיגל, אהבתי את הפוסט (:
כאחת שחווה תסמונת טינקרבל, אני לא מרגישה הרבה הבדל, הדברים מסביב אולי נראים פחות פשוטים אבל הם כאלה כי אנחנו לרוב מסבכים אותם במוחנו...
לחיי הפשטות
איפה התמימות איפה????
אין לך בלעדיות !
רוצה רוצה רוצה
בובת ברבי עם שמלה ובגדים להחלפה (רואה? אני אפילו יודעת מה באופנה האחרונה)
והחיים יפים לפי איך שמסתכלים
מלמעלה,מלמטה,אפילו מהצדדים...
מותק...
גם את הכסף האמיתי הם לא משאירים.......
חושבים שאנחנו מגדלים אותו על העצים
היום כשאני אמא לילדים מתבגרים
אני מבינה בדיוק מה ממני רצו ההורים
היום אני רואה בדיוק על מה היתה המהומה
ואז עוד היה לבן, שקט, טהור
היום הכל אפרורי, מפחיד...אפילו שחור...
לא קלים - ולא משחק ילדים
אבל משחקים - ומתמודדים...:)
(חיוך)
לי יש זכרונות יפים עוד לפני גיל 6....
הילדה שבתוכך
נשארת בך לנצח....
אנחנו לא משחררים אותה בכזו קלות :)
*
מתוקה ממש
*
התמונה מתוקה....
*
גדולים יכולים לבחור אם להיות גדולים או קטנים.
קטנים לא יכולים.
בואו נשחק
ולא להדחף, ולא להדחף
כי יש מקום פה לכולנו..
יקירתי ממשחק קופסא
למשחק החיים...
תתמידי לשחק אותו
עם חיוך על הפנים..
אין עלייך - כתבת נפלא!!!
*
כן ןבתוכנו אנחנו ילדים מבלי שיכולים לראות זאת לפעמים ... טוב אצלי קצת יותר מוחצן .. אבל במקומות שאנחנו נפגעים צץ מייד הילד הקטן שבתוכנו ומסרב להשלים .. ציפ
כוכב לילדים של החיים!
*סיגלגלי..
תיזכרי תתגעגעי ותהני מהחוויות
פעם הכל היה אחרת נקי וטהור
אגב,
את כותבת ממש יפה
הסרט הזה כל כך מוכר
שזה פשוט כואב
כמה שזה נכון
אל תפסיקי לחלום !
גם אני מתגעגע....
אין כמו זכרונות הילדות .
גם היום "בגילינו המופלג" אפשר לשחק ולחלום .
את יכולה להמשיך ולחלום כמו אז, יפתי....
אין גבולות בחלומות ולפעמים חלומות מתגשמים
כל גיל והקושי שלו.....והכי חשוב כל גיל והיופי שלו...ויש פעמים שכיף להתרפק על העבר....
חייכת אותי,
גם אני מוכנה היום שמישהו אחר יטפל בי ...
אבל לא מוכנה להיות ילדה,
נעמה
כל כך הרבה תום בדברייך...
חיבוק מתוקה!
גם אני רוצה לחזור לשחק
פעם...
היום הכל השתנה..
שבת שלום...
בכל אחד מאיתנו מסתתר ילד..אני עובדת עם בני נוער ומרגישה שהתבגרתי רק באופן פיזי ונשארתי עם ראש צעיר עם תובנות חיים שקוטפים עם הגיל והמסקנה - הכל תלוי באישיות ובאופי ולהיות צעיר בלב עם חיוך זה פשוט י ו פ י.......שרי
אין כמו ימי ילדותינו שם
הכל וורוד
הכל יפה
הכל תמים
הכל הפיך
ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
מונופול החיים..., האמיתיים!
את יודעת,
חשבתי על זה לא פעם,
כמי שעובדת עם ילדים,
אני בכלל לא בטוחה שהחיים של הקטנטנים
פשוטים, קלים ומהנים יותר משל הגדולים.
רק מתצפיות שאני עורכת אני רואה כמה
קשיים יש גם לילדים, הם צריכים להתמודד
עם הילדים בגן, האחים, ההורים... כמעט באותה
מידה בה אנחנו מתמודדים עם הקשיים הבגירים יותר.
מי אמר שהחיים פשוטים?(:
אהבתי אהבתי אהבתי
ואני עכשיו מתה לישון... הנכד הזה עושה לי
חזרה לאחור ושינה של תינוק..(כל 3 שעות האכלה)
שריאלי
כייף לחלום...
הבעיה שצריך להתעורר לפעמים....
ואחרי הכל.. כולנו ילדים של החיים...
נכון להיום שם המשחק בכל תחום בחיים הוא-
השרדות.. (:
היום, כשגדלתי
אני יודעת שהחיים הם משחק, אמיתי
עם כסף ובנק
עם אוברדרפט ענק
עם בית ומשכנתא
ומותשים בסוף היום מגיעים למיטה
את לונדון ורומא נראה אולי עוד שנה
החיים ממבט של ילדה---וממבט של אישה בוגרת
כמה תמימות--חלפה לה התמימות
אהבתי פוזית
"היום, מוכנה לחזור להיות ילדה
שכל רצונה בובה יפה וקטנה"
אני חולה על בובות
אני הייתי משחקת עם הבנות שלי בבובות
ועד היום אני יכולה לשבת ולהתעסק עם בובות
אזזז את תמיד יכולה ללכת ולקנות בובה
היום, נזכרת, כשהייתי ילדה
כל כך רציתי להיות כבר גדולה
היום, מוכנה לחזור להיות ילדה
שכל רצונה בובה יפה וקטנה
בלי דאגות של מה יהיה מחר
ואיך יגמר היום
רק לשחק ולהמשיך לחלום....
אני זוכרת כמה פעם רציתי לגדול כבר
כקטנה של הבית תמיד אמרו לי "כשתגדלי.."
מוכנה היום לחתום על "הצרות של..כשתגדלי"
תודה* שהזכרת..
כמה שזה נכון, תקופת הילדות היא כל כך עם הרבה תמימות.
גם אני הייתי רוצה לחזור לשם ( אבל רק לזמן קצר )
לנשום אוויר צח ולחזור בחזרה
באהבה
שלומי
כשהייתי קטן רציתי להיות סופר
היום אני סופר כבשים...
כדי להרדם
אוהבת מנופול אוהבת קלפים אוהבת לצפות איתם בסרטי וולד דיסני.
נראה כי ככל שמתבגרים חוזרים אחרונית וכשצעירים רוצים להיות גדולים יותר.
וחלומות נראה שבכל גיל קיימים :)
יופי של פוסט }{
סופ"ש חמים ונעים
פעם הינו.... באמת...
:)
יקירתי -
את יכולה לבחור לשוב להיות ילדה.. בכל רגע
במהותך:)
ממי זה מקסים.....
מוכנה לקנות לך בובה....
אבל החייים יפים גם מלמעלה, נכון?
חיבוקי
וכשהילדים שלי מקפיצים את הגיל שלהם....
תמיד אני אומרת
רגע.......
חכו.............
עוד קצת.........
והם לא מאמינים לי
אבל מונופול אני משחקת גם היום "זמן איכות עם הילדים עלק"
הם גונבים לי את כל הכסף.........
מתנגן לי בראש שיר...ואלה החיים...לשם כולם הולכים...
נשיקות :)
גם אני רוצה.....
ככל שאת מתבגרת את נזכרת בדברי ההורים...מבינה כמה הם עברו רק כדי לגדל אותך
מעריכה קצת יותר,את שאז היה כמובן מאליו...
אלא החיים...והמחזוריות שלא נגמרת...
אכן החיים לא קלים ולא משחק ילדים.
כן, כשהיינו צעירות
תמיד הוספנו לגיל כי רצינו להיות בוגרות
היום...יש אנשים שכבר 5 שנים נשארים באותו גיל
ולא מבינים שזה לא הגיל זה התרגיל....:)
אנו, גם כבוגרים
מתנהגים לפעמים כילדים, אפילו קטנים
נכון שאחורה אי אפשר לחזור
אבל הרבה דברים אפשר לזכור...
הזכרת לי שהיינו קטנות
בנות 14 והיו שואלים בנות כמה אנו
היינו אומרות 17 חחחח
והיום אני אומרת איך? איך? חחח
נעמת לי עם הפוסט
אשוב*
אנו,
בּוּבִּי שלי...
בתוך תוכי תמיד אשאר ילדה
גם כשאני בהרבה דברים אחרים מתנסה
הכל זה באיך שבפנים מרגישים
ומה בחוץ מפגינים...
אוהבתותך
יקירה,
ביטאת את המחשבות של הרבה מאתנו כאן, כולל אותי.אבל אנו לא יכולים לחזור אחורה ולכן כל מה שנותר לנו הוא להסתכל קדימה בתפילה ובתקווה לעתיד טוב יותר. זה מה שהחזיק אותי לאורך כל השנים ואני בטוח שזה מה שמחזיק אותך.
עברתי שוב את שנות הילדות עם הילדים
עכשיו אני בשנות הבגרות עם שלושה מתבגרים
עושים שטויות
שומעים מוסיקה בקולי קולות
הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם
היום הרבה יותר מסוכן...:)
אהובה ,
אצלך התכנים ... עבורי , הם בעלי משמעות אחרת שכן יודעת מה עוברת ועם הכל לא בכזו קלות מוותרת ...
אתמוך באסכולה הידועה של אתה יודע רק אחרי שאתה מתנסה . בינה הנרכשת כך נדמה בעזרת ניסיון וחוויות הנצברים להם במהלך השנים *
מתוקה שלי,,,כמה שאני מתחברת לפוסט,,,.
אני ילדה,ונשארתי ילדה,,,עד היום משחקת מונופול,,
ומשחק הצבעים {עם הילד} ומציירת בת הים ,וציורי ילדים,,,
ומסרבת בתוקף להתבגר!!!
תשארי ילדה,, הכי כיףףףףףףףףףף
אילו היו נותנים לי לחזור אחורה אל חיי
הייתי משנה הרבה דברים, בחיי
הייתי עושה דברים שרציתי ולא עשיתי
הייתי שותקת על דברים שפעם מחיתי
אבל אילו אמרו לי לחזור אחורה אל חיי
בלי כל מה שיש לי היום ובלי אפרוחיי
לזה...לא הייתי מוכנה, אפילו במחיר חיי :)
אומרים שמי שלא חולם לא חי....:)
תלוי איזה סרט
יכול להיות סרט אהבה
יכול להיום גם סרט אימה.... :)
יפה שלי...
זה טיבעו של העולם...
כשאנחנו ילדים אנחנו רוצים להפוך בלילה אחד למבוגרים...
ואילו עכשיו כאשר בגרנו מה לא היינו נותנים בכדי לשוב אל אותם הימים חסרי דאגות ומלאי שעשועים...
אולי אף היינו רוצים לתקן מספר דברים...
חמודה שלי אפשר להיות מבוגרים ובראש של ילד אבל אין ילד בראש מבוגר...
נשיקות...
אוהבת
שרית.
*
גם גדולים חולמים...
כמו כולנו יקירה כמו כולנו.. רק חלקינו חיים בסרט :-)