ג'ק, חשבה ריי, לא יודעת שום דבר עליו. מה אני צריכה לדעת? ג'רי יודע. הוא כבר בדק, חוץ מזה כל הלקוחות באים מפה לאוזן. לקוחות מרוצים ממליצים על ג'רי ומייק לחברים שלהם – הם כמעט ולא עשו פרסום.

ג'ק היה גבר נאה מאוד, בעל נימוסין. ריי נזכרה בשיחה שלהם ובעובדה שבעצם הוא לא סיפר שום דבר על עצמו. דיבר שפה רהוטה, ונראה מאוד נינוח ובטוח בעצמו. ריי גם קלטה לרגע, משב ריח בושם גברי עדין כאשר התיישב לידה במסעדה. הוא סיקרן אותה, האם סיקרן זו המילה הנכונה?  ריי סילקה את המחשבה/ מה קרה לך ריי, השתגעת את חושבת שהוא מפלרטט אתך?  בעלך עזב בפתאומיות, הילדים מודאגים מאוד ואת שבורת לב. זה מה ששברון לב עושה לאנשים, משבש את בינתם, גורם להם לראות  חזיונות שוא. ריי זינקה ממיטתה נכנסה למקלחת חפוזה, התלבשה וירדה לחדר האוכל. היא הייתה רעבה מאוד ורצתה קפה חזק ועשיר. במעלית הביטה במראה והחליטה שאינה אוהבת את מה שהיא רואה. לחצה על כפתור המעלית וחזרה לחדרה. זיפזפה בין הבגדים התלויים בארון – נכס בסנטרל פארק ואני בתפקיד. התפקיד דורש הופעה בהתאם- מכובדת. צריכה להראות מקצועית ואלגנטית.

ריי הוציאה מכנסיים בצבע בז' -קאמל , חולצת סריג שחורה עם שרוולים ארוכים, מעיל שחור באורך הקרסול ונעלי עקב שחורות. התכשיט היחיד שענדה היו זוג  עגילי פנינה קטנים. 

לאחר מבט נוסף במראה הארוכה החליטה בשביעות רצון: קלאסי, אלגנטי, מכובד. ריי, אני גאה בך...

ריי אכלה ארוחת בוקר בתיאבון פרוע. לקחה מכל מה שהיה מונח על המזנון וחזרה למלא את הצלחת שוב. זה עצבים חשבה, ג'רי זרק אותי למים הקרים- לבד.  מה קרה ריי? את לא קונה, לא מוכרת, לא צריכה לשכנע אף אחד בשום דבר, רק לסייר, להתרשם ולרשום הערות – אם תהיינה. אז מה מלחיץ אותך? לא היתה לה תשובה. הנסיבות היו אכן יוצאות דופן, הכל היה שונה. היא היתה מחוץ לתחום הנוחות שלה בכל פרט של הנסיבות. אבל למרות הכל, היא חשה התרגשות מסוג שלא הכירה, משהו חדש לחלוטין שלוקח אותה למחוזות אחרים, כאילו שהיא ממריאה ללא ידיעה אם תהיה מסוגלת לנחות בשלום,  מפחדת להביט למטה – שמא תתרסק...כאשר הרימה את עיניה מעל לספל הקפה ראתה את ג'ק.

היי,  אמר הקדמתי קצת,  מקוה שאיני מפריע. כאשר לא מצאתי אותך בלובי, ניסיתי בחדר האוכל. ריי חייכה ואמרה, בוא שב ג'ק, תשתה קפה? ג'ק התישב ומזג לעצמו קפה שחור. אני מבין, אמר שג'רי לא מגיע לפגישה. כן, השיבה ריי הוא נסע לפגוש לקוח שלו שטס היום למזרח. זה משאיר את שנינו לטפל בענין אמר ג'ק. אכן, השיבה ריי, אני מקוה לעמוד בציפיות...אין לי כל ספק , השיב ג'ק. אני מכיר את ג'פרי האנטר,  הבעלים של הנכס, רוברט ואני מיודדים אתו מאוד, הוא יודע שאנחנו מאוד רוצים למצוא וילה בסגנון שלו באירופה. כך שאין כל בעיה, זה יהיה פשוט למדי. ריי הציצה בשעונה, השעה היתה 1105 ג'ק אמר שאפשר לצאת כבר ללכת קצת ברגל ובהמשך יעצרו מונית. כן, השיבה ריי, רעיון מצויין. קצת אויר קריר, ואחרי כל מה שדחסתי בחדר האוכל, הליכה טובה ממש מתבקשת...

ריי קמה מהשולחן, ג'ק עזר לה ללבוש את המעיל. הם עזבו ביחד את חדר האוכל, יצאו לרחוב והחלו לצעוד. הם צעדו בשקט, כאילו נגמרו להם הנושאים לשיחה. לא היתה אי נוחות בשתיקה. הרחוב היה הומה אדם והם היו צריכים ללכת צמוד כדי שהולכי הרגל הממהרים לא יפרידו ביניהם. ואז אמרה  ג'ק, אני לא יודעת כמעט שום דבר עליך, איכפת לך לספר לי קצת? ג'ק , שהופתע מהשאלה (גם ריי בעצמה הופתעה מהתעוזה שלה...) חייך ואמר, בודאי, שאלי, כל מה שאת רוצה לדעת. לא חשוב, השיבה ריי, מה שבא לך לשתף. מה הביא אותך לעסוק בנדל"ן, האם אתה אוהב את זה, נוסע הרבה בעולם, מה המקום החביב עליך וכו'.

ג'ק השתהה דקה ארוכה ואמר -נולדתי בפרובידס רוד-איילנד, אנחנו 3 במשפחה. הורי היו בני המעמד הבינוני הנמוך. אני למדתי בבית ספר תיכון ציבורי כי הורי לא יכלו להרשות לעצמם בית ספר פרטי.

בית הספר בו למדתי  הציע כל שנה מספר מצומצם של מילגות למוסדות החינוך היוקרתיים במסגרת מתן הזדמנויות למעוטי יכולת ותרומה לקהילה.

אני זכיתי במילגה לאוניברסיטת MIT בקיימבריג' מסצ'וסטס. למדתי שם שנתיים ואח"כ נשלחתי ע" MIT לאוניברסיטת קיימבריג' באנגליה במסגרת חילופי סטודנטים, מכיוון שהייתי שני בכתה שלי בכלכלה ומינהל עסקים.

ג'ק הציץ בשעונו ועצר מונית. הם נכנסו והוא מסר לנהג את הכתובת.

חזרתי לארה"ב בתום הלימודים והלכתי לעבוד בוול סטריט – הבורסה ושוק ההון הקסימו אותי. עבדתי מספר שנים באחת החברות הנחשבות, למדתי הרבה, פגשתי את כל המי ומי של המשקיעים והמומחים בענף. זה פתח לי הרבה דלתות ונתן לי הרבה הזדמנויות. כך גם הכרתי את רוברט, שבא מהצד השני של הקשת החברתית. משפחה ידועה, עשירה ומבוססת old money.

מרשים מאוד, אמרה ריי שהקשיבה לג'ק בעניין רב. ומה עם משפחה ילדים? המשיכה בחוצפה ישראלית טיפוסית, הוא הביט בה רגע קט ואז שמעה את עצמה מתנצלת על החטטנות מסבירה שבארץ זה שאלה סבירה והיא שכחה את עצמה לפתע...זה בסדר, אמר ג'ק, איני עונה על מה שאיני מעוניין. באנגליה הכרתי את מורין, יצאנו תקופה ממושכת בעת לימודי שם, כאשר היחסים קיבלו גוון רציני והנושא של נישואין עלה על הפרק, אמרתי לה שאיני מתכוון להשאר באנגליה והיא אמרה שהיא תלך אחרי גם לטימבקטו...הוא חייך חיוך ציני. באנו לארה"ב באחת החופשות לששה שבועות, הכרתי לה את המשפחה את החברים, נסענו לחוף המערבי והיא התלהבה מאוד מאמריקה. מורין היתה בת יחידה למשפחה מכובדת, עם קשרים לבית המלוכה לדבריהם, ועם הרבה הרבה כסף. החתונה נערכה באנגליה, הוריה של מורין דאגו לכל הסידורים וגם שילמו עבור הכל, כולל כרטיסי טיסה בקונקורד לכל המשפחה שלי מניו יורק, למגינת ליבם של הורי, אשר הרגישו מאוד לא נוח בכל הפסטיבל הזה. ולא עזרו ההסברים של הורי מורין שזו מסורת בחוגים האלה, שכאשר יש בת יחידה משפחתה נושאת בכל הוצאות החתונה...נסענו לירח דבש לברמודה וכאשר חזרנו מורין היתה כבר בהריון. תום נולד 9 חדשים אחרי החתונה. מורין רצתה משפחה גדולה. עובדת היותה בת יחידה השפיע עליה.

המונית הגיעה לכתובת המיועדת ולאחר רגע של שקט, ג'ק שילם לנהג והם ירדו מהמונית ונכנסו לשטח הוילה.

אני מקוה שלא שיעממתי אותך מדי, הוסיף ג'ק. ממש לא, אמרה ריי, אשמח לשמוע את ההמשך, זאת אומרת, אם תרצה לספר כמובן...

ג'פרי האנטר, הבעלים של הוילה יצא לקבל את פניהם- ברך בחמימות רבה את ג'ק אשר הציג בפניו את ריי.הם לחצו ידיים ונכנסו פנימה. 

הביקור ארך כמעט שלוש שעות והיה מדהים. ריי לא ראתה בית מגורים כזה. מזל שיש מצגת של הנכס, חשבה לא הייתי יכולה לזכור הכל. פשוט מהמם. נראה יותר כמו מוזיאון מאשר בית...ליגה בינלאומית זו לשון המעטה, כמו משהו מהתכנית "חייהם של העשירים והמפורסמים", בית אשר מוצג לראווה במגזין היוקרתי Architectural Digest.

ג'ק הודה לג'פרי האנטר על אדיבותו והם נכנסו למונית שחכתה להם בחוץ.

הנהג חכה להוראות. מה התכניות שלך שאל? ג'רי צלצל והודיע לי שהוא עדיין בפגישה, השיבה ריי ושהוא יגיע ישר למלון כאשר יסיים. האמת שאני קצת רעבה. מצויין, אמר ג'ק, אנחנו יכולים ללכת לבלומינגדיילס, יש מסעדה בקומה העליונה והיא מפורסמת במרקים שלה. אז אפשר לאכול משהו קל, תוכלי אח"כ להסתובב קצת בכלבו אם תרצי...רעיון מצויין. השיבה ריי.

הם הגיעו לכלבו הגדול ועלו ישר לקומת המסעדה. בקשו לשבת ליד החלון הענק הצופה לשדרה ההומה. הם הזמינו, דיברו על הבית המדהים שראו, ג'ק אמר שהם מחפשים משהו בסגנון הזה בצרפת, וג'רי יקבל את כל החומר בקשר לנכס. ג'ק לא המשיך לספר על עצמו וריי לא ביקשה. הם סיימו לאכול, ג'ק אמר שהוא חייב לזוז כי יש לו עוד פגישה, אמר שיהיו בקשר והלך. ריי הסתובבה עוד קצת בכלבו, היא לא היתה במצב רוח לקניות. יצאה לרחוב והחליטה ללכת ברגל למלון.

השעה היתה שמונה בערב  וריי התקשרה לחדרו של ג'רי. מה קורה? שאלה. בסדר האיש התיש אותי לחלוטין אבל נראה לי שזה ישתלם לבסוף יש לו תכנית גרנדיוזית שיכולה להביא לנו הרבה כסף. מה אתה רוצה לעשות ג'רי, לצאת לאכול, לבדוק את התפריט במסעדה של המלון, שרות חדרים, מה שתגיד מתאים לי. בואי נרד למסעדה ונראה מה יש להם להציע. בסופו של דבר הם ישבו בבר, הזמינו קלאב סנדביץ ובירה ודיברו על אירועי היום. ג'רי אמר שהוא צריך לחזור לארץ למחרת. ריי אמרה שהילדים באים לניו יורק  והיא תשאר עוד יום.

שירה ואדם הגיעו בצהרים ועלו ישר לחדרה של ריי.

ריי התרגשה מאוד לראות אותם ולא יכלה לעצור בדמעותיה בעיקר מכיוון שהם היו כל כך אמפטים, תומכים ומחבקים. היא חששה שהם יכעסו ויאשימו אותה.

הם ישבו ודיברו שעות. לא יצאו מהחדר ניסו לחשוב על משהו שיהווה קצה חוט לתעלומה. שירה אמרה, אני זוכרת שבפעם האחרונה שאבא היה בסן פרנסיסקו לפני 4 חדשים בערך, יצאנו בערב רק שנינו למסעדה, שתינו קצת יותר מידי ואבא סיפר לי  שראה  בטלויזיה, איזו  תכנית שלא זוכרת את שמה, על שני עורכי דין בלוס אנג'לס, חברי ילדות שהלכו ללמוד משפטים יחד, ופתחו משרד ביחד, שהיה לאחר המצליחים והמפורסמים. הם עשו הרבה כסף. שניהם התחתנו עם אהובות נעוריהם והקימו משפחות והיה להם כל מה שרק יכלו לחלום ועוד... ויום אחד מכרו את הכל, התגרשו  ונסעו לפולינזיה ופתחו מסעדה . הוא דיבר על האומץ והתעוזה לעזוב באמצע החיים את הכל, את המשפחה את ההצלחה את כל מה שמוכר וללכת אל הלא נודע- היה לו מבט מוזר בעינים כאשר סיפר לי את זה. אבל עברנו לדבר עלי ועל העבודה ומה התכניות שלי והנושא נשכח לחלוטין...לא יודעת למה נזכרתי בזה עכשיו . הם הפכו בנושא עוד, שללו את ענין האשה האחרת, ג'רי כבר אמר שאין פה שום הסתבכות, למיטב ידיעתו – מחלה? לא נראה הגיוני, אבל מי יודע. שירה ואדם הציעו לריי לחזור אתם לחוף המערבי לפחות לשבוע, הם יקחו חופשה  ויבלו קצת. ריי אמרה שאין לה חשק לטייל, היא רוצה לחזור ארצה הביתה. תשליך את עצמה לעבודה וזה יסיח את דעתה מכל מה שקרה ואולי בינתיים תשמע משהו ממייק.

ריי חזרה לארץ, ושמחה להיות בבית...למרות שהרגיש גדול וריק עם החלל הגדול שהשאיר העדרו של מייק. היא חזרה לעבודה, בילתה במשרד שעות ארוכות, אך מצאה את עצמה חוששת לחזור אל הבית הריק וכל המחשבות הנוגות. היא גם לא ישנה טוב בלילות. התקשתה להרדם. מתהפכת מצד לצד,חושבת איפה טעתה, מה לא ראתה ויותר מכל, איך קרה שמייק לא יכל היה לאמר לה את אשר עם ליבו, לשתף אותה במצוקה שלו. היא ראתה בזה כשלון אישי  שלה, כאשה- כאשתו, חברתו לחיים, אהובתו...חוסר השינה השפיעה על תפקודה בעבודה, היא נראתה תשושה רוב הזמן. שלי מזכירתה, נכנסה למשרדה יום אחד ואמרה- ריי, את חייבת עזרה, חייבת לדבר עם מישהו מקצועי. זה לא משהו שעושים לבד. את לא יכולה להמשיך כך...ריי הביטה בשלי ועיניה מלאו דמעות. לאחרונה כל דבר קטן גרם לה לבכות. ריי נדה בראשה ואמרה בסדר, אחשוב על זה. ריי יצאה מהמשרד ונסעה למקום היחידי אשר גרם לה להרגע – לחוף הים. הלכה קצת ולבסוף התישבה, עצמה עיניים, נשמה מלוא ריאותיה אויר מלוח – ריח ים. היה בזה משהו משכר, מרפא. כן, חשבה שלי צודקת, אני צריכה עזרה אחרת אצא מדעתי...משם נסעה ריי הביתה, מזגה לעצמה מנה כפולה של ויסקי עם שתי קוביות קרח ושתתה תוך שהיא מאזינה למוסיקת טראנס בווליום מחריש אזנים. הדציבלים הגבוהים, חשבה, ישתיקו את המחשבות...

ריי מצאה מטפלת שהאמינה בשילוב בין פסיכולוגיה לבין שיטות אלטרנטיביות

כמו פרחי באך, נשימות מעגליות ודמיון מודרך.

ריי החלה ללכת למפגשים פעם בשבוע. היא התחברה מאוד למטפלת ולשיטה שלה ומצאה בה במהרה אשת אמון ותומכת.  היא חשה גם שהמפגשים האלה עוזרים לה לעשות סדר בראש, להתמודד עם  תחושת האשם הכבדה שרבצה עליה עקב עזיבתו של מייק.  עדנה, המטפלת אמרה לריי שהיא אינה אחראית על אושרו של מייק, היא אחראית רק על שלה, ואם מייק היה במצוקה וצריך היה עזרה, העובדה שלא פנה אל ריי אינו מעיד על דבר פרט לקושי שלו לשתף ולבקש עזרה. מסתבר שהוא לא שתף אף אחד מהקרובים לו. ריי הבינה בראש אבל קשה היה לה להפנים. היא חשה עלבון צורב שהאיש שחשבה שהיא הכי קרובה לו בעולם, לא פנה אליה בעת צרה... 

3 חדשים לאחר שהחלה את הפגישות עם עדנה הגיעה ריי למשרד ומצאה מכתב רשום על שולחנה. שמה היה מודפס על המעטפה והיה כתוב אישי- למכותב בלבד. ריי פתחה את המעטפה, בפנים היתה חבילה של דפים בכתב יד, וליבה החסיר פעימה. זה היה כתב ידו של מייק...

כל הזכויות שמורות לי.