תשאר רק אהבה פשוטה כמו לחם, טובה כמו אהבה אחרי שהכל יגמר נוכל רק לאהוב נחשוב טוב יהיה טוב...
יחסים זה עסק מסובך בעיקר בגלל היחס במינון אותו אנחנו משקיעים בקשר לבין המינון שאנחנו משקיעים בעצמנו - בזמן שאנחנו נמצאים בקשר....
הנטייה הזאת לשכוח את טעם החיים שלנו, את הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, אלה שנותנים לנו את הכיף, לוותר על החלומות שלנו, על התהליך האישי שלנו, בין עבר לעתיד.
ברגע שנכנסת זוגיות לחיינו - הנטייה הזאת היא מכשלה גדולה מאד לעצמנו ובטווח היותר רחוק לזוגיות אותה אנחנו רוצים ובונים.
.
זוג צעיר, רק הכירו - אהבה גדולה.
הוא מבטל את הפגישות שלו - היא את שלה - כל זמן שזה לטובת יצירת הקשר זה נפלא, יש מלא לבבות ופיות מעל הראש שלהם.
אני ממש בעד.
רק ש.... הוא לטובת הקשר כביכול, מוותר על... ועל... ועל.... ואלו דווקא דברים שהיו לו חשובים מאד והם חלק ממי שהוא היום, חלק מהקסם שבו.
היא נורא רוצה להיות איתו ומוותרת על... וגם על... ואפילו ספר היא כבר שכחה מתי קראה והרי היא אוהבת מאד להכנס לעולמות קסומים וללכת לאיבוד בתוכם.
הם נבלעים האחד בתוך השני, שוכחים את עצמם.
האם זה באמת לטובת הקשר?
עזבו לרגע את האהבה... ספור אחר לגמרי... אפילו הורים. נולד להם התינוק - בבת עינם. מייד התינוק הזה הפך להיות טעם החיים שלהם. מתי לאחרונה הם יצאו? ראו סרט טוב? השקיעו בזוגיות שלהם?
בעיני, טעם החיים שלנו - קודם כל, חייב להיות לא תלוי ולא קשור לאף אחד אחר מלבדנו. אהבה שאינה תלויה בדבר.
נולד לנו תינוק - לא נגמרו לנו הנישואים ובטח לא נגמרו החיים הפרטיים שלנו... כיחיד וכזוג. מאיפה יהיו לנו הכוחות לעבור את הקשיים של החיים, את הקשיים של ההורות, אם לא נתחזק את הקשר שלנו, אם לא נתחזק את עצמנו?
הפחדים, הם שמרחיקים אותנו מעצמנו. אנחנו מפחדים שאם לא נצא איתו הערב, אלא נצא עם חברה, הוא יצא עם חבר ואז... מי יודע מה יקרה... נאבד שליטה? נאבד אותו?
הפחדים, הם שמרחיקים אותנו מעצמנו, אנחנו מפחדים שאם נשאיר אותו לרגע לבד (עם מטפלת..) יקרה לו משהו רע, או אולי יקרה לנו, משהו רע? נאבד שליטה?
ואז מה קורה? ההידלקות נגמרת, נשארים יחד. הוא שכבר איננו, היא שכבר שכחה מי היא... ועכשיו הם צריכים לחיות באושר עד אחרית הימים.
או במקרה של הילדים, הם גדלו. עשו עוף גוזל ואנחו נשארים כאילו טעם החיים נלקח מאיתנו.
אסור שזה יקרה. לעולם.
ואחרי שיגמרו הפחדים, תשאר רק אהבה, פשוטה, פשוטה כמו לחם. בסיסית. האהבה שלנו לעצמנו.
|