"כוויות קור"

TheMarker Cafeשרה ארליך"אמנות או נמות""כוויות קור"

"אמנות או נמות"

על תערוכות שיהיו ועל אלה שהיו
על אמנים אהובים
ואולי עוד קישקושים.
אל תתפסו אותי במילה

פוסטים פופולאריים

תערוכת יחיד לאריק ונונו בגלריה ארליך
7/2/10 | 743 צפיות
צבי טולקובסקי בתערוכת יחיד
5/6/09 | 1386 צפיות
אמנות הקומיקס הצ'כי - קומיקס באמנות
5/4/10 | 778 צפיות
תערוכה קבוצתית "בריזה" בגלריה ארליך
24/6/10 | 687 צפיות
artist studio visit
5/2/11 | 502 צפיות
"כוויות קור"
19/2/09 | 1556 צפיות

פוסטים אחרונים

לצפייה במסך מלא

"כוויות קור"

‎0

אמנות ובמה

0 תגובות יום חמישי, 19/2/09, 20:09

בעקבותיהם של יפתח המלוכלך ודורית הגפרורית
ביום שבת 28.2.09 בשעה 20:00, תיפתח תערוכת יחיד למרב סלומון סלומון, העומדת בראש המסלול לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מתכתבת ומתכתשת עם שירי ספר הילדים הגרמני הקלאסי של הופמן "יפתח המלוכלך" " Der Struwwekpeter"

מרב סלמון, מאיירת ואמנית רב תחומית, גדלה על ההומור המקאברי והפדגוגיה השחורה המאפיינים את ספרו המחורז של הופמן .בבית סבתה וסבה היקיים של סלמון, בתל-אביב, התגוררו בכפיפה אחת נוקשות,איפוק ותקיפות, לצד הומור, כאב ויצירתיות.

בשיריו המשעשעים של הופמן חולקים האיום וההקלה, היופי והזוועה, את אותו המרחב, כך גם במציאות הניבטת מסדרת ציורי האקריליק הסמיכים של סלומון.על הנייר מתערבבים המועקה ותחושת האסון עם איור נאיבי וצבעוניות עזה.

במשך שנים שאלה סלומון את עצמה מדוע התעקשה סבתה להקריא לה דווקא את השיר" דורית הגפרורית" בעברית. רק כיום, כאשר סבתה שוב לא בין החיים, מתבהר באחת הקשר בין "דורית הגפרורית" לבין דורותיאה סלומון - בין השריפה האישית לזו הקולקטיבית.
בציוריה המורכבים מעלה סלומון שאלות לגבי זכרונותיהם ומורשתם של דור הסבים והסבתות אשר ניצלו מגורלם של מי שנותרו מאחור באירופה.
המפגש הכמו איורי של הציורים עם הקלאסיקה הגרמנית של שירי הילדים של הופמן ממחיש את הטרגיות שבמחיקת הילדות והתום של דור שלם, וההשלכות של הטרגדיה על הדורות שאחריו. השירים משמשים את מרב כנקודת מוצא להרהור ויזואלי בשאלות של אכזריות ותקווה, גורל ובחירה.
דמות עטופת מעיל וכפפות היושבת לבד על עץ ערום, סדרת אפים המוצבת כמו אוסף פרפרים אקזוטיים, ראש צבי שניצוד התלויי מעל שידת עץ כבדה בדירה ברלינאית או תל-אביבית.

האיור המוקדש ל'ברק המפונדרק' ממחיש זאת היטב; הוא מתקיים על הציר שבין אנורקסיה לבולמיה, בין האסיר החולם על עוגת הסברינה, (והמזכיר כל-כך את דמויותיו של פליקס נוסבאום), לבין הילדה הכמו-ארית המתבוננת אל מיכל מלא בנוזל שקוף למרגלותיה.

סלמון משוטטת בעולם שאבד, בעולם שהתמוטט, תוהה על מהותו ועל תקפותו. האיקונוגרפיה שלה מספרת סיפור על געגוע וזכרון, על ילדות ועל ארצות רחוקות, על הבטחה לאושר שלא קוימה, על הרצון לחיות, ועל המוות. מברלין לתל-אביב.