ודל לא תהדר בריבו... (כ"ג ד'.)

* אצלנו, הנ"ל.

* לא תטה משפט אביונך בריבו.

* לעוות אדם בריבו,

* צדיק הראשון בריבו.

ממשיכים חז"ל ואומרים, אותו ריב מושתק בדרך די פשוטה, כשעובר אורח תוחב שטר בידיו של העני, הנה, כבר אין למה, גם אתה קיבלת, אלוקים שולח בדרכיו שלו.

וזהו, כך מסביר אור החיים הק', ודל אל תהדר בריבו, את הריב של העני מול קונו, אל תצדיק ותגרום לו להיות טיעון מהודר וכשר, אל 'תהדר'...

מחדד רבי דוד מדינוב ואומר שרבי אמר לעצמו אם עני לא הגון הזדמן לי, הרי שגם אני אינני הגון, אחרת לא היו שולחים אותו אלי, למה שיגרעו ממני אם אני בסדר? סימן אם כך שגם בי תלוי איזה שביב של. לבסוף הרגיעוהו שהנ"ל הוא בעל מקרא רק שנחבא אל כליו ולכן לא הציג לסלקטור את כרטיס ה'חברותא' שברשותו. שוין, או אז נרגע רבי.

הגישה השניה, המסבירה את העוני כדרך לצבירת זכויות, הוסברה גם ע"י רבי עקיבא לקיסר רומאי שאיתגר אותו עם השאלה – איפה אלוקים נמצא כשהעוני צובר תאוצה, מדוע הוא לא מפרנס אותם, הרי הם בניו. על רבי אלימלך מליזענסק מסופר שביקש שבניו יהיו פושטי יד, וזאת למה? כאמור, שיהיו מוקד לזכויות, שדרכם יתעלו ישראל במדרגת הצדקה.

דל אל תהדר בריבו – כאמור אל תגרום לטענתו של הדל להיות מהודרת וצודקת, ואיך תגרום? לא תטה משפט אביונך בריבו, אל תשפוט את האביונות שלו בריבו – בחטאיו, וזאת למה? כי אם כך תעשה, אם תלכלך את הדל, הרי שבהכרח אתה גם מגיע ל'עוות אדם בריבו', אתה גורם גם לאלה הנותנים להיות לא הגונים, להיראות גם הם חוטאים, שאם לא כן מדוע נפלו על עני שכזה? וזה, תסכים איתי שזה לא הוגן, גם לתת ולגם לצאת לא בסדר? פאסט נישט...

שבת שלום