כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    הקוף העירום המוזיקלי

    28 תגובות   יום חמישי, 19/2/09, 21:57

    אני אוהב מוזיקה.

    מתכוון לומר, מוזיקה עשויה לעורר בי רגש עז.

    יש ואני מתנתק מסביבתי ותחושות מופלאות עולות בי. אם, למשל, זהו תום פוגרטי ששר (Creedance clearwater revival מהאודיו), יש עוד, אני מתמלא כוחות, שועט במשעולי העולם ואין כוח שיעמוד בפני. פתאום אני על הגיטרה, שנייה אחר כך אני הפסנתר, התופים. אני מכה בשולחן, קופץ ומרקד, ראשי מטלטל לצדדים, פרצופי מתעוות ולשוני נשכחת.

    ישנם שירים שגורמים לי צרידות  ליומיים. באופן לא מוסבר פתאום אני דוהר במרחבים, נע בחולות, הרוח בפניי והשמש בעיניי... כל זאת כשאני יושב בחדרי.

    השאלה כאן היא: למה אני כזה?

    מסתבר שאיני היחיד. למעשה, כולם ככה. מוזיקה מטיסה בני אדם לעומק רגשותיהם. זו עובדה והיא אינה נכונה דווקא לאזור המסוים בו אנו חיים וגם לאו דווקא לדורנו. כך זה בעולם כולו וככל הנראה מאז ומתמיד.

    לא נותר לנו אלא להודות שהחשק למוזיקה כלול בקבוצת החשקים האנושיים. אין שום אפשרות אחרת. בני האדם בעולם כולו מופעלים על ידי קוד התנהגותי הראוי להיקרא הקוד האנושי- חשקים ורגשות המבוססים על צרכים ביולוגיים קדומים. נשאלת השאלה מה עושה בחבילה הפרהיסטורית הזו החשק והסיפוק ממוזיקה.

    לחשקים, לרגשות ולסיפוקים האנושיים יש, בכל מקרה, תכלית שרידה. לא רק לרעב ולמין, גם, למשל, לאהבה- האהבה הייתה ליתרון משום המשימה הארוכה של גידול צאצאים (האדם מתפתח במשך תקופה שאורכה כשליש מתקופת חייו). האוהבים, מן הסתם, הותירו צאצאים, האחרים נעלמו.

    אפילו לחיבה האנושית לדברי מתיקה יש תכלית שרידה. ככל הנראה חשק שהוטבע בנו לאחר מיליוני שנים של חיפוש פירות שבשלו למאכל.

    צווים ביולוגים אינם תוצאה של תרבות. צווי שרידה הוטבעו בנו במשך מיליוני שנים של סינון. הצווים הביולוגים המפעילים את המין שלנו התפתחו בו עוד בטרם החל להתפזר בעולם- כ 120,000 שנה לאחור. מאז לא נוצר בנו שום צו נוסף. התפוצה של האדם בעולם, התרבויות והמנהגים מבוססים כולם על אותן נטיות המגדירות אותנו אנושיים.

    כיון שמוזיקה מקפיצה בני אדם סביב לגלובוס כולו, את האסקימוסים, ההודים, השבדים, היפנים, האפריקאים, העיראקים, האינדיאנים וכן, גם את הישראלים, אנו יכולים להניח שהאדם נטל עימו את החשק למוזיקה, ממש כפי שאנחנו מכירים אותו, כבר אז, באותו תאריך קדום, בעת שהחל להתפזר בעולם.

    זה מוזר. לשם מה זקוק קוף שזה עתה למד להצית אש, שצריך להשיג לעצמו בשר בלא שיש בידו אמצעי ירי, שנמרי ענק טורפים אותו, לשם מה הוא זקוק למוזיקה ואיך הוא פיתח חשק כזה? מה באורח חייו של האדם הקדמון גרם לחשק למוזיקה, למלודיה ולקצב, להדחק אל בין החשקים בטרם יצא למסעו?

    אני לא יודע. עד היום, גם לא שמעתי סברה כלשהי.

    אם נקשיב לציפורים, למשל, יש המוני מינים בהם הציוץ מהווה מבחן התאמה בין הזכר לנקבה. הזכר מסלסל מנגינה אופיינית למינו המסוים. אם ציוצו מדויק ומסולסל במידה הראויה, הנקבה מתרצה, נכבשת בקסמו והופכת לבת זוגו. אם לא, נגזר עליו למות חשוך צאצאים.

    אפשרי שבני האדם היו לאורך מיליוני שנים קופים מזמרים. היינו כציפורים. שורקים מלודיות פרהיסטוריות שמזכירות רוחות, מזמזמים מנגינות מרגשות מצמרות העצים ומצייצים כזמירים. בקצב. ק צ ב. כך מזמינים נקבה לענף שלנו.

    ואולי היו אלו הנקבות ששורקות ממרומי העצים ורק אז היו מופיעים הזכרים ומזמוריהם.

    כך או אחרת, ניחוש שלי, בשלב כלשהו בהיסטוריה הטרום אנושית היה למוזיקה תפקיד בפעולת הרבייה. ככל הנראה המוכשרים בסלסול קולם, אפשר גם אלה שמזהים מוכשרים, אולי גם הרקדנים, הם היו מתרבים. הבלתי מוכשרים, לעומתם, גילו שגם המאוננים חיים לא רע אולם לא הורישו את אי כישרונם המוזיקלי לדורות שאחריהם ומן הסתם, נעלמו מהעולם.

    נותרנו אנחנו, הקופים המוזיקליים. צאצאי הזמרים.

    אם אתם דמרקריסטים שאומרים "אלוהים ברא אותנו ככה, מוזיקאים", עבורכם השאלה לא פחות קשה. למה ברא אותנו עם תאווה למוזיקה, ולמה ברא את האינדיאנים עם אותה תאווה בדיוק?  

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/3/09 01:00:


      ההד הקדום של פולחנות המין, המזון והמוות כנראה זורם אצלנו בגנים.

       

        27/2/09 00:23:

       מגה אנימציות - כוכבים להורדה
        26/2/09 00:42:

      אין כמו שימחתם של האינדיאנים .
      אולי בגלל זה.
      כשאני רואה סרט ויש בו אינדיאנים אני מחכה רק  לשמחה.
        25/2/09 15:42:

      תודה לימור, חדשה בדמרקר ואף מסקרנת. 
        25/2/09 00:12:


      וואו!

      כמה אתה כותב!!

      ויפה!

      מעניין, מסקרן, פילוסופי, מיוחד.

      מעורר מחשבה ושאלות...

      כל הכבוד.

      נהנתי לקרוא וכיכבתי.

      לימור

        24/2/09 14:37:

      השאיפה לסדר, לאסתטיקה, לריגוש ולאתנחתא. דחפי האלימות והמין המסתחררים ללא מוצא...

      גל, נותרתי פעור פה. הייתה לי תחושה שתגובה כזו אפשרית מצדך, עם זאת, אני לא נרגע. לא רק מעומק הצלילה שלך אלא גם מהחדות והבהירות בה את מציגה את הדברים.

      אני גאה לשמור את תגובתך הצוללנית אצלי בבלוג. את מעריצה יוצרי מוזיקה, אני מעריץ יוצרי מחשבות שיודעים לבחור מילים.

      תודה עמוקה לך.

        24/2/09 03:28:


      האם זה שונה ממשיכתנו לאסתטיקה באשר היא?

      אנחנו אוהבים מבנים וסדר וקצב והרמוניה וסימטריה בתחומים חושיים שונים, זה מעניק לנו רוגע ותחושת אושר והתעלות

      יש לזה בסיס אבולוציוני.. זה נקרא תופעת "המשחרר" .. רגע, מהתחלה..

       

      היחס לאסתטיקה היא תכונה כלל אנושית.  היכולת לקלוט גירויים חושיים (שתכונותיהם הן סדר, צורה, איזון, קצב, היערכות) שאין להם תפקיד מוגדר מעבר לקיומם, לתרגם את האשליות שהם יוצרים בנו לתכני הבעה (כמו תנועה, התפתחות, מתח, הרמוניה, תוגה, התלהבות) ולהפיק מהם הנאה היא תכונה אוניברסלית.

      לא נמצאה תרבות ואין אדם שלא מתרשם ממבנים אסתטיים, וזה יכול להיות במוזיקה, ציור, ספרות, ארכיטקטורה, מחול או קולנוע.

       

      תשומת הלב הממקדת היא הדבר המרכזי בחוויה האסתטית.

      הפסיכולוגיה מזהה במפגש עם האוביקטים האסתטיים הדהוד של רגשות. ההתבוננות בהם מאפשרת הקלה מהמועקה הקיומית, שחרור ורוגע, הזדככות רגשית או הבנה עצמית טובה יותר והשלמה. זוהי אתנחתא ממלאכת החיים או ממסע ההישרדות ויש אומרים תיקון ברוח האדם.

      היסוד הביולוגי לחוויה האסתטית נעוץ בנטיה של המוח למצוא בעזרת התפיסה תבניות משמעותיות שמייצגות באופן סמלי תכנים רוחניים ונפשיים של הטבע או הקיום האנושי או האלוהות. המפגש עם ההיבטים האסתטיים הללו וההבנה הפנימית הסמלית שהם גורמים מספקים הזדמנות להתגבר על קשיים וזה מקדם את תהליך הגדילה הרוחנית שלנו. 

      המקור האבולוציוני לחוויה היא תופעת "המשחרר". לכל מין יש גירויים שפועלים על החושים בעוצמה רבה ומהווים סימן לנוכחות אויב או בן זוג פוטנציאלי ומביאים לתגובה אינסטינקטיבית. המשחררים הם סימנים בולטים ויוצאי דופן המורכבים מצבעי יסוד עזים או צלילים נקיים שאינם שכיחים בטבע ומעוררים תשומת לב בגלל המבנה, הסימטריה והקצב שלהם. באדם הם יוצרים תחושה של יופי כמו נוצות הטווס, כנפי הפרפר או עלי הפרחים. אנחנו כבר לא מופעלים ע"י הגירויים הללו אך הם יוצרים בנו תחושה של הנאה ושחרור ממתח. ההנאה האסתטית הזו ופעולות של משחק שאינן תועלתיות עוזרות לשחרר את האינטליגנציה מלחץ של דחפים ראשוניים של מין ואלימות. האנרגיות הללו הופכות לריכוז ורגיעה וכך עוזרת האסתטיקה להגיע לתשומת לב ממקדת שבעצם דומה למדיטציה לרגע. 

      כל התרבויות משתמשות בחוויה האסתטית כדי לתת ביטוי סמלי לשותפות הקולקטיבית בעזרת אירועים כמו חגים, טקסים, פולחנים, דגלים ואותות הצטיינות שיש להם צורה ייחודית. על רקע היומיום האירועים הללו מושכים תשומת לב ומבטלים את השגרה. האדם כגזע שמתפתח רוחנית זקוק לאסתטיקה כיון שבהיותנו עשירים בדחפים ייצריים של מין ואלימות שאין להם מוצא תפקודי צריך להמיר את האנרגיה הזו למשהו חיובי. בנקודה זו צומחת התרבות. מקור המילה אסתטיקה ביוונית, אסתזיס פירושו תפיסה חושית או רגישות.

      יופי הוא ערך הנקלט בחושים.

      .

      לא הגיתי את זה עכשיו.. זה מתוך הרצאה שהעליתי פה מזמן, אבל קצב מלווה אותנו מרגע היווצרותנו.. דופק לב האם הוא החוויה הראשונית שלנו.. והדופק שלנו ממשיך לקצוב את החיים וכשיש קצב קצרה הדרך לשירה וריקודים.

      אני מעריצה מי שיוצר מוזיקה.. ממש

        23/2/09 19:57:


      מוסיקה היא סם החיים בשבילי, כמו אהבה.

       

      אבל הרי מוסיקה, היא אהבה, לא?

        22/2/09 20:39:

      המוזיקה היא עולם הדמיון והרגש. אכן, יש אנשים שאינם מתרגשים ממוזיקה או שמתרגשים פחות. יתכן שהם, ככלל, אינם רגשניים.
        22/2/09 20:30:

      צטט: aריק 2009-02-21 07:47:59

      קראתי באיזו כתבה פופולארית שהמוזיקה היא תאונה גנטית.

      אגב, המוזיקה עבור הציפורים, אאל"ט , היא גם להגנה על טריטוריה ולא רק לפרייה ולרבייה.

      י

      יתכן שאהבת המוזיקה היא באמת סוג של מוטאציה ציפורית. ידוע לי שהציוצים הם טריטוריאליות. לאו דווקא הגנה אלא הכרזה "זה הענף שלי". סוג של אגו ציפורי שמתקשר גם למין.

        22/2/09 19:29:

      בשאלה אני הופכת והופכת שוב ושוב, ולא מצאתי תשובה שמניחה את דעתי, לא בתוכי, וגם לא בתשובות שאחרים מציעים (מצטערת).הופכת בה לא מרגע קריאת הפוסט שלך (הנפלא, והכתוב באופן כה מבריק,וגם מתחבר לי כל כך טוב לאיך שראיתי אותך חי את המוזיקה במסיבה לפני שבוע), אלא עם עצמי, בגלל שגם אצלי המוזיקה היא מרכיב עצום בחיי הנפש והגוף, ואני לא מבינה את ה"ביולוגיה" של זה, וגם לא את "האבולוציה". זה פשוט ככה. התברר לי לאחרונה, בעקבות אי אילו נסיונות נפל בתחום יחסיי עם העולם האנושי שסביבי, שעם אדם שלא מונע על ידי מוזיקה (ורצוי מוזיקה מהתחום שאותו גם אני נושמת), לא אצליח כנראה לקשור קשר שיחזיק מעמד. עד כדי כך המצב קשה...ומצד שני, עד כדי כך המצב נפלא - כשיש קשר אנושי ואהבת המוזיקה היא חלק ממנו,זה מה שמעלה אותו לרמות ההתרגשות והיופי החשובות כל כך.

        22/2/09 00:29:


      התחלתי לתהות  בעקבות הפוסט

      מה גרם לי להכנס לענף שבו אני עוסקת....

      כנראה אהבתי למוסיקההההה

      *

      שרי

       

       

      מאלף... חבל שתמו כוכביי.

       

      אגב, קראתי שכמה ציפוריםבארץ למדו לחקות קולות אחרים מהסביבה.

       

      אצלי מוסיקה (וריח) משנים את מצב הרוח באחת. אבל מוזר, אני הכי אוהבת לנהוג ולשמוע בדרך מוסיקה אקראית - פעם זה היה גלגל"צ ובשנים האחרונות תכניות מסוימות ב 88 (שחלקן, אגב, עומדות להכחד עקב חלופי עורכים מוסיקליים).

       

      שבוע טוב :))

       

       

        21/2/09 07:47:

      קראתי באיזו כתבה פופולארית שהמוזיקה היא תאונה גנטית.

      אגב, המוזיקה עבור הציפורים, אאל"ט , היא גם להגנה על טריטוריה ולא רק לפרייה ולרבייה.

        20/2/09 23:11:


      הידד לברזילאית המקפצת.

      את אומרת "מתודלק". זה נכון, ליטר בירה, מוזיקה משנות השבעים, כמה נשים נכונות... אני מתחיל לנשום אדי דלק, כל דבר יכוך לקרות.

      אם, במצב זה, מופיעה פתאום ברזילאית, ללא הסברים מושיטה לעברי את אגרופה כאילו הוא מקרופון, זה כבר סיפור אחר. זה קוד ההפעלה שלי. תוך שתי שניות אני על הבמה בוודסטוק, ותוך שתי שניות נוספות... אני מתחיל את ההופעה. 

        20/2/09 23:04:


      תודה לידידי המלט, "סונטת קרויצר", רשמתי.

      סופי, שצלילי מוזיקה ינעימו את זמנך לתמיד.

        20/2/09 21:50:

      איזה פוסט מעורר מחשבה.

      האמת היא - שלא הייתי יכולה לדמיין את חיי ללא מוסיקה.

      זה צורך חיים - כמעט כמו חמצן, מים ומזון...

       

      SO I SAY THANK YOU FOR THE MUSIC, FOR GIVING IT TO ME

      *

      סופי

        20/2/09 20:18:

      ממליץ לך לקרוא את "סונטת קרויצר" מאת טולסטוי. הסיפור מטיב לתאר את הרגשות שתארת.
        20/2/09 19:02:

      הו !   בדיוק התהיה הנכונה לקוף הפרא המתודלק..   לשון בחוץ
      מתודלק,  כמו כולנו..   אי שם עמוק בארכיטיפים שבנו, ובצפרים, ובאריות,

      ובכל החברה שעל הכדור הזה שלנו בינתיים..

      הצורך ההשרדותי בתקשורת, מחבר אותנו חזק לשפה שבמוסיקה,

      אם נוציא את המלל מהשפה שלנו, נגלה שניתן לתקשר הכי ראשוני ואמיתי דרך הנימה,

      הנימה- נטו..    היא שקדמה ליכולת הורבאלית שלנו,

      הלא היא השפה המוסיקלית: העוצמות, המהירויות, גבהי הצלילים, ועוד אלמנטים מוסיקליים,

      שהם- הם..    נותנים את המשמעות , משמעות כזו או אחרת למילים שלנו, 

      או לדרך התקשורת של החברים האחרים שלנו כאן על הכדור,

      שמשתמשים רק בה, ללא מילים.

      ומפה הצורך החזק כל כך,   למי שמרשה- לתת לעצמו את זה..

      ואצלך,   כבר ראינו עד כמה נתת גם נתת..  באותו הערב ..

        20/2/09 12:31:

      טוב.... אני קוף צוהל. אני שריד לגזע קופצני אבוד שזנבו נותר באפריקה.
        20/2/09 11:34:


      בחשיפה לקצב הגוף מגיב,

      הלמות תופים-הלמות הלב

      ושתמשיך להנות מהמוסיקה*

        20/2/09 09:51:

      ואני ראיתי אותך בפעולה....

      משו משו!

        20/2/09 00:38:

      אני לא בהכרח רואה סתירה.

      כקבוצות, אלו ש"השתמשו" במוזיקה, היו יותר מפותחים שכלית ותרבותית, מה שהקנה להם יתרון על יריביהם.

      אני גם לא שולל את הקשר בין מוזיקה ל"דחף ההתרבותי" בוא נקרא לזה כך.

      אולי חטאתי קודם בקרירות מסוימת - כי אבולוציה זה גם תהליך פנימי שקשור לרגשות ורכישת יכולות - ולא רק עובדות פיזיות יבשות.

        20/2/09 00:28:


      הי יאיר.

      אתה קושר את המוזיקה לתרבות וזו אפשרות. אני דווקא מעדיף את הכיוון ההפוך. כיון שהמוזיקה גרמה לריגוש היא שמשה כבסיס לתרבות, לפולחני הדת והחברה.

      כשאנו דנים בצווים השרדותיים תת הכרתיים, עלינו להציע כיוון בו התרחש סינון כלשהו. כלומר, מצב תחרותי בו העשירים בכישרון מסויים גברו על אלה שעניים בו והתרבו בהצלחה לעומתם.  

        20/2/09 00:12:

      צטט: נויתי 2009-02-19 22:19:56


      העלת כאן שאלה מרתקת.

      הצורך הזה שלנו לחוויה מוסיקאלית וביטוי מוסיקאלי,נובע מהצורך של הנפש לגעת במקום מעודן גבוה יותר..

      המוסיקה היא זרז, כלי רכב יעיל ומהיר לחלק היותר  בסיסי רוחני שלנו.

      היא כזו כי אלה שיצרו אותה התחברו ברוחם למקום עמוק יותר וזה מחבר אותנו למקום העמוק הרוחי שלנו.

      ומזוית זו היא גם מחברת בין אנשים.

      פוסט חכם, מעניין מעלה תהיה. תודה!

      תודה נויתי.

      זו בדיוק השאלה. למה המוזיקה היא מקום מעודן וגבוה? למה היא כלי רכב יעיל לרוחניות שלנו? למה היא מחברת בין אנשים?

      למה?

       

        19/2/09 23:44:

      יפה. כשאתה מנסח זאת כך זה בהחלט גורם לי לחשוב שהיה צורך אבולוציוני במוזיקה ולכן היא קיימת.

      איזו מחשבה מסעירה, אה? צורך אבולוציוני! ההסבר מבחינתי הוא פשוט: בשחר האנושות, קופי אדם שונים התחרו ביניהם על שטחי מחייה. נחשו מי ניצח? אלו שידעו לעבור בצוות, לתקשר, לדבר - וכנראה שגם למוזיקה יש חלק בזה, כגורם שאיחד את כולם סביב המדורה ואילץ אותם להתפתח ולפתח את היתרון האבולוציוני שלהם - התרבות.

       

      עד היום מוזיקה משמשת לאיחוד של אנשים. תקשורת מעבר ולפני מילים זה כנראה דבר שהיה (ועודנו) נחוץ באבולוציה. חיוך

        19/2/09 22:19:


      העלת כאן שאלה מרתקת.

      הצורך הזה שלנו לחוויה מוסיקאלית וביטוי מוסיקאלי,נובע מהצורך של הנפש לגעת במקום מעודן גבוה יותר..

      המוסיקה היא זרז, כלי רכב יעיל ומהיר לחלק היותר  בסיסי רוחני שלנו.

      היא כזו כי אלה שיצרו אותה התחברו ברוחם למקום עמוק יותר וזה מחבר אותנו למקום העמוק הרוחי שלנו.

      ומזוית זו היא גם מחברת בין אנשים.

      פוסט חכם, מעניין מעלה תהיה. תודה!

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים