לפני אלף שנה בערך שמעתי אמרה לגבי ניסיון בעבודה: "יש כאלו עם עשרים שנות ניסיון ויש אחרים שיש להם עשרים פעם, ניסיון של שנה". אז חשבתי שזה משעשע וראוי שאשתייך לאוכלוסייה הראשונה. היום הגיחוך הוא נוגה קמעה.

עשרים שנים בתוכנה ומסביב לה, הן נצח, אם הייתי בוחר בזמנו ללמוד משהו שעוסק בדברים מוחשיים. נניח אדריכלות, אז אולי הייתי מרגיש פחות קשיש - בניין נשאר בניין גם אחרי ארבעים שנה. אבל בתחום הזה, הזמן מתנהג אחרת לחלוטין. בסוף שנות השבעים אני זוכר את עצמי כותב תוכניות פורטרן ל- CDC על דף משובץ ועומד בתור להעביר את הכרטיסים המנוקבים למפעילים. אחר כך היה את התור לסיסאוטים בממר"ם, מיני מחשבים, ה- PC הראשון, תכנות מובנה שהפך למונחה אובייקטים ועכשיו הוא "ארכיטקטורה מכוונת שירותים", והכל בראשי תיבות שהולכים ומתארכים כיד דמיונם של נערי השיווק.

אני עושה ניהול פרוייקטים. יש אנשים שקוראים למלאכה הזו ייעוץ. ואני מתחלחל כשאני שומע את הטרמינולוגיה הזו. ייעוץ, הוא פעולה של מתן עצות שאינה כרוכה באחריות. אבן הבניין העיקרית בעשיית פרוייקטים, שלא לדבר על ניהול שלהם, היא אחריות.

אם לצטט את ה-PMI שהוא סוג של מכון גילדאי למקצוע ניהול הפרוייקטים מתוך ה- PMBOK (גוף הידע לניהול פרוייקטים) - "פרוייקט הוא יישום של ידע, מיומנויות, כלים וטכניקות, במגוון של פעילויות על-מנת לעמוד בדרישות של פרוייקט ספציפי". נפלא. מסתבר שהם לא שמעו על הבעייתיות בהגדרות מעגליות, או שכאשר וועדה מנסחת ניסוחים הפרדוקס של ארו (Arrow) עובד שעות נוספות.

ההגדרה של פרוייקט לטעמי, היא פשוטה הרבה יותר - "פרוייקט הוא תהליך זמני שמטרתו להפיק תוצרים מוגדרים מתשומות". מי שזוכר את ההגדרה של פונקצית ייצור משנה א' בכלכלה יכול להוסיף למשתנים של עבודה, הון ואולי גם טכנולוגיה, גם את ממד הזמן, ולקבל מין יצור אבסטרקטי קוב-דאגלסי שמשתנה על ציר הזמן. הטמפורליות של פרוייקט חשובה, מכיוון שבניגוד לתהליכים ארגוניים אחרים כגון שירות, רכש ושאר ירקות. הפרוייקט קובע לעצמו את ציר הזמן ואת רזולוציות המדידה בהתאם לתפוקות, בעוד שתהליכים אחרים מנוהלים באופן מחזורי שרירותי.

חשוב להבין שזמניות של תהליך אינה אומרת בהכרח שיש לו סיום. כמו בחיים יש לנו לידה ומוות, אבל מטבעם של פרוייקטים שיש להם גלגולים שונים ואפשר לזהות את הגנים של אקסל I בגיליונות האלקטרוניים העדכניים היום, ממש כמו שאפשר לזהות דמיון בין הצאצאים לאורך הדורות "האיכותיים" של שושלת בית המלוכה האנגלי (לפי האוזניים כמובן). הזמניות היא כוס מידה בלבד, ולא מטרה בפני עצמה.

אז איך בונים פרוייקט טוב: מתחילים מגנים טובים - כל פרוייקט מוצלח צריך אמא ואבא מוצלחים וצריך סביבה תומכת בשביל להתפתח כראוי. התשומות החשובות ביותר הן המחויבות והכישורים של יוזמי הפרוייקט, וקיום של סביבה ארגונית שמאפשרת עבודה פרוייקטלית. זה נשמע בנאלי, אבל צריך נס כדי לקבל ילד מוצלח כשאבא עסוק בדברים אחרים, האימא מפעילה את האומנת והילד גדל מול ערוץ הדברים הטובים. באותו אופן, הקצאה של משאבים בלתי מוגבלים לפרוייקט, בארגון חולה, וללא מוביל מחויב ואחראי, לא מבטיחה בכלל, תוצרים משביעי רצון לפרוייקט.

אבל גם אם ההורים טובים והסביבה תומכת עדיין צריכה להיות שיטה לגדל את הילד באופן שישביע רצון. במקרה של ניהול פרוייקטים, יש מגוון של מתודולוגיות ניהול, שמקבילות לתיאוריות חינוכיות וכמוהן נתקלות במכשול בלתי עביר כמעט כאשר צריך ליישמן. בקצה האחד קיימות תיאוריות מכאניסטיות שמשתמשות בכלים מתמטיים להקצות משאבים ולנהל תפוקות, ובקצה שני תיאוריות רכות מבתי מדרש פסיכולוגיים, שמתייחסות למושגים מעורפלים יותר של תרבות ארגונית, תקשורת, ומוטיבציה.

מנהל פרוייקט טוב, הוא מורה שצריך להכיר את התכונות של הילד ואת הדרישות של ההורים ולנווט בין האילוצים והתקציבים. כדי להביא את הפרוייקט לשלב של בגרות שייתר את המורה. השאלה של בחירה בכלי או במתודולוגיה, היא משנית לשאלה של בחירה במורה.