הר של תירוצים כי לפעמים מרוב תירוצים - שכחתי מה אני רוצה מעצמי באמת... הרמח''ל במסילת ישרים [פ''ו], מבאר כי העצלות לא רק שהיא משבשת את המעש, ומבטלת את הבחירה הטובה של האדם, אלא שמתוך כך היא ממשיכה לטשטש את דעתו של האדם עד שהוא עלול לשכוח מה הוא הדבר הנכון עבורו לעשות. הדבר קורה בצורה הדרגתית שלב אחר שלב, ועלינו להבין את התהליך בכדי להנצל מבעיה זו. בשלב הראשון האדם מתוך רפיון וחולשה רגעית מוותר לעצמו לשמור על המחוייבות הפנימית שלו. ''והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים, שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו'' אך זה שלא עשיתי זו רק ההתחלה, מתוך כך בא השלב הבא - התירוץ. ''והרי הוא אומר אכל קמעא או אישן קמעא או קשה עלי צאת מביתי, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, חמה עזה בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם, ובין כך ובין כך התורה מונחת והעבודה מבוטלת והאדם עוזב את בוראו.'' הנפש לא סולחת לעצמה בקלות על סתם עצלנו לא מוצדקת, כי הרי אני יודע מה היתה החובה האמיתית שלי, ומן הקושי הזה נולד התירוץ. התירוץ הוא ההצתדקות שבה הנפש מצדיקה את עצמה על מה שהיה. ואם עד כאן פעלתי נגד עצמי ובחירותיי במעשה, התירוץ מתחיל לשבש לי את עקרונותיי הרוחניים. התירוץ הוא כמחלה שבה חלק מן הגוף תוקף את הגוף עצמו. התירוץ הוא אמתלה וסיבה, הנותנת לגיטימציה לבגידה שלי בעצמי. אך עיקר הנזק הוא מצטבר. הסכנה הגדולה בעצלות אינה נולדת באופן מיידי. אי עשיית איזה עניין ותירוצו היא חמורה, אך לא בכך עיקר האיום, עיקר הסכנה היא בהצטברות המתמשכת. ''והינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט באה, בלי שידע וירגיש בא, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה.'' שלא כמו העצלות, האדם שאינו זהיר (מלשון 'זהירות' במס''י) - הוא עושה רע במקום טוב. והרע שהוא בוחר בו הוא רע מיידי ובמזומן. אך העצל ,כאילו בלי לבחור, נוטש את הדרך הטובה אט אט, והרע נולד מן ההצטברות. כשהחולשה הופכת להרגל האדם מוצא את עצמו רחוק מייעדיו וממטרתו. אך מסוכנים יותר מהכל הם התירוצים. כי עם עומס תירוצים, האותנטיות של עולם הערכים שלי נפגמת - כי הרי חלקים ממושגי הצודק והנכון שבי נולדו 'רק כי לא היה לי כח...', לדוגמא: לא היה לי כח לקום, והנה תירצתי כי 'הדבר הנכון הוא להשאר במיטה עד מאוחר כדי לעשות כך וכך וזה לא פחות חשוב...'. כך נולד לו עיקרון שהורתו בחטא, ואחריתו מי ישורנו... וכן אומר הרמח''ל ''ואם תשאל את פי העצל, יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים, והמקראות מן הכתובים והטענות מן השכל, אשר כולם יורו לו לפי דעתו המשובשת להקל עליו להניחו במנוחת עצלותו, והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שקול דעתו, אלא ממקור עצלותו הם נובעים, אשר בהיותה היא גוברת בו מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה אשר לא ישמע לקול החכמים ואנשי הדעת הנכונה'' לכן החולשה שהחלה ברגע של רפיון - כה מסוכנת עד אשר '' אמר שלמה: "ואחזה אנכי אשית לבי", התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גדל הרע שבו שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט ואין פעולתו נכרת עד המיתה.'' כי אז אף אם אתאמץ להתחייב לעולם הערכים שלי, הרי ערכיי הושחתו מרוב תירוצים ואמתלאות ומי יודע כמה מהם נולדו מצורך הצדקה עצמית. יש כאן פיקוח נפש רוחני. כי מי שהאמיתות הפנימיות שלו נטועות בשקר - לאן יילך? ומה יהיה המדד שלו למציאת דרכו? מכאן ברור היכן ימצא את עצמו בסופו של יום, כשיביט לפתע על חייו בעיניים של אמת, והוא יחפש את השלימות הפנימית שהשיג בחייו... במעט כנות ועבודה החלטית ניתן לעצור את כדור השלג!! לשם כך אנו צריכים לעשות מדי פעם בפעם 'חניות של כנות'. לכן בעל המסילת ישרים אומר ש''אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת'' כי כל חזרה מזכירה לנו לעצור שוב - ל'חניה של כנות' ובה לבחון את חלקי חיינו. כדי לעזוב את התירוצים, עלינו קודם כל להזכר בערכים האותנטים שלנו. לעצור רגע ולשאול את עצמנו - מה בחיי אינו מתנהל כפי שבאמת הוא צריך להתנהל. להביט בשלווה על חלקי עבודת ה' והחיים בכלל, ולשאול - היכן ערמת התירוצים כבר מסתירה את מה שבאמת אני רוצה מעצמי. על מה אתחרט ברבות הימים? לרשום על דף את הנושאים השונים העולים, ואת מה שבאמת אני רוצה מעצמי בכל אחד מהם. -כאן הזכרנו לעצמנו מי אנחנו רוצים להיות באמת. חזרנו אל ערכנו הפנימיים. אחר כך ערכים אלו זקוקים למימוש, אחרת נחזור שוב אל התירוצים והאמתלאות. לשם כך עלינו לעשות תוכנית עבודה מפורטת הדרגתית ואמיתית בכל נושא ולהתעקש עליה. וכשנשמע את הקול הלוחש לנו מתוך עצלה - ''מעט שנות מעט תנומות'' דיבורי עצלות ותירוצי חולשה. נאמר לו - "מעט" "מעט" , אך היום אני לא יכול להיות סלחני עם עצמי, כי מעט למעט מצטרפים וכיום כבר יש הרבה יותר מידיי... היום זו כבר שאלה של זהות - מי אני באמת, ועל זה אני לא מוכן לוותר! יהי רצון שנזכה לזריזות קדושה בעבודת ה', ושנזכה למלא את כל משאלות ליבנו הכנות לטובה. באהבה אביחי (הדברים נכתבו בעקבות שיעור שהעברתי במסילת ישרים, ובהשראה כל שהיא של לצאת מן הקופסא) |