באחד הלילות כאשר נכנס למיטה הוא קלט את מבטה, נינוחה חיכנית, וכמובן לא מאוימת.

כבר היה רגיל לנוכחותה, כך שבעצם לא ממש ראה אותה.

כבר עברו שנים מאז סיים לרצות את תקופת הנזירות וההתנזרות וכגבר שהחיוניות והאון עדיין הניעו אותו, מדי פעם נשים מיוחדות גם פקדו את חדר השינה שלו.

ניתן היה למצוא לא מעט נקודות שאפינו אותן, כמו לדוגמה העובדה שאף אחת מהן לא הייתה נשואה, או אולי החיוך המסופק והשליו של אחרי.
 
אך ללא ספק היה דבר אחד שאפיין את כולן,
ברגע שהבחינו בה מחייכת מבעד למסגרת, הייתה התגובה חדה, דורשנית ומיידית "מי זו?!"

בהתחלה כלל לא הבין את השאלה או פשרה, לקח לו מספר שנוית להתעשת ולהבין.

חייך, הביט בה וענה "זו? אין לי מוסג, היא הגיע עם המסגרת. מסגרת שנשארה מיותמת מתמונות המתנה לראש השנה".

 

קורה לי לא מעת פעמים שחושב על משהוא או מתלבט באיזה עניין, והצעיר שלי (בן 8) מייד לאחר מכן מעלה את הנושא בצורת שאלה מאד דומה לזו שניסחתי אני לעצמי.

תופעה מדהימה שאין לי הסבר אלה, בכול פעם שזה קורה אני מוכה שוב בתדהמה, על השאלה והאיטוי.

הבוקר שבת ה- 21/03/2009 כחודש לאחר כתיבת הפוסט הזה, קופץ למיטה שלי הזעטוט הענק הזה, ושואל "אבא מי זו בתמונה?".

אני, "סתם אחת, היא באה עם המסגרת"

הוא, "אני לא מאמין לך"

אני, "תקרב את זה ואראה לך", מסמן על הכיתוב "7 * "5 MADE IN THAILAND 

המסגרת הזו מונחת במקומה כבר קרוב ל שלוש וחצי שנים.

הבנים אצלי בבית לפחות פעמיים בשבוע.

זו הייתה הפעם הראשונה שמשהוא מהם התיחס אלה.