כותרות TheMarker >
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    "אחרי המשבר", מבט מאמריקה

    27 תגובות   יום שישי , 20/2/09, 23:41

     

    אם תוכנית התמריצים השמנה של ברק אובמה לא תצליח לבלום את הידרדרות הכלכלה האמריקאית (לא מעט רפובליקאים משום מה רוצים שהיא תיכשל), יש להניח שהנכדים ישאלו אותי יום אחד: "איפה היית, כשהתחיל המשבר הכלכלי הגדול?" אז ככה, לפני שאני הופכת לסנילית, ארשום לעצמי, שבדיוק שתיתי קפה טורקי ב"למון טרי", בית הקפה הקטן והמסוגנן בקונגרשיונל פלאזה, מאותם הכיכרות הזהים המפוזרים בכל רחבי אמריקה, עם חגורת חנויות תאומות, לא רחוק מהבית (למה המיקום חשוב - בהמשך).

     

    בטלוויזיה הופיעו אחד אחרי השני פוליטיקאים, שדיברו בנימת תוכחה על "פאני" ו"פרדי". בקושי נחתנו באמריקה והתרוצצתי עם הבחירות לנשיאות, אז לקח כמה דקות להבין, למה השמות האינפנטיליים - פאניי מיי ופרדי מאק - כל כך מדאיגים את ג'ון מקיין וברק אובמה. הפרשנים טרחו להסביר שאלה ענקי המשכנתאות שהולכים לקרוס, כי יש אמריקאים, שחיו מעבר לאמצעים שלהם וקנו בתים בשווי מיליון דולר עם משכורת שנתית של 28000. "נכסים רעילים" הם קראו לזה, והעלו בראש תמונה של ביצה כימית המעלה אדים ירוקים.

      

    מהטלוויזיה, הסיפור נדד די מהר לרחובות העיר. הקפה הטורקי החמוד "למון טרי" נעלם מהכיכר, ופה ושם ליד הבתים הפרטיים צצו שלטים אדומים "עיקול". החנות "אן ליינן" הכריזה על מכירת חיסול לרגל סגירה, חנות שולחנות הביליארד תלתה שלט צבעוני ענק "יוצאים מהעסק, חייבים למכור הכל", ואחריהם גם חנות מוצרי החשמל "סירקיט סיטי", חנות הרהיטים, וכן הלאה וכן הלאה. מסעדות אחדות החלו להציע ארוחות קומבו "לרגל המשבר" עם שמות כמו "מיתון כפול", "ארוחת החסכן" וכד'. הקרב על הלקוחות הפך ממלחמת ההתשה הרגילה להתקפה חזיתית אגרסיווית. אפילו רופאת השיניים המשפחתית החלה לצלצל שלוש פעמים לאחר כל ביקור, לשאול אם השירות היה בסדר, ובסוף גם שלחה כרטיסים לסרט, "כאות תודה שאתם נשארים הלקוחות שלנו".

     החברים המקומיים איבדו עבודה בקצב. התחלתי לפחד לשאול: "מה נשמע", מחשש לשמוע שוב "אה, ג'אסט גוט לייד אוף". בוושינגטון תוכנית התמריצים הבטיחה נתח שוק שמן לשדולנים, אבל בתקופת חילופי הממשל לחלק מהאנשים זה נפל ממש רע. בלשכת התעסוקה בדרום העיר, בין מהגרים היספאנים ומשפחות אפרו-אמריקאיות, פגשתי איש לבן אחד בשנות ה-50. הוא הציג עצמו בתור יועץ פוליטי בכיר לשעבר של איש קונגרס רפובליקאי שאיבד את מושבו בבחירות האחרונות. "אובמה יודע לדבר יפה", הוא אמר בפנים חמוצות. "אז אובמה הבטיח להציל את הכלכלה. הייתי רוצה ללכת אתו לים, לראות אם הוא גם יודע ללכת על המים".

    ואז המשבר הגיע גם לבית שלנו. יום אחד בעלי הביא הביתה והניח בחגיגיות על השולחן את "ספאם". קופסת שימורים מרובעת, מעין "לוף" מקומי, שהחברה המייצרת מנסה להציג אותו לא רק כחלופה זולה וטעימה למי שאין לו כסף לקנות בשר טרי, אלא גם כסוג של קאלט. אני לא בטוחה שמוזאון הספאם שווה ביקור במינסוטה, אבל האתר שלהם בהחלט שווה הצצה – נראה לי שמי שהקים אותו היה בטריפ רציני -  http://www.spam.com/

     "קראתי שמכירות ה"ספאם" קפצו פלאים", הכריז בעלי. "נראה לי שכדאי שנתחיל להתאמן באכילת הדבר הזה, לפני שהמשבר יכה גם בנו". "אבל באותה המידה אפשר להתחיל להתאמן לעמוד בתור למרק בבית תמחוי", ניסיתי למחות, ללא הצלחה. הגבר שלא היסס לסחוב אותי למסעדות גורמה בגלל איזו מנה מפוקפקת של מרק יוגורט עם ענבים, פרס את "ספאם", טיגן אותו וכל המשפחה אכלה את ארוחת הערב בשתיקה רועמת (אולי לא באמת, אבל נשמע דרמטי יותר :-).

     למזלי, "ספאם" הציעו רק סוג אחד של שימורים העשויים מהודו (כל השאר – חזיר לסוגיו), אז רעיון השימורים  ננטש בגלל חוסר הגיוון. אבל אווירת החסכנות שהחלה לשגע את אמריקה סרבה להניח לנו. בשיחות בין חברים, אנשים החלו לשאול ברצינות, האם כדאי להחזיק את הכסף בקופסת נעליים מתחת למיטה, כי הבנקים קורסים אחד אחרי השני. פעם זה היה טריוויאלי לחטוף ארוחה עם המשפחה באיזה דיינר אחרי העבודה. לרגל המשבר, התחלנו לחרוש מסעדות של מהגרים היספאנים וסינים. ערוצי הטלוויזיה שתמיד דלוקים שם לא שוס גדול, אבל האוכל דווקא טעים, והילדים למדו כמה משפטים חיוניים בחיים. כמו "ט-מאו", חתול שמן בסינית.

    פעם, כמו משפחת קוואזי-בורגנים מן השורה, שהתגוררה שנים ברמת-אביב (בגלל האוניברסיטה), לא ידענו מה באמת עושים עם שאריות של ארוחה. שמים בארגז פלסטיק, שוכחים לכמה ימים ואז זורקים, כי זה כבר לא טוב? ובכן, המשבר אילץ אותנו ללמוד גם לחמם את זה. אמא, שקפצה לביקור מישראל, נזכרה, גם לרגל המשבר, בפטנט של הסבתא מימי מלחמת העולם השניה: לאדות את הלחם היבש, "שנהיה ממש כמו חדש מהתנור" (ככה-ככה, אבל מה לא עושים כשהעולם עומד להתמוטט).

    עם "המצב" בעיתונות ובהיי-טק, החופשה המשפחתית נדחתה עוד ועוד, עד שהחלה להראות כחלום רחוק של "אחרי המשבר". למרות נחישותי להפוך את הבת הקטנה לאיינשטיין (בעיקר בגלל המודעות הגוברת לכך שהיא עומדת להיות פחות בלונדינית ממה שקיווינו, וכנראה תצטרך להיות חכמה) – גם את הרישום שלה לחוגים דחינו עד אחרי גיל שנתיים לפחות. או - "אחרי המשבר". קניית הרכב השני נתקעה, כי המתווך בארץ, אצלו נשאר אופנוע הספורט שלנו, הודיע חגיגית ש"השוק מת". וזה לא ממש פינוק - להסתובב ברגל בפרוורים זו חוויה לא פחות מוזרה מלהסתובב בכפרי מלאווי בסאגווי. פה, יש אנשים שמבקרים בכספומט ובית מרקחת בלי לצאת מהאוטו, ובחלק מהרחובות לאדם יש בערך 20 שניות לחצות את הכביש, עד שהרמזור מתחיל להבהב. את הרכב הקיים בינתיים התחלנו לנסות לתקן לבד. איכשהו תכנות המחשבים וגם העיתונות לא ממש הכשירו אותנו למשימה. לפחות המבצע להחלפת אחד הפנסים (לכבודו גויסה כל המשפחה, למעט האוגר) הוכתר בהצלחה.

     בשלב מסוים כבר הפסקנו לספור, כמה חנויות התחלפו בינתיים בסביבה ("אהה... אתה לא חושב שהיה פה משהו אחר קודם?"). מסך הטלוויזיה הפך למצעד של חסכנים (אשה די אובססיבית למראה, המסתובבת בסופר עם תיקיה גדושה בקופונים המסווגים לפי נושאים; בחורה שפתחה בלוג תחת הכותרת "הקמצנית", שלימדה את הצופים, איך הולכים לטעימות יין חינם ומסתלקים בלי לקנות כלום, בתור בילוי "מדליק וחינם"), וכולם, אבל כולם, התנפלו על "סטארבקס" המסכן, בתור המקום הראשון עליו צריך לפסוח כל אמריקאי אחראי שרוצה להתחיל לחסוך כסף ליום הסגריר, שקרב במהירות הצונאמי. וזה כבר היה מוגזם. התלבטתי, אבל להפרד מכוס קפה? עדיף למות מהרעלת קפאין. אבל... זה רק נדמה לי, או שגם הבריסטה החל למזוג פחות קפה לכוס הנייר?

    בית תמחוי במישיגן

    הכלכלן פול רומר פעם אמר: "המשבר זה דבר נוראי לבזבז". בשביל ארה"ב, אומרים החבר'ה המלומדים, שלא כולם חזו את היקף הצניחה הנוכחית (אחד שכן, זכה בשל כך בעבר בכינוי "ד"ר אבדון") – זו הזדמנות פז שוב להמציא עצמה מחדש. לוותר על חיי הפרוורים, על רכישת הבתים האובססיבית כי הנדל"ן חונק את אחת התכונות החיוניות בכלכלה של ימינו -  ניידות וגמישות. מה גם, הם אומרים, שהישועה של היום תגיע מחדשנות ויצירתיות, ואלה פורחות בערים עם ריכוז כשרונות גבוה. זה לא מה שקורה בפרוורים המנומנמים. כבר שנים בעלי התודעה הירוקה חוזים את מותו של החלום האמריקאי בגרסת שנות ה-50 שלו. פעם הניע אותו בעיקר הצפי לצמיחת מחירי הדלק. היום, יש סיכוי שזה באמת יתחיל לקרות. על פניו, זה הזמן להסתער על הנדל"ן באמריקה. רוצים בית זול משלכם? סעו לדטרויט, אפשר לקנות שם בית – לא דירת חדר, לא סטודיו ולא מרתף – בית אמיתי - בפחות מ-20000 דולר. השאלה, מי היום רוצה בית בדטרויט?  

     

    דטרויט


    נ.ב. כמובן, אמריקה היא מדינה מספיק גדולה, כדי שגם המשבר יהיה מאוד יחסי. הכמויות המסחריות של מפוטרים לא מונעים מהרבה אמריקאים להמשיך עם אותו סגנון החיים בדיוק, למעט התלונות על "המצב הקשה". הסקר העדכני של הסי-אן-אן די סמלי בעניין הזה: שלושה מתוך ארבעה אמריקאים חוששים מאיך שהדברים נראים היום באמריקה - אבל שלושה מתוך ארבעה גם אומרים שאצלם אישית המצב בסדר. למי שרוצה קצת להתעמק בפרדוקס הזה, מוזמן לראות את המאמר הזה (באנגלית) -

    http://www.pioneerthinking.com/jc_economic.html

     

    אגב, פעילי השטח של אובמה יזמו טרנד חדש - חוגי בית לדיון בשיפור המצב הכלכלי. היום הם מדווחים, למשל, שעד כה נערכו 3587 מפגשים כאלה ב-1579 ערים.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/09 05:33:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-02-25 21:35:39

      זה מטאפורה או שבאמת אכלתם את השימורים האלה (ספאם)?

      זה לא כזה רע... לא בדיוק פילה-מיניון, אבל גם לא מרק מדשא...

       

        25/2/09 21:35:
      זה מטאפורה או שבאמת אכלתם את השימורים האלה (ספאם)?
        25/2/09 14:16:

      מאוד אהבתי את המאמר

      עברתי ל NY באמצע 2008 ואני מרגיש את המשבר בכל יום.

      אני עובד עם משרד עורכי דיןבתחום הנדל"ן ויכול לספר שהבנקים חונקים את האזרח האמריקאי. מנדיבים מאודהפכו הבנקים לכספות סגורות. השינוי הקיצוני הביא לסגירת עסקים, קטנים כגדולים,שזכות קיומם היה האשראי הבנקאי.

      אני בספק ליכולתו של ברק אובמה לשחרר את אמריקה ממיתון, כמו רביםאחרים אינני מצליח לראות את נקודת היציאה מהסיבה שהרבה מהחברות עדיין לא דיווחו עלחשיפתם להפסדים.

      כתבה פה גברת שהמיתון לא מורגש בישראל, אני חושב שכל אחד מאלפיהמפוטרים יחלוק עליה.

       

      כתבתי מאמר פה בקפה על משבר הנדל"ן  ולצערי לא בכישרון רב כמוך, מעולם לא הצטיינתיבהבאה בכתב.

        25/2/09 13:02:

      נטשה,

      פוסט מצויין !

      הסיפור הציורי - המצולם הזה נותן לנו מין תחושה כמעט רגועה של סיפור לפני השינה

      אז זהו - ממש לא !

      המצב כאן חרא, אנחנו מחקים את האמריקאים וזה בדרך אלינו בצעדי ענק.

       

      מזל שבישראל תרבות "הצריכה - הבזבזנית - מעל - ליכולת" לא הגיעה לממדיה באמריקה

      כך שההתרסקות כואבת פחות. קצת פחות.

        25/2/09 08:33:

      מתכון ללוף ישראלי

      נלקח מתוך מאמר שלי ב-Ynet

       

      "עד שבאחד הימים החלטתי להיות שף למען החבר'ה. מירב המוצרים הגיעו מצה"ל, את שאר המוצרים למתכון לא אספר לכם כיצד השגתי, והנה המתכון של ארוחת הגורמה הצידונית שלנו משנת 1982:

       

       

      המצרכים: 10 קופסאות לוף; 10 קופסאות בשר גולש תוצרת ריכרד לוי; 10 קופסאות תירס; תפוחי אדמה טריים; בצל (הרבה בצל); עגבניות; ביצים; שמן; קמח; תבלינים.

       

       

      אופן ההכנה: פותחים את קופסת הלוף משני הצדדים ושולפים את גוש הבשר השלם. פורסים את גוש הלוף לפרוסות בעובי בינוני, טובלים אותן בביצים ועוטפים בקמח יבש עם פלפל שחור ומלח. מניחים בצד. קוצצים גס את הבצל, תפוחי האדמה והעגבניות. את הבצל מטגנים בשמן עמוק בסיר גדול עד שהוא מזהיב. מוסיפים את העגבניות ומטגנים את תפוחי האדמה בסיר אחר. בגמר הטיגון? מניחים הכל בצד.

       

      שופכים המון שמן לפיילה. כשהשמן רותח, מכניסים את פרוסות הלוף לטיגון עמוק והופכים אותן עד שהן מזהיבות. מוציאים ומניחים בצד. מוסיפים מים לסיר העגבניות והבצל, לוקחים את קופסאות הגולש ושופכים הכל לתוך הסיר. מוסיפים תבלינים ובוחשים לאט-לאט על אש נמוכה.

       

      היום חצור, מחר אתם!

       

        24/2/09 22:57:

      צטט: סמי פרץ 2009-02-24 19:12:27


      הי שם

       

      תמונות מדליקות ופוסט חשוב. זה אורן שם מול הספאם? זיהיתי נכון? כוס היין מסגירה אותו

       

      דש בבית

      כן, זה בהחלט אורן. אבל בכוס לא יין, אלא מיץ רימונים, לרגל המיתון :-)

       

        24/2/09 19:55:

      GM וקרייזלר מבקשות הון ואמורות להגיש תוכניות יעול שכוללות פיתוח רכבים חסכונים יותר-\היברידיים

      ועולה החשש שאם הן יגיעו לפשיטת רגל CHAPTER11 העלות תהיה 40-100 מיליארד דולר 

      בינתיים פורד ו GM ממשיכות להציג "פיקאפ " ענקיים  וקרוב ל 900 סוכנויות רכב נסגרו השנה (עם או בלי קשר)

       

       

       

       

      למי שמעיר לך על שגיעות כתיב - כנראה שהוא מזמן לא גלש ב YNET או NRG... 

       

        24/2/09 19:46:
      סבר פלוצקר המליץ שיעשו מה שעשו בישראל ב 1983 כשאר קרסו מניות הבנים.מיני-הלאמה מדורגת.זה עבד
        24/2/09 19:12:


      הי שם

       

      תמונות מדליקות ופוסט חשוב. זה אורן שם מול הספאם? זיהיתי נכון? כוס היין מסגירה אותו

       

      דש בבית

        24/2/09 15:30:

      צטט: תנצ'ו 2009-02-24 12:01:09


      נטשה שלום

       

      תיקון  : כספומט ולא קספומט ונדמה לי שהתרגום של  going out of business  ל "יוצאים מהעסק "הוא מילולי מידי .זה מתורגם לסוגרים את העסק בדר"כ .

      לגבי קפה במנהטן - גם אני כיתתי רגליים ובסוף מצאתי בית קפה קטן וטעים לפחות כמו בישראל. איני זוכר את שמו אבל הוא ממש מעבר לכביש באזור של חנות ה cupcakes המפורסמת ביותר בניו יורק זו שמחכים בה בתור באורך של רחוב שלם לפעמים .נדמה לי שהוא נקרא snile או smile  ושווה הליכה במיוחד אליו

      כשהכסף הופך לקסף, גם הכספומט הופך ל"קספומט", או ארגז מתכת :-)

      לגבי העסק - זה התייחס לשלט, אז רציתי להביא את המקור, לא מקבילה עברית מדויקת.

       

        24/2/09 12:01:


      נטשה שלום

       

      תיקון  : כספומט ולא קספומט ונדמה לי שהתרגום של  going out of business  ל "יוצאים מהעסק "הוא מילולי מידי .זה מתורגם לסוגרים את העסק בדר"כ .

      לגבי קפה במנהטן - גם אני כיתתי רגליים ובסוף מצאתי בית קפה קטן וטעים לפחות כמו בישראל. איני זוכר את שמו אבל הוא ממש מעבר לכביש באזור של חנות ה cupcakes המפורסמת ביותר בניו יורק זו שמחכים בה בתור באורך של רחוב שלם לפעמים .נדמה לי שהוא נקרא snile או smile  ושווה הליכה במיוחד אליו

        24/2/09 07:53:

      צטט: mozgovaya 2009-02-21 16:34:48

      צטט: hmph 2009-02-21 06:56:49

      ואני שואל - סטארבקס?

       

      גם במצב הכלכלי הכי טוב לא הקפה שם לא טעים. :)

       

       - רון

      אני יודעת! אבל כל השאר עוד יותר מזוויעים! בניו-יורק הלכתי פעם חצי מנהטן בשביל קפה איטלקי סביר...

       

       

       אני לא מבדיל אף פעם בין הפלאזות באיזור של הישראלים במרילנד (Congressional  ו - Presidential זה מבחינתי אותו הדבר - משהו שקשור לרפובליקת בננות עם ראש ממשלה שהוא גם חבר כנסת וגם נשיא לפעמים), אבל אם אני זוכר נכון, הקפה בלה-מדלן לא רע (נדמה לי שזה בבת'סדה), אבל אני לא מתחייב על כלום.

       

      הקינוחים בטוח טובים.

       

       - רון

        24/2/09 04:06:


      נטשה

       

      עכשיו אני יודע את שמך.

      וליושינקה זה שם  חיבה מהימים ההם.

      מיכל טל ובת האיכר - מכירה?

       

      להתראות,

        24/2/09 04:03:

      mozgovaya

       

      ערב טוב

       

      את עושה עבודה נהדרת ושגרירה מצויינת שלנו ושל עצמך,

      תמשיכי לגלות עולמות חדשים

      ובהצלחה רבה 

      ליושינקה.

       

      רן  שדה

      ישראל

        22/2/09 03:11:

      צטט: mozgovaya 2009-02-21 18:49:13

      צטט: גרגציאן 2009-02-21 17:28:24

       

      דרך אגב, את בית הקפה של אוניברסיטת תל-אביב רכשה רשת קפה גרג.

      התפריט כמעט לא השתנה, אבל המחירים עלו ב- 20-40% באופן מפתיע (לרגל המיתון?)

       

       

      אז איך הוא נקרא עכשיו? אני זוכרת אותו עוד בתור "קפה איינשטיין"...

       

      עכשיו המקום נקרא בשם הכילאיים המוזר "קפה גרג מאוד"... נשמע כמו ביטוי ברוסית שלא תורגם נכון על ידי עולה מהעליות הראשונות, למשל כמו "נורא טוב".

      המקום מתאפיין בשנים האחרונות באוכל ברמה נמוכה מאוד (כרגיל?), עם ציון מיוחד לטובה למשקה היחודי של גרניטה מוקה בשילוב פקאן סיני טחון, שלא הצלחתי למצוא בכל מקום אחר.

      כמה תמונות (נוסטלגיה לאור הישראלי) ואפילו את התפריט החדש אפשר לראות כאן:

      http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=9757

       

       

       

       

       

       

       

        21/2/09 22:03:


      נטשה,

       

      מעורר מחשבות...

      האם אופנת החיסכון תאומץ גם בישראל כמו כל דבר שמגיע מאמריקה?

      הבעייה האמיתית - שלא ממש יודעים מתי ואיך כל זה ייגמר.

      עצוב לקרוא את התיאור האישי כל כך והמדויק להפליא שלך.

      מצד שני חברות אמריקאיות מוציאות דגמים חדשים של מוצרי צריכה, כאילו אין משבר... מי קונה אותם?

      ומה הפתרון האמריקאי למובטלים?

       

      ובעוד חברות מפטרות כ-20,000 איש בחודש (בישראל) - רוב המפוטרים כאן, הם מתעשיות ההי-טק, השירותים ולא מתעשיית הפיננסים! מגמה מוזרה, לא?

       

      מקווה לקרוא עוד הרבה כתבות שלך.

      בהצלחה,

      גיל.

        21/2/09 19:13:


      דברים שרואים משם

      מקווה שאצלנו לא יגיע לממדים האלו

      כתבה מרתקת ...

        21/2/09 18:49:

      צטט: גרגציאן 2009-02-21 17:28:24

       

      דרך אגב, את בית הקפה של אוניברסיטת תל-אביב רכשה רשת קפה גרג.

      התפריט כמעט לא השתנה, אבל המחירים עלו ב- 20-40% באופן מפתיע (לרגל המיתון?)

       

       

      אז איך הוא נקרא עכשיו? אני זוכרת אותו עוד בתור "קפה איינשטיין"...
        21/2/09 17:28:

      תודה על הכתבה המעניינת עם זווית הראייה האומנותית-מהורהרת המאפיינת והמיוחדת.

       

      מעניין שלאחר ניתוק של כמה שנים מ-"הארץ" עקב יסורי גמילה פוסט-מרמרית, עיון מחדש בריכוז התרבותי הזה מדגים התבלטות של יצירתיות ויחודיות מחשבתית של "נציגי מיעוטים" כמו בעלת הטור, או סייד קשוע

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1065494.html

      וזאת ביחס לברברת המשעממת/טריוויאלית/חסרת יחוד של בעלי הטור הידועים (עד כמה שהעליה הרוסית יכולה להחשב ל-"מיעוט")

       

      הכתוב והתמונות מציגים מצב מעורר חשש של מיתון כלכלי שבישראל עדיין לא התחלנו לחוש באופן משמעותי.

      למרות כל הרטינות שמסביב, הממשל האמריקאי נקט צעדים שאמורים לנסות ולמנוע קטסטרופה, בניגוד לממשלות אחרות שלא עשו זאת בעבר במקרים דומים, כמו הממשלה היפנית

      http://demo.olivesoftware.com/Olive/ODE/Deloitte/default.aspx?href=DLT%2F2008%2F04%2F01&entity=Ar02900&view=entity

       

       בהקשר לכך מעניין לציין כי יש כאלו שטוענים שהמשבר הנוכחי מקורו בקונספירציה מכוונת של בעלי עניין "רשעים" שחלקם אף מבני עמנו... ;~)

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=763920

      (מעט היסטרי לטעמי האישי. בכל זאת, המונח "רשע" מצביע על רדידות מחשבתית מסויימת)

       

      סביר מאוד להניח שלא זה המצב לאשורו.

      מצד שני ראוי לשים לב להקבלה בין המפולת בכלכלת יפן בשנות ה-90 ובין הפגיעה בכלכלת סין במשבר הנוכחי.

      בשני המקרים, הייתה התחלה של התערבות מאסיבית של כלכלת יפן או סין בכלכלה האמריקאית, ובעיקבותיה הגיע מיתון כלכלי בארצות הברית ובעיקר ירידה חדה בערכי נדל"ן, שהביאו עימם פגיעה חמורה בכלכלת המדינה המעורבת.

      ישנם כאלו שהעלו טענה שמדובר על תהליך שמכוון על ידי ראשי המשק האמריקאי, ככלי מאבק כלכלי-מדיני בנסיון להשארת ההגמוניה האמריקאית.

       

      מעניין מה היו אומרים על כך מאסטר לי ושור מספר 10.

      http://www.blipanika.co.il/wp-print.php?p=666

       

      דרך אגב, את בית הקפה של אוניברסיטת תל-אביב רכשה רשת קפה גרג.

      התפריט כמעט לא השתנה, אבל המחירים עלו ב- 20-40% באופן מפתיע (לרגל המיתון?)

        21/2/09 16:34:

      צטט: hmph 2009-02-21 06:56:49

      ואני שואל - סטארבקס?

       

      גם במצב הכלכלי הכי טוב לא הקפה שם לא טעים. :)

       

       - רון

      אני יודעת! אבל כל השאר עוד יותר מזוויעים! בניו-יורק הלכתי פעם חצי מנהטן בשביל קפה איטלקי סביר...

       

        21/2/09 15:43:
      תודה שאת מאירה לנו שוב ושוב את ארה"ב מזויות מקוריות.
        21/2/09 06:56:

      ואני שואל - סטארבקס?

       

      גם במצב הכלכלי הכי טוב לא הקפה שם לא טעים. :)

       

       - רון

        21/2/09 01:40:

      כתבה מצויינת, נטשה (שנותנת זווית חדשה על מה שקרה. צילום בית התמחוי במישיגן ממש חזק).
        21/2/09 00:04:
      אובאמה ייכשל כישלון חרוץ בכלכלה, כמו שהוא יביא אסון בטחוני ואנושי על ארצות הברית (עם גלי הדף שיכו חזק בכל העולם המערבי). הוא מתקפל  מול הרוסים שלועגים לו, מול האיראנים שעושים ממנו צחוק ואפילו מול החמאס. מהמקומות שהאיש הזה בא מהם - מרקסיזם אידיאי, אנטישמי, אנטי קפיטליסטי ורב תרבותי מטופש ותלוש - לא יכול לצאת שום דבר טוב. אבל ממש שום דבר. האיש הוא חליפה ריקה, והבחירה שלו היא  הגימיק היחצני הגדול והיקר בהיסטוריה.