בעקבות אשת האהבה מבולגריה, הגיע הסיפור הזה.

כאלה, שבאים בעקבות פוסט, אני ממש אוהבת ושמחה לשתף בהם.

אז זה הולך ככה.

בן הזוג של א., איש צבא רב מעללים, קרבות  וותק, חלה בסרטן.

 היה קשה פתאום לפתוח את דלתות הבית בפני איש שנהג להגיע פעם בשבועיים

ולא כל כך ידע מה קורה, אבל יותר קשה היה לטפל באיש שתמיד ידע שהוא גיבור וחזק

ופתאום נזקק לסיוע במקלחת.

הוריו של האיש, בולגרים ורגישים, הציעו להביא עזרה.

חיפוש מהיר העלה את אנטון. בולגרי בן כ -40, עובד זר כמובן.

ואנטון עשה הכל. בהתחלה רק סייע לחולה, שהלך ונחלש.

אחר כך התחיל לעזור גם לבת המתבגרת, שהתקשתה במתמטיקה(כי הסתבר שהוא מהנדס)

 ואת הבן לימד הקטן כדורסל.

מהר מאוד הוא למד עברית ותוך כמה חודשים, כשאבי המשפחה הלך וקמל, הגינה מסביב לבית שלהם

הלכה ופרחה. וגם הפרחים שיבשו בליבה של א. וכל הגלמים של הפרפרים מפעם, פתאום התעוררו.

ואז, כשהאבא מת, הרומן הפך לחיים.

סוער, נפלא, מלא רגשות. כי אנטון לא היה חייל קרבי.

הוא היה איש. חם. פתוח. חכם. רגיש.

וא., שהתלבטה רק מעט, החליטה שהיא רוצה אותו לצידה

גם בלי שיש בעל חולה בחדר השני.

והיא, אשה אמיצה, חיכתה חודשיים שלושה

והתחתנה איתו.