הקאובוי האחרון - סיפור רומנטי לשבת בהשראת ציור של "רואה בקפה"

לצפייה במסך מלא

הקאובוי האחרון - סיפור רומנטי לשבת בהשראת ציור של "רואה בקפה"

‎46

יחסים

86 תגובות יום שבת, 21/2/09, 10:50

הסוסים רקעו ברגליהם בקוצר רוח, אך דניאל ג'ונס רק הידק את אצבעותיו על רתמותיהם. מעליו נצבעו שמיים בכחול אינדיגו עז שהלך והאדים באור אחר הצהריים. הכרכרה הקטנה הייתה עמוסה בכל חפציו עלי אדמות, ועדיין נותר בה מקום רב גם לחפציה. הוא קיווה שתבוא.

מאחורי גבו היתמרו הבניינים החדשים לגובה. שום דבר בעיירה לא הזכיר ימים עברו. נעלמו הבתים הקטנים עם הגגות האדומים שהתכסו בשלג בחורף. נעלמו טיולי הרגלי ביום ראשון בבוקר לכנסייה. נעלמו דהירות הערב כשהרוח מבדרת את שערו השחור, אקדחו לוחץ על ירכו, וחושיו המחודדים מחפשים עושי צרות, אלה שתפקידו לרסן. הקאובוי של העיירה אהב את תפקידו משליט הסדר. אך כל זה נעלם יחד עם בלוריתו השחורה, העבותה. יחד עם השמלות הארוכות של הנשים, שאם הצלחת להציץ ולראות בדל של קרסול צחור, הרגשת מה זה אושר...

דניאל נאנח. הוא הידק את שפתיו בזעם. כל הדברים הרעים קרו לו בגלל אותה קדמה ארורה שהגיעה לעיירה. הקבלנים חלקלקי הלשון שעברו בין התושבים, דיברו, הפצירו, שכנעו.... בזה אחר זה נקנו הבתים שעמדו כאן מאות שנים, נעקרו הגינות הקטנות שופעות פרחי המרגנית הלבנים והפעמוניות הכחולות, ובמקום כל אלו עמדו כעת רבי קומות מבטון אפור ומכוער, עמדו בחוצפה מתריסה כמו חורצים לו לשון....

לא, זה לא בשבילו. גם אם פירוש הדבר לוותר על אהבתו הגדולה לבת השופט, ססיליה. הוא לא מסוגל להישאר כאן. נכון, היה לו חלום לשבת אתה מול האח הבוערת בבית העץ החמים שיבנה להם, עם אורווה צמודה לסוסיו האהובים. היא תתלה בו את עיניה הכחולות, המעריצות, ותגיד לו את מילת הקסם "בעלי!". כל ערב ייצא לסיור הקבוע שלו בעיירה, רכוב על "בלאקי", סוסו השחור, או על "חומי", סוסו השני, החום, וכשיחזור, תחכה לו ססיליה עם תבשיל הקדרה המהביל המפורסם שלה. אחר כך יהיו ילדים...הוא ילמד אותם לרכב על סוס ולהבין אותו ללא אומר. הוא יראה להם את....

צהלת סוסיו קטעה את מחשבותיו. די לחלומות! ססיליה לא תבוא, זה ברור. הוא מחכה לשווא. כיצד העז להעלות על דעתו שתבוא אתו בכלל? תעזוב את הכסף והמעמד הרם של אביה, את חברותיה, את העיירה שבה נולדה וגדלה, והכול כדי לברוח אתו לעיירה שכוחת אל, בקצה השני של ארצות הברית, עיירה שהקדמה עדיין לא הגיעה אליה? ססיליה, שיכלה להשיג כל גבר בעיירה ובחרה דווקא בו, בקאובוי הפשוט, מחוספס ההליכות, שלשונו לא ידעה לייצר מילים יפות הראויות לה....והיא תברח אתו?

מעליו הפכו השמיים לכחול כהה, כמעט אפל. הערב ירד. הסוסים צהלו בכעס. זה שעות הם עומדים ומחכים. דניאל נרעד, כשרוח הערב הצוננת נשבה במפתח חולצתו, על חזהו החשוף. ההכרה חדרה סוף סוף למוחו: היא לא תבוא. לא נותר לו אלא לעזוב לבד, בלעדיה, לנוע הלאה בחייו, לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להשליט סדר בחיי עיירה פרועה, עם עושי צרות שמצפצפים על החוק. לשם הוא ינוע להמשיך את חייו. רוכב בודד, עם שני סוסים ועם מרירות צובטת בלב, אותו לב שפעם חלם וקיווה...

חיים בלי ססיליה. ססיליה הצחקנית שלו, שכל כך אוהבת את מכונית הפורד החדישה עם הגג הפתוח. "תקנה כזאת!", הפצירה בו בקולה המתפנק. מכוניות! עוד מוצר מזוהם של הקדמה ההרסנית! לא יכול היה לשאת אותן! דניאל נאנח אנחה עמוקה. כן, הגיע הזמן לזוז. הקאובוי האחרון יעזוב כעת את העיירה ויותיר אותה טרף למלתעות הקדמה. יותיר אותה מאחוריו יחד עם אהבת חייו.

כן, הוא יבנה מחדש את חייו בעיירה אחרת. בלי ססיליה. בלי מכוניות. ויהיו לו חיים מרתקים ונפלאים כמו פעם. רק בלי אהבת אישה. אפשר לחשוב שאי אפשר לחיות בלעדיה! באמת, אפשר לחשוב שאהבה היא מרכז החיים!

דניאל ליטף את רעמותיהם של שני סוסיו וצקצק בלשונו. "דיו!" הוא קרא בקול, כשהוא מסובב אותם לאחור, חזרה אל העיירה בדהירה קלה, ועוצר אותם בדיוק מול ביתה של ססיליה. היא עמדה בחלון ועיניה זולגות דמעות. דניאל נשא מבטו אליה ונופף לה. דמותה נעלמה מהחלון. עוד רגע ותפרוץ מדלת הבית היישר אל זרועותיו. כן, הקדמה היא מאוסה, אך אישה כמו ססיליה לא מוצאים כל יום...

* הסיפור נכתב בהשראת הציור "רוח גבית" של חברתנו האמנית דניאלה רוזנהויז בר ציון –

"רואה בקפה" - http://cafe.themarker.com/view.php?u=167867

*כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)

דרג את התוכן: