ושוב אני זרוקה על מיטתי הגשם דופק על החלון מבעד לזכוכית האטומה קולו נשמע עמום כאילו נשמע הוא בראשי בלבד וזה החדר הקטן והאהוב אשר ליווה אותי באינטרוולים של חיי ממתין לי בזרועות פתוחות כל אימת שרק ארצה לקחת פסק זמן כי מה עוד צריך בחיים - רק חדר קט עם חלון פונה לשמש ולרוח מקום מפלט בטוח ואוהד ואני מרגישה את נשימותיי על הכר גאה בנשימות האלה- המשוחררות מכל מועקה שמחות על החופש הלא צפוי אשר זכו בו כך לפתע חיי שהשתנו ברגע אחד של כנות ואני אדם שלם יותר מכפי שהייתי מצפה בכליון עיניים אל הלא נודע ויודעת שתמיד ובמנותק מכל אשר יתרגש עליי החדר הקטן הזה ימתין לי באהבה ייגן עליי מפני הגשם הדופק בעוז על חלוני יזכיר לי שהחיים הם ספר פתוח ושמוטל עליי להמשיך ולמלא את השורות אך גם יזכיר כי אם ארצה לקחת הפסקה מדי פעם ימתין לי כפי שהיה מאז ומעולם כאילו הזמן עצר מלכת כרית תפוחה ומיטה מסורגת וחלון קטן שמשקיף אל הים |