אזהרה:

 הפוסט הבא כולל קטעים להם נדרש יידע מוקדם בהווי הדתי-לאומי. לי עמי אין יידע כזה. אבל כתבתי מה שראיתי. אם לא הבנתם, או שזה לא ממש הצחיק או עצבן אתכם - גזרו אותו, צבעו בצבעים עליזים, ושלחו למתנחל הקרוב למקום מגוריכם (וזה, כמובן,  בהנחה שאתם גרים בריכוזי אוכלוסיה פלשתינית...

אתמול ניגנתי באיזו הופעה. מין ערב דתי לאומי שכזה שמארגניו מנסים לדחוף פנימה בשיטת מסיבת סיום של כיתה ח' את כל מה שאפשר, וככה אתה מקבל ערב ארוך ומזעזע של שש שעות שבו כולם נואמים. גם החשמלאי שבא לסדר את התאורה עולה קודם כל לבמה, פוצח במונולוג מרגש: "מורי ורבותי, העניין הזה של תאורה כבר הוזכר בתורה. בפרשת השבוע נאמר..." שלא לדבר על זה שכל אומן שמופיע - וזה כולל כל מיני "מקבלי הזדמנוות" נגיד, אחיו הקטנים של המפיק שיודעים לנגן בחלילית, או תלמידי ישיבות הסדר זייפנים שהלחינו שיר בשלושה אקורדים - שנשמע תמיד כמו שילוב של כל שירי קרליבך עם ווריאציה על השיר ששר הזמר הקודם - כולם חייבים להקדים את הקלישאה המוזיקלית שלו באיזה מאמר פסאודו-ברסלבי מגניב "אני רוצה שכולכם תכוונו איתי עכשיו. איזה מתוק אלוהים שלנו? נאמר בספר הזוהר שמשה רבינו".. בקיצור, חוויה מאד מפוקפקת שמיועדת רק לכאלה שאוהבים לשבת בבית כנסת בתפילת ראש השנה מהבוקר עד הערב, רואים בשיממון הזה סוג של תחביב, ושמחים שעכשיו לפחות מותר לשלוח אס אם אסים באמצע.

באחד מרגעי ההמתנה האינסופיים, כשהמנחה ( "בפרשת השבוע נאמר ושמו עליו שרי מיסים, הרמב"ם כותב על זה וזו לשונו... מסביר הרב קוק... הימים האלו הם ימי ניסים, ושרי מיסים, ומרוקני כיסים, אני רוצה להזמין לבמה את השר זאב ניסים...") הציג בהקדמה של חצי שעה את הזייפן-מואר הבא, ניגש אלי "ברסלבר מגניב". "ברסלבר מאגניב" זה אחד שהיה קודם "מוסיקאי מגניב", ולכן אני רוצה לגזול דקה מזמנכם ולהסביר לכם מה זה "מוסיקאי מאגניב" (במלרע)  

מוסיקאי "מאגניב" הוא צעיר מוכשר - גם אם הוא בגיל שלושים - שנחן ביכולת נגינה טכנית מרשימה, בדרך כלל ג'אז, המוסיקה שדורשת הרבהכישרון אבל לא דורשת להגיע לחזרות מייגעות של להקה. הוא סיים "תלמה ילין" או מגמת אומנויות אחרת, או סתם הצטיין במרכז למוסיקה "שטיינברג" של חולון, ועכשיו הוא עסוק בלהגניב לעצמו את החיים.

אתה חייב להזמין אותו לאיזה חלטורה. "מאגניבים" הם הלחם והחמאה של החלטורות. ופה מתחילה הבעיה: מאחורי כל חלטורה מצליחה עומד איזה מפיק לחוץ או חתן מחורפן או יושב ראש וועד בית הכנסת שחושב שתמורת הגרושים שהוא משלם הוא יקבל את הפלהרמונית במופע פעמוני-היובל מושקע. הוא מאד רוצה לעמוד בלוח-זמנים בורגני וצפוף, הוא רוצה הכל נקי ומיומן, הוא רוצה שבשעה ארבע בצהריים, כשהמנקים עורכים את השולחן אתה כבר תסיים את הבאלאנס שלך ותחכה מנומס כמו מלצר במסעדה ערבית לרגע שבו יקראו לך לעלות ל"במה", ככה הוא קורא לשקע הזה בפינת האולם שממנו אתה תשעשע את האורחים שלו.

ואז נכנס ה"מאגניב" לפעולה. אין סיכוי בחיים שהוא יגיע בזמן. אתה רוצה אותו בשש בערב? תודיע לו שצריך להיות באולם באחת בצהריים. אין לו בעיה עם זה. ממילא כל מה שהוא עושה במשך היום זה לשנורר מאבא שלו כסף, לעשן את הג'וינטים שלו לדעת, ולהיות מאגניב. לא אכפת לו לצאת לעבודת ההגנבה בשתים עשרה בצהרים. אבל להגיע בשעה מסויימת למקום מסויים? עם זה יש לו בעיה עקרונית.זה סותר את כל תפיסת  המאגניבות .

עוד תכונה שמאפיינת נורא את המאגניב הוא פער מטורף בין היכולת הטכנית שלו לבין הרדידות המחשבתית. אתה יכול לפגוש נגן שמטרף את הגיטרה שלו, אבל כשאתה מנסה לחלץ ממנו איזו תובנה על נושא מסויים - תקבל זרם קלישאות קבוע שלקוחות מ"מילון המאגניבים השלם". ותמיד, תמיד הן יתחילו בפתיח המאגניבות האולטימטיבי: אחי" "בואנה אחי, אתה חייב לשמוע, קטע מטורף של "וודוולד רושפארסון" אחי, אתה לא יודע מאיפה זה בא  לך"

אתה עוצר, מסתכל לו בעיניים ושואל בשפה של אנשים רגילים: "למה אתה מתכוון? יש שם יכולת טכנית מרשימה? הוא משתמש בהרמוניות מסובכות?"

זה בדיוק המקום שבו אסור למאגניב ליפול. אם הוא יתחיל להכנס להגדרות, אם הוא ינסה באמת להבין דברים הוא יגלה שכל החיים שלו הם פוזה אחת גדולה וחסרת כיוון, ושמישהו בסוף יצטרך לסגור לו את האוברדראפט בבנק. הוא מסתכל בך, ואומר שוב בקול נבוב ושבלוני: "אחי, זה מטורף, אתה לויודע מאיפה זה בא לך"

המצב נהיה מעצבן יותר כשאתה מנסה לברר בעדינות אם הוא לא שם לב לשעה שבה הוא הגיע זחוח מאושר ומגראס לאירוע של חתן לחוץ "אחי, מה זה ה"באד וייבס" שאתה מביא איתך? לא מתאים עכשיו. אחי, אתה בוויברציות לא טובות. צא מזה"

אתה מנסה להסביר לו שמי שישלם לו בסוף הערב את הסכום שעליו הוא לא מתפשר ויודע להגדיר אותו במילים ארציות ופשוטות בלי טיפת ניו-אייג' - זה האבא של החתן שהויברציות שלו כרגע יכולות להביא לאורגזמה פולניה בת שישים, לא ממש מדבר אליו. "אחי, אתה חייב לבוא באנרגיות חיוביות, צא מזה אחי. אתה בא לא טוב"

רוצים לדעת האם האדם שמולכם הוא מאגניב? הנה המבחן הפשוט והמקובל: בקשו ממנו הלוואה של יותר משקל. בחיים, בחיים לא תצליחו לקבל שקל ממאגניב. ראשית כי באמת אין לו. איך יהיה? מנהל הבנק לא ממש מתרשם כשאתה אומר לו "אחי, באתה לי באנרגיות שליליות" הוא רוצה משכורת. ושנית, מאגניב, מעבר לשטף הבולשיט הניו-אייגי שהוא פולט כמו עשן של ג'וינט הוא אגואיסט מוצהר. הוא לא רואה אף אחד ממטר. כל נסיון לעמת אותו עם העולם גורר מבול משפטי "אחי" פסלטיים שמנפנפים ממנו כל תביעה, דרישה, או ויכוח אינטלקטואלי.

"ברסלבר מאגניב" הוא מוסיקאי מאגניב שהחליף את מילון הקלישאות שלו מ"תלמה ילין" במילון של הרב ההוא מברסלב שכותב את החוברות המטופשות שמחלקים לך בצומת. "אחי, תן חיוך, אחי תאמין בעצמך, אחי , תחשוב טוב יהיה טוב" רק שעכשיו יש לו כיפה לבנה ענקית, במקום להופעות ג'אז הוא מאחר לכנסים של חזרה בתשובה, ואת ההזנחה הכלכלית שלו הוא מתרץ ב"אחי, הכל נסיון, הכל מאלוהים המתוק שלנו, רבי נחמן עצמו אמר שיש עניין שהכל יתהפך לטובה". נסו, נסו לבקש ממנו פעם הלוואה או עזרה אמיתית שדורשת התחשבות. נאדה. אתם מוזמנים לבדוק. רוצים כסף? פנו לגמ"ח חרדי. רוצים עזרה? חפשו את בית חבד. רוצים להצטרף לחבורת אגואיסטים שתמלא אתכם בקלישאות ותשאיר אתכם למות ברעב בצומת שנקין כשהם רוקדים עם תוף מסביב לגופה שלכם? לכו למאגניבים של ברסלב.

אז ה"ברסלבי המאגניב" הגיע אלי, כולו זחוח דעת, ושאל אותי ככה בלי להתבלבל: "אחי, אתה עושה התבודדות מדי פעם?"

התסכלתי עליו במבט שאומר "יש עניין שעוד רגע אני מתהפך עליך יחד עם מנהל הבנק המעוצבן שלך, ושובר לך את גיטרת-ברסלב מלאה מדבקות שאבא שלך החילוני האמיד והמתוסכל קנה לך בתקווה שאולי ייצא ממך משהו" ואמרתי לו: "חמודי, רד ממני עם הקטע המטופש שלך. אני לא מוסיקאי מאגניב. אני סתם איש שלמד לנגן, מתאמן כמו חמור, ומתפרנס מכל מיני דברים. אני בז לדמות שלך, אני שונא את המנטרות שאתה שופך עלי, ואני בדיוק האיש שלא כדאי לך לעצבן עם תובנות הסמים שהלבשת עליהם את רבינו"

המגניב נעץ בי מבט נבוך שתק רגע ארוך, ואז עשה את הדבר היחיד שהוא יודע: עבר בלי להתבלבל לקלישאה הבאה במילון, זאת אומרת לחוברת הצמתים הבאה בשרשרת. "אחי, אתה חייב להאמין בעצמך".

"חמודי" ניסיתי שוב להבהיר "לא עישנתי כלום לפני שבאתי. אני עובד בבוקר בתור מתכנת. אני חייב להרוויח כסף, אין לי זמן להאמין בעצמי. הזמינו אותי, משלמים לי, באתי. אחרת הייתי נשאר בבית ורואה "קליפורניקיישן" בשידור חוזר"

המאגניב הלך. חזר אחרי שלוש דקות ובפיו בקשה: "אחי, אם אתה עולה לנגן איתי, אני מבקש שתחשוב מחשבות טובות. מחשבות טהורות. זה מה שאני מבקש"

הדם עלה לי לראש. "חמודי" נעצתי בו עיניים זועמות "אני נשבע לך שאני עולה לבמה, ומהצליל הראשון עד לדקה בה אני יורד מהבמה אני מפנטז על יחסי מין סוערים (לא אמרתי "זיון" בכל זאת, לא רציתי שהוא יברח הביתה ויאשימו אותי...) עם נערות שחומות טובות מראה שמתגוררות בארצות קאריביות חמות שטופות שמש. אני פה בשביל הכסף, הבטחתי לנגן, הבטיחו לשלם. לא מוצא חן בעיניך? לך למפיק"

והוא הלך. והמפיק ביקש ממני לשבת בצד. רק שהמאגניב, נשבע לכם שזה מה שהיה, ואלוהים כמה אדם יכול להיות רדוד ומטומטם, חזר אלי, עטה על עצמו חיוך מתוק של מוארים וחזר חזרה לתחילת המילון: “אחי, אתה חייב להאמין בעצמך"...

כאן איבדתי כל גרם של סבלנות:

"אחי" אמרתי לו "אני חייב להאמין בעצמי, ואתה חייב ללכת הביתה וללמוד לשיר ולנגן על גיטרה, כי לפי מה ששמעתי עד עכשיו יש לך עוד הרבה עבודה. אז בוא נסכם: אתה תתמקד בלעשות מה שאתה רוצה לעשות, ואני אתמקד במה שאני רוצה לעשות. אני לא באתי אליך לא הצקתי לך וושאלתי אותך למה אתה מרעיב את אישתך בעלת-התשובה ואת הילדים שלך בשם הרב המתהפך מברסלב. ואתה אל תציק לי עם חוברת הקלישאות שבחרת כחלופה לקוק בצהרים והזנחה עצמית"

הוא עלה לבמה. ומרחוק בדרך לסיגריה עוד שמעתי אותו מהגג בזחיחות הדעת לקהל הדתי-לאומי שבצר לו קונה כל קלישאה שבאה מעדר זייפנים שחולמים להיות אהרון רזאל. “אחים שלי, אתם חייבים להאמין בעצמכם"

כשהוא דיבר, עשרות אנשים עצמו עיניים בדביקות – ואני, כהרגלי, חיפשתי את האסלה הקרובה להקיא בה.

שבוע טוב ומבורך