בתחילת העשור, בעיתון העיר, חלקתי כמה אהבות מוסיקליות גדולות שלי. אתם מוזמנים גם

הדיסקים שבטח אין לכם אבל כדאי שיהיו

אבישי מתיה

 הרדיו מספק לכם מוסיקה בשפע. העיתונות משלימה בכתיבה. בטלוויזיה מריצים עבורכם קליפים. האינטרנט הולם שלל ביפים. במועדונים תחליפי רגליים הולמים. ובכל זאת, אתם מחמיצים משהו. הרבה יותר ממשהו. המון דיסקים שלא שמעתם, כי לא ידעתם שהם בכלל קיימים, ממתינים לכם בחנויות, על מדפים ממשיים ווירטואליים. דיסקים שעשויים לענג אתכם, לרגש, להפתיע, להמם, למתוח את האינטלקט, לגרום לכם להתאהב, אולי אפילו לשנות את חייכם. אני יודע זאת היטב, לי הם עשו את זה.אז הנה לפניכם האלטרנטיבה. לאו דווקא מתוחכמת, או שולית מאד, גם לא מוטרפת מדי. פשוט, 10 דיסקים יפהפיים, ממקומות שונים, באווירות משתנות, מזמן וגם לא כל כך ישן. דיסקים שבטח אין לכם בבית, אבל כדאי, בהחלט כדאי, שיהיו.

 VANGELIS - BLADE RUNNER

 (WARNER BROS.  1994) 

עונג צרוף. סרטו המהפנט של רידלי סקוט מ1982-, סבוניית פילם נואר מדע בדיוני, נעטף בפסקול אווירה מכשף, שמסמרר את העור בעזרת סינתסייזרים איטיים וכלי מיתר משכרים. ואנגליס, גאון האווירה היווני, מהל קטעי מלל מסצינות בלתי נשכחות (נאום הגסיסה של רוטגר האוור, לחשי אהבה בין שון יאנג להריסון פורד) בקלידים מימיים, רכים ומלטפים. מי שלא הבין עדיין מדוע התמכר ל"בלייד ראנר", איך חזר לצפות בו שוב ושוב, יגלה כעת כי האריזה השמיימית סיממה אותו לעד.רגעי קסם, שנבלעו בסרט העמוס לעייפה, נחשפים לפתע מבעד לצעיפים. הנה דמיס רוסוס, שמסלסל מרחוק בערבית ("אגדות העתיד"). הנה מרי הופקין, שמתעופפת בשירת מלאכים ("שירה של רייצ'ל"). והנה אתם, לא מסוגלים להתעורר מחלום מופלא.שימו לב: נא לא להתבלבל עם הפסקול הקלאסי של הסרט (8 קטעים בלבד).

זמן האזנה: חורף. גם סתיו בסדר

אופן השימוש: מאוחר בערב, כרקע להתעלסות מתמשכת

רגעי שיא: "תגובת הסמקה", "שירה של רייצ'ל", "טיפות בגשם" 

COCTEAU TWINS - VICTORIALAND

(4AD  1986) 

אם לאלוהים היתה מקהלת חצר, אליזבת פרייזר היתה הסולנית. קולה, המיית פעמונים מפרפרת, משרטט בגאונות עולמות עליונים, נשגבים. כשנמזג בשנות ה80- לגיטרות הערפיליות של רובין גאת'רי, שותפה לצמד "תאומי קוקטו", נפרצו גבולות של דמיון ועיצוב. השניים שבו אז ומיששו את העל חושי, מכתרים רוק תעשייתי נוקשה בצבעוניות עתידית הזויה. זו היתה מוסיקה קלאסית, גם אם מוצרט לא היה מאמין למשמע אוזניו.

"ויקטוריהלנד", מהתקליטים המרשימים בהיסטוריה של הרוק, בחר להתרכז, לשם שינוי, באקוסטיקה מפתה. יריעות מטשטשות מבע, מתקתקות מרירות, חופנות סודות נשיים. ערגה נואשת נספגת בהתאהבות קורנת, כשהרגשות מתמוטטים בין האצבעות, מלוטשים ומפוייסים מתמיד. וזו, תאמינו, רק ההתחלה.

רק אל תנסו להבין את המלים. פרייזר הריחנית שרה בכלל בג'יבריש.

זמן האזנה: לפנות בוקר, גשם נוקש בתריסים

אופן השימוש: חיבוק אוהב, מענג, במיטה ובכל מקום שתבחרו

רגעי שיא: "אומגינמאק", "איך לגרום לשלג להסמיק" 

JONI MITCHELL - HEJIRA

(ASYLUM 1976)

מרחבי קרח, אי שם בצפון אמריקה, וכביש דו מסלולי נטוע בבטנה של ג'וני מיטשל, בעטיפת אלבומה הקסום ביותר, "הג'ירה". כבר מושפעת עמוקות מהג'אז המתוחכם של צ'רלי מינגוס, אך עודה מכנסת אליו תעתועי פולק-רוק וטקסטים אישיים נוגעים ללב.כוחו של "הג'ירה", כרגיל אצל מיטשל, בכנות הזורמת. באישיותה המלבבת, המחליקה, כמו מגלשי שלג, על קירות הנשמה, במסע הזה אל האין.צליל צונן וחם, גיטרות אקוסטיות מסבירות פנים לבאס קוצני, מרפד סיפורי סטאטן איילנד, בעלי חיים חולפים והתרשמויות בתי קפה, והוא בודד, כל כך בודד. אבל המלים הן כאין וכאפס לעומת התחושות שאין להסבירן, כשקולה השביר, המהדהד, של מיטשל, שואף לקרבו את החדר. גם אתכם. 

זמן האזנה: ערב כחול עמוק

אופן השימוש: במכונית, לבד, בדרך הארוכה הביתה

רגע שיא: "שיר לשרון" 

MARVIN GAYE - WHAT’S GOING ON

(MOTOWN 1971) 

תאגיד "מוטאון" התמודד בשנות ה60- עם הביטלמניה בעזרת שלל אמנים כהי עור, מוכשרים בתנועה ומיומנים בזמרה. רק מה, המלים והלחנים נתפרו לפי הזמנה, מטעם בכירי החברה, ע"י כותבים מקצועיים. מאחורי החיוכים הרחבים הסתתר כעס גדול.

מרוין גיי הרים את נס המרד. ב71-' הוא יצר את "מה הולך", אלבום קונספטואלי מהמם בעוצמתו, שהגיב, פוליטית, לשבר שהתחולל באמריקה בעקבות רצח מרטין לותר קינג. גיי משוחח עם אחיו השחורים, מניח יד מלטפת על לבם ומרפא את נשמתם המדממת. הסכריניות הטכנוקרטית הומרה אצלו במעורבות רגשית בחיי הגטו, בנסיון אמיתי לומר משהו על גזענות וקיפוח.

הסאונד החם, כלי נשיפה וקשת, על מקצבי פאנקי ג'אז, והקול המחרמן, שאין לטעות בו, בלי הפסקה של ממש בין קטע לקטע, צוללים למעמקים, זולגים נשמה. כמה שזה מרגש.

 זמן האזנה: ליל קיץ, בבית או בדרך

אופן השימוש: כרקע לעיסוי ארומטי, או ריקוד אהבהבים חושני

רגעי שיא: "מה הולך" + "מה קורה, אחי", "מרסי מרסי מי", "רייט און"

ELVIS COSTELLO AND THE ATTRACTIONS - IMPERIAL BEDROOM

(F-BEAT 1982) 

ב1978- עוד חשבו שהוא פאנקיסט תוקפני. אלא שאלביס קוסטלו נחשף תוך שנים ספורות כיוצר מעמיק, תמלילן נהדר ומעבד מוסיקלי רחב היקף. כשהפאנק כבר גווע והגל החדש נכלא בסינתוזים גרנדיוזיים, בחר לארוז את מרכולתו בתזמורת סימפונית, משחזר ב"בית המיטות המלכותי" את הצליל הכביר של ג'ורג' מרטין והביטלס. גם המהות לא היתה רחוקה.

קוסטלו, מספר חד מבע, ציני ודואב, חולל בין ג'אז לרוק, קלאסי לסול, מגיש בחושניות, צרוב לשון ומכווץ קיבה, מיצג קודר של חיי משפחה עגמומיים, נטולי תכלית. הטקסטים החרוכים קילפו, ככותרת האלבום, את גלדי היומיום הקטנוני בבריטניה התאצ'ריסטית, נדים בראשם, קשובים לדמעות, מקרינים את פניהם של כל האנשים הבודדים. חסד מופלא בדיסק שלם ומושלם.

זמן האזנה: שישי אחר הצהריים

אופן השימוש: בעיניים עצומות, עם טישו בצד, לבד

רגעי שיא: "הבכיין העירוני", "בובת סמרטוטים", "ובכל בית", "ירח הדבש הארוך", "כמעט עצוב" 

JULEE CRUISE - FLOATING INTO THE NIGHT

(WARNER BROS. 1989) 

הבמאי דייויד לינץ' התאהב עד שורשי אוזניו. השחקנית בעלת עיני החלום איזבלה רוסוליני ניערה את לבו וגרמה לו לכתוב עבורה מזמורי תשוקה חושניים. הוא החליט להעניק לה תקליט. אנג'לו בדלמנטי הופקד על מלאכת ההפקה. השחקנית ג'ולי קרוז, שניחנה במיתרים מרחפים ועפעפי עגל תמהים, לוהקה לתפקיד המגישה. שיר הנושא מתוך סדרת האלמוות המורבידית "טווין פיקס" היה הסיבה, "צפה אל תוך הלילה" גילם בחובו את התכלית. הקיטש האפלולי מתערבב כאן, כצפוי אצל לינץ', בקינקיות דוקרנית. התאווה הלוהטת פורצת ונרגעת חליפות. יבבות לשון הזויות מציפות אירוטיות רכה. קלידים מצוחצחים מעסים את הנפש, מרגיעים לאיטם את הנשימה. אלא שהיד הלבנבנה אוחזת באקדח מוזהב, עם כדור קטלני בקנה. עד העונג הבא. 

זמן האזנה: ליל חורף גשום

אופן השימוש: במיטה החמימה, ביחד ולבד, עם כוס יין לבנבן

רגעי שיא: "הזמיר", "הברבור", "אל תוך הלילה", "נסתרות דרכי האהבה" 

 K.D. LANG AND THE RECILENS - ABSOLUTE TORCH AND TWANG

(SIRE 1989) 

היא עדיין זמרת קאנטרי. אוחזת בידה כובע בוקרים, מסירה כפפות, מעיל חום עוטף ז'קט ג'ינס, שדה ממתין מאחוריה, שמש צורבת את עורפה והמבט מפליג אל האופק. אולי כבר חוזה את העתיד. כך תכירו, לראשונה, את האיכויות המוכחות של קיי.די. לאנג הנפלאה.עוד לפני ששעטה במצעדי פזמונים ובלעה קליפים להתפעל, גיבשה לאנג צליל חד כתער, ממזג אנינות קנדית וניחוחות הוואי, על מצע כינורות ומנדולינה נוטפת. הקאנטרי, תופתעו לגלות, אינו סגנון מוסיקלי חדגוני ואפרפר, אלא מתמסר לקשת נרחבת של מקצבים, מדלג בין אכזבות נמהרות לשמחת חיים פשוטה. הקול המרשים של לאנג משלים תמונת נוף תכולת שמיים שמסדרת היכרות נעימה עד נלהבת. יופי של יציאה.

זמן האזנה: צהרי היום, אביב מתעורר

אופן השימוש: במטבח, באוטו, על הכורסה העמוקה בסלו

ןרגע שיא: "מסילת הלבבות השבורים" 

LAURIE ANDERSON - MISTER HEARTBREAK

(WARNER BROS. 1983) 

בפתח האייטיז הציבה האמנית לורי אנדרסון מיצגי קול, תנועה והקשה בפני האליטה הניו יורקית הנפעמת. במקביל, הדהימה עם "הו סופרמן", תקליטון בן 8 דקות שריכז אוסף מקטעי נשימות וזינק, השד יודע איך, לצמרת המצעד הבריטי. ב83-' שבה באלבום המסעיר הזה, נעזרת בפיטר גבריאל, שמושך למקצבי ג'ונגל נשכניים, מעצבת קוסמוס חושני, ציני ומלחש. התבנית מבשרת על יום בחייו של שארקי, מהבוקר הקופצני עד הלילה האפל, הסופי. נקישות באס רעב, צלצולי גיטרה רותחת, התנשמויות, יללות ורחשי רקע מלווים את המהלך עד תומו, שם ממתין מכר ותיק ולא נעים בכלל. הסופר הפסיכופט וויליאם ס. בורוז הוא שנועל את דלת התא בקול חלוד, מרושע כדבעי, שלא תשכחו לעולם. סוף מצמרר לדיסק מסמרר.

זמן האזנה: 4 לפנות בוקר, לא נרדמת

אופן השימוש: על המרפסת, עם כוס שוקו או ויסקי

רגע שיא: "ציפורים מרהיבות", "קוקוקו", "יומו של שארקי", "לילו של שארקי"

STEELY DAN - THE ROYAL SCAM

(MCA 1976) 

מה זה בדיוק? ג'אז בועט בפאנקי, רוק נושך ברגאיי, פולק מגחך לקאנטרי, חצוצרות מתנגשות בבאס, וזמר רב הבעה מערבל תמלילים שנונים, מהלב הפועם של אצולת האינטלקט הניו יורקית. כשהראש פוגש את הרגליים, קשה לטעות: זה סטילי דן.לכל אורך שנות ה70- התגרו וולטר בקר (באס קפיצי) ודונלד פייגן (הגשה ציניקנית) במיינסטרים האמריקני, משרטטים יקום אלטרנטיבי, על קו התפר בין ברוקלין להארלם. הצליל המושחז עד כאב, טובל בהרמוניות מפעימות, הושג בעבודה אולפנית מפרכת, בסיוע מיטב הנגנים והזמרים. סטילי דן נמנעו מלהופיע, נעטפים בארשת מסתורין. הם היו חידה. "התרמית המלכותית", עוד אלבום נצחי בשרשרת, חושף את הפתרון: סאונד מלוטש חופן שפע רגשות, טקסטים מתחכמים לופתים את הלב. וכמה שזה יפה. אז מה זה סטילי דן? איבר מין זכרי מברזל. בדיוק. 

זמן האזנה: אחר צהריים חמימים, בדרך או מול הים

אופן השימוש: באוזניות, בדיסק, עם רמקולים חמים

רגעי שיא: "מערות אלטמירה", "דה פז"

נורית גלרון - האלבום הראשון

(ישרדיסק 1978) 

אולי לא תאמינו, אבל זה לבטח אחד האלבומים העבריים המעולים והשלמים שהופיעו כאן. לקראת סוף שנות ה70-, כשנורית גלרון היתה עדיין ציפור מבוהלה, נערה שמפרפרת בין עצב לבדידות, היא הפליאה לשיר. לגעת. לרעוד. כל הכאב ושפע הצער נמזגו עם טל הבוקר, מוליכים פסנתרים נשברים לכלי קשת הלומי יגון. היא היתה אמיתית. היא היתה פשוט נפלאה. אלבום הבכורה של גלרון שט על תמלילים של חלפי, ורטוש, וגלבוע, ואורלנד, ועמיחי, וגולדברג, ושבתאי. זה היה תקליט אמנותי, כשהאמנות היתה עדיין מכובדת. כשהפקה סימפונית עשירה, בצד גיטרה אקוסטית חורכת, מהלה ג'אז מרוכך במלודיות מתקתקות, ולפאתוס לא היתה בושה. קשה היה שלא להתאהב. להתרגש באמת.  

זמן האזנה: כשבודדים, כשעצובים, כשאין תקווה באופק

אופן השימוש: לבד, בלילה, בסוף שבוע בסתיו

רגעי שיא: "כמעט", "אולי מחר", "מה יהיה בסופנו", "שלכת"