פירוש השם: הולו=שלם, דינמיקה = פעולה, הולודינמיקה= השלם בפעולה. בשלם הכוונה – האדם כשלם, המשפחה כשלם, החברה כשלם כדור הארץ והיקום כולו כמערכת שלמה דינמית.
בעזרת התהליכים ההולודינמיים הצליח ורנון לנקות את העיר (עליה חלם) מסמים, נתקל בהתנגדות הממסד, עבר לעבוד עם משפחות של מתמודדים עם בעיות נפשיות (מה שקרוי "חולי נפש"), והוציא חלקם מבתי חולים פסיכיאטריים ללא תרופות. לאחר מכן, עבד עם נוער עבריין, עם מערכות חינוך, ועם מחלות פיסיות – אלרגיה, סרטן ועוד. בעזרת התהליכים עברו מאות אנשים טרנספורמציה מכיוון של הרס של עצמם וסביבתם ולכיוון של בנייה עצמית ותרומה חברתית.
ההולודינמיקה מבוססת על ארבעה עקרונות + עקרון חשוב נוסף, לו אפשר לקרוא עקרון האפס. עקרון האפס בא מהבודהיזם ואומר: אל תלכו על אף תורה כאילו היא האמת המוחלטת, ואל תלכו גם אחרי המשפט הזה. הרי אין אמת מוחלטת, ולכן אין לומר על הרעיונות של השיטה (ועל רעיונות אחרים) אם הם נכונים או לא. העקרון הראשון: כל מערכת סיטואציות מונעת על ידי פוטנציאל חיובי. או: בעיות נוצרות על ידי פתרונן. העקרון השני: כל דבר בטבע בנוי מאנרגיה ולאנרגיה שלש צורות מופע – חלקיק, גל והולודינמי. העקרון השלישי: הכל קשור, או: גם המקרי אינו אקראי. העקרון הרביעי: מאחורי כל אי סדר מסתתר סדר מופלא – הסדר הפנימי (the implicate order). סדר העקרונות אינו חשוב, כיוון שהתיאוריה ההולודינמית אינה ליניארית, כך שכל עקרון מכיל בתוכו את כל השאר. ניתן לדמיין אותם כקודקודי פירמידה משולשת, כאשר עקרון האפס במרכז הפירמידה. כל העקרונות טומנים בתוכם פרדוקס, כיוון שהעולם הפיסי, דהיינו תורת הקוואנטים בנויה על לוגיקה שונה משלנו.
נחזור לעקרון הראשון: כל מערכת סיטואציות מונעת על ידי פוטנציאל חיובי. המצב, או הבעיה נוצרה על ידי הפוטנציאל שלה. במלים אחרות העתיד מכוון את העבר. התפיסה היא טלאולוגית – יש כוונה נסתרת מאחורי כל אירוע. או כפי שאמר רבי נחמן מברסלב: "כשהאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". לצורך עקרון זה נזכיר את הספר המוכר של לה – שאן "הסרטן כנקודת מפנה", שם המחבר טוען כי התפקיד של הסרטן הוא בדרך כלל להביא את האדם לשינוי. הטענה ההולודינמית העמוקה היא שהתבוננות על הסיבות לאירועים היא חלקית בלבד. יש להסתכל בנוסף על הסיבות על התכלית. תפיסת העולם המכניסטית הטוענת לסיבתיות ליניארית היא התפיסה הניוטונית שעברה מהעולם עם מהפיכת תורת היחסות ותורת הקוואנטים בתחילת המאה. התפיסה הקוואנטית נכנסת בעשרים השנה האחרונות לתחום מדעי החברה, והרפואה ההוליסטית ווורנון וולף היה מראשוני פורצי הדרך בתחום זה. אנחנו מערכת סיטואציות פסיכו פיזית, ואנו מונעים על ידי פוטנציאל חיובי. את הכוח המניע אותנו, יובל כרמי, מורה מוביל להולודימיקה בישראל, מכנה בשם: פ.ע.ם.- הפוטנציאל העצמי המלא. כרמי אומר שיהיו שיקראו לו הנשמה, האני העליון, הניצוץ האלוהי, או העצמי, אך הוא אוהב לכנותו "הבמאי". זהו הבמאי של סיפור החיים שלנו. סיפור שיש בו ירידות ועליות, מחלות והחלמות, בריחות והתרחבויות, פחדים ודחפים, כאב ושמחה, מוות ולידה. הבמאי הפנימי, מבין לאן מוביל הסיפור, הוא הרי יוצר אותו. דרך אחרת להסתכל על פ.ע.ם. הוא כאוסף האיכויות והיכולות שנולדנו איתם, חלקם מימשנו וחלקם עדיין חבויים כפוטנציאל. אחד התהליכים המרכזיים בהולודינמיקה הוא התחברות לפ.ע.ם שלנו על ידי תרגול של דמיון מודרך.
העקרון השני: כל דבר בטבע בנוי מאנרגיה ולאנרגיה שלש צורות מופע: חלקיק, גל והולודינמי. החלקיק ממוקם במקום ובזמן. לדוגמא בחושבנו על אלקטרון אנו חושבים בדרך כלל על כדור קטן שמיקומו במרחב ומגדר. הגל – הוא בעל ארך גל ותדירות מוגדרת אך אין לו מיקום במרחב. לדוגמא קרן אור היא בעלת אופי גלי, היא בעלת תדירות וארך גל מוגדרים ואין לה מיקום במרחב. אך האמת היא שלאלקטרון אופי גלי. לפי תורת הקוואנטים הגל הוא גל הסתברות המציין את הסתברות הופעת האלקטרון במקום מסוים. ואילו קרן האור היא בעלת אופי חלקיקי, היא מורכבת מפוטונים שהם חלקיקי האור. כל זה אינו חדש כלל לפיזיקאים שבינינו. אך מהו המופע ההולודינמי? זהו השילוב של החלקיק והגל היוצר מימד שלישי חדש. האנלוגיה הטובה ביותר בכדי להבין זאת היא ההולוגרמה. ההולוגרמה היא אשלייה תלת מימדית הנוצרת מהתאבכות של שני קרני לייזר – האחת "חלקיקית" כלומר נושאת את האינפורמציה המדוייקת של העצם המצולם, והשנייה גלית – כלומר בעלת אורך גל מוגדר. השילוב של שתי הקרניים יוצר את המימד השלישי. פרט נוסף על העקרון ההולוגרמי – אם נשבור את פלטת הצילום ההולוגרמי, בכל שבר תמצא כל התמונה כולה. ועל כך כבר נכתב: "לראות את העולם בגרגר של חול". כרמי מציין כי על העקרון ההולוגרמי ניתן לקרוא בספרו המרתק של מייקל טלבוט "היקום ההולוגרפי". תשאלו: מה לנו כבני אדם לחלקיקים וגלים והולוגרמות? מהו החלקיק, מהו הגל, ומהי ההולוגרמה? החלקיק מיוצג על ידי האונה השמאלית של המוח – החשיבה האנליטית, לינארית, הירידה לפרטים, המיקוד במטרה, החלק "הגברי" שבנו שסמלו הוא הקו. הגל מיוצג על ידי האונה הימנית – האינטואיציה, החשיבה האסוציטיבית, היצירתיות, ההסתכלות ההוליסטית, החלק "הנשי". סמלו הוא העיגול. וההולוגרמה? ההולוגרמות הפנימיות נוצרות משילוב בין הפן החלקיקי והגלי שלנו, החלקים השמאליים והימניים של המוח. ההולגרמות נמצאות בחיבור שבין שתי האונות. ורנון מכנה הולוגרמות פנימיות אלה כהולודינים. הולודינים הם תבניות החשיבה, תבניות ההתנהגות שלנו, והתבניות והרגשיות שלנו. כלומר: הפ.ע.ם. הינו הולודין, דהיינו יכולת האהבה שלנו, היצירתיות, החמלה, העצמה כל אלה הולודינים, אך גם הכאב, הפחד, השנאה, הטראומות, המחלות, האלרגיות, דפוסי ההכשלה העצמית, כל אלה הולודינים. חלקם עוצרים אותנו כביכול מלהגשים את הפוטנציאל שלנו. אך – נזכור את העיקרון הראשון: גם ההולודינים "השליליים" טומנים בחובם פוטנציאל חיובי. כלומר האם אין זה נכון שמאחורי פחד מסתתרת אהבה, מאחורי כעס – רצון לקרבה, מאחורי מחלות – רצון לשינוי. התהליכים ההולודינמיים מכוונים להתמרה של הולודינים לפוטנציאל החיובי שמאחוריהם.
העקרון השלישי: הכל קשור. או – גם המקרי אינו אקראי. עקרון זה כלול בעקרון ההולוגרמי, האומר שבחלק נמצא השלם. נתבונן בצורה הוליסטית על היקום. כלומר, כל אחד מאתנו הוא חי שלם, גוףנפשרוח. חיינו הם שלמים –עברהווהעתיד. המשפחה היא מערכת שלמה המורכבת מפרטים הקשורים ביניהם בחוטים בלתי נראים. החברה היא שלם המורכב מפרטים לכאורה נפרדים. מערכת כדור הארץ והאנושות היא שלם המורכב ממערכות אקולוגיות, מערכות טבע ומערכות אנושיות שכולם חלק מישות אחת שהיא כדור הארץ. כל היקום הוא שלם המורכב ממיליוני גלאקסיות שמקורן באנרגיה אחת. מתוך כל הדוגמאות שנתנו נתמקד במערכת האדם – גוףנפשרוח. העיקרון אומר שיש קשר בין כל מערכות הגוף ובין כל המערכות הנפשיות.
העקרון הרביעי: מאחורי כל אי סדר מסתתר סדר מופלא – הסדר הפנימי: כל רובד מכיל את כל הרבדים האחרים, בדומה לכך שלפי הקבלה כל ספירה מכילה את כל הספירות. ההולודינמיקה מדברת על שישה רבדים: פיסי, אישי, בין אישי, מערכתי, עקרוני ואוניברסלי.
לסיום נציין שההולודינמיקה עוסקת גם במקורות נוספים להולודינים (תבניות ההתנהגות, דפוסי החשיבה, תבניות גופניות) שלנו. הפרדיגמה הפסיכופיסית הקונבנציונלית תאמר שהדפוסים שלנו הם תוצר של ההתפתחות שלנו, במערכת המשפחתית, חינוכית ותרבותית שבה גדלנו ושל הסביבה האקולוגית שלנו – התזונה, השפעות אקלימיות, איכות האוויר, המים שאנו שותים וכולי. הטענה ההולודינמית היא שאנחנו בו זמנית נתונים להשפעות מיקומים מקבילים. אלה יכולים לבוא משלש מקורות: 1. חווית שעברו על בני המשפחה שלי אותם אני יודע במודע או שהגוףנפש שלי זוכר אותם בצורה לא מודעת. בעיקר אמורים הדברים בישראל על זכרונות לא מודעים שבני המשפחה שלנו עברו בשואה. כך למשל ייתכן שחרדה ספציפית מרופאי שיניים תהיה קשורה גם לבני משפחה שניספו בשואה ועשו ניסויים בשיניהם. 2. זיכרונות קולקטיביים תרבותיים, אלה לקשורים למה שיונג כינה "הלא מודע הקולקטיבי", אלה זיכרונות תרבותיים של מיתוסים וארכיטיפים של התרבות הספציפית שלי ושל התרבות הכלל עולמית. רמזים לזיכרון הקולקטיבי ניתן למצוא בחלומות. 3. חלק ניכר מהדפוסים שלנו אנו לוקחים מגלגולי חיים קודמים. גם לחוויות אלה ניתן להגיע בעזרת תהליכים הולודינמיים. למעשה הטענה ההולודינמית היא שהכל מתרחש בהווה, כלומר גם העבר הקרוב, דהינו החיים הנוכחיים שלי, וגם העבר הרחוק, דהינו חיי משפחתי, חיי כל האנושות, וחיי בגלגולי חיים קודמים, כולם מרחשים במוחי ובגופי עכשיו, ומשפיעים על גופי ונפשי עכשיו. לכל החוויות הנזכרות (לא מודע משפחתי, לא מודע קולוקטיבי וגלגולים קודמים) ניתן להגיע בעזרת תהליכים הולודינמיים הכוללים דמיון מודרך, פסיכודרמה, עבודה עם הגוף ועם הקול. במובן הזה כל "העולמות המקבילים" קורים למעשה עכשיו, ועל ידי מודעות בהווה אני מסוגל להתמיר את כל הדפוסים "השליליים" ליצירה חיובית חדשה. |