Life
A person starts to live when he can live outside himself
פוסטים אחרונים
- בית קפה בסכסנהאוסן 20/6/13
- אדמה רטובה 14/6/13
- שני חברים 7/6/13
- סופרים קוראים 19/5/13
- טוב למות בעד ארצנו 17/4/13
- אתר חדש לספר "האיש עם האף השמן" 26/1/13
ארכיון
לא שמעתי ציפורים בברגן-בלזן
פעם ראשונה דרכתי על האדמה הספוגה בדם ולא בכיתי כי הדם נספג. ה-ג'י.פי.ס. לא מצא את המקום, כי מי ירצה למצוא מקום כזה? היה שם קר ושקט, שקט כל כך שאפשר היה לשמוע את הדחפורים דוחפים עדיין את הערימות של הגופות. הכל היה מסודר ונקי, כל כך גרמני, תאריכים ושמות וכמות הגופות בכל קבר אחים. 1000, 2500, 5000, הכל במספרים עגולים, בשום מקום לא היה כתוב 3479 או 2851. איך ספרו את הגופות?, חשבתי. אולי ספרו את הרגליים וחילקו אותן בשניים? ומה היה קורה אם זה היה מספר לא זוגי? היו כותבים 3245.5? היה שם קר, כל כך קר שלא יכולתי לשאת את המחשבה שקר לי. איך בכלל עברה בראשי איזשהי מחשבה של אי נעימות בגלל הקור העז? חשבתי על מכחישי השואה שלא באו לספור אם היו שמה 40,000 או רק 37,895 גופות. הלכתי אחריו בלי שהתכוונתי בכלל והצטלמתי כמו שמצטלמים בטיול, כאן קבר אחים, שם אנדרטה ומצבה עם כתוביות בעברית, רק צ'יייזזז היה חסר. לא שמעתי ציפורים בברגן-בלזן ולא שמעתי את הזעקות. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצמרר.
טקסט חזק.
תודה על השיתוף
ולא משנה כמה זמן עבר
כמה למדנו, שמענו, ראינו, ביקרנו
זה ב ל ת י נ י ת ן ל ע י כ ו ל
...אם ציפורים אינן שרות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה, אני הולך...
(מתוך השיר על יואל משה סלומון).
ומיד נהיה לי קר.
אכן פוסט מצמרר.
הוא מגיע בזמן, כדי להזכיר לנו מי אנחנו ומאיפה באנו
ואנחנו צריכים לזכור, שלא משנה איפה ומתי, רק אנחנו יכולים להגן על עצמנו.
אסור, בכל תחום, שניתן לעמי העולם לקבוע גורלנו
אורלית
וואו, איזו חוויה, מטלטל, כתוב מצוין
הציפורים לא שרות שם
שירתן קפואה..
כמו אחוזת התדהמה עדיין
הזעקה שלא יצאה החוצה
עמדה מלכת באמצע הדרך
כשיצאה ממהות מהמרכז
אך לא יכלה לשאת או להכיל או לבטא
הזעקה מעוותת מטורפת
כמו שהתודעה עדיין לא יכולה לשאת
או להכיל
או להבין
או לתפוס
כי מעשי אדם היו שם
מעשי ה-דם מידי האדם
שהוא חלק מהתודעה הכולית המפוצלת
והחלק הלא מוכל הזה
כיצד יכול הוא לשיר ולתת צליל
או תנועה ..בקיפאון הזה
וכי ציפור דרור אין שם
דומעת..
מאיזה
כתבת מעניין ומרגש. תודה...
ולא חשוב כמה יודעים, שומעים, רואים, ולומדים
הזוועות האלה תמיד מזעזעות ומעוררות חלחלה מחדש...
צימררת אותי בכתיבתך המרגשת.
ראיתי ב CNN שאתמול היה -12 בוורשה.
*
תודה על הפוסט המעניין.
אבי היה שם
הכוכב על כך שהבאת את זה לכאן