פעם ראשונה דרכתי על האדמה הספוגה בדם ולא בכיתי כי הדם נספג. ה-ג'י.פי.ס. לא מצא את המקום, כי מי ירצה למצוא מקום כזה? היה שם קר ושקט, שקט כל כך שאפשר היה לשמוע את הדחפורים דוחפים עדיין את הערימות של הגופות. הכל היה מסודר ונקי, כל כך גרמני, תאריכים ושמות וכמות הגופות בכל קבר אחים. 1000, 2500, 5000, הכל במספרים עגולים, בשום מקום לא היה כתוב 3479 או 2851. איך ספרו את הגופות?, חשבתי. אולי ספרו את הרגליים וחילקו אותן בשניים? ומה היה קורה אם זה היה מספר לא זוגי? היו כותבים 3245.5? היה שם קר, כל כך קר שלא יכולתי לשאת את המחשבה שקר לי. איך בכלל עברה בראשי איזשהי מחשבה של אי נעימות בגלל הקור העז? חשבתי על מכחישי השואה שלא באו לספור אם היו שמה 40,000 או רק 37,895 גופות. הלכתי אחריו בלי שהתכוונתי בכלל והצטלמתי כמו שמצטלמים בטיול, כאן קבר אחים, שם אנדרטה ומצבה עם כתוביות בעברית, רק צ'יייזזז היה חסר. לא שמעתי ציפורים בברגן-בלזן ולא שמעתי את הזעקות. |