השבת קראתי את הספר "מקימי" של נועה ירון-דיין כוכבת הטלויזיה שחזרה בתשובה.מרתק,מקורי ומעניין.

היא כותבת בצורה מדהימה ומשעשעת,בגובה העיינים,על החיים של לפני.

מספר תובנות סופר חשובות לכולם:

א.באחת הסיצנות הורייה של עלמה החוזרת בתשובה לוקחים אותה לאדם שגדל בעולם החרדי ויצא בשאלה.

הם מצפים ממנו שידבר על ליבה וישכנע אותה לחדול מן החיפוש חסר התועלת שלה.הוא מתחיל ללכלך על העולם החרדי אבל לעלמה יש המון שכל והערכתי מאוד את תגובתה.היא טוענת,נכון,גם אצל החרדים יש פגמים הראויים לתיקון אבל בכל חברה אנושית יש פגמים כולנו בני אדם ובכלל את אלוקים אני מחפשת,אני רוצה להתקרב אליו ולא אל הציבור שלו עושה דברו.הלבוש והחיצוניות הם לא הקובעים אלא רק הלב והפנימיות.

ובשבילינו-לא צריך לשפוט ציבור שלם לפי פגמים מסוימים שאנו מגלים בכמה חבר'ה.נחפש תמיד את הטוב המוחלט ואליו נשאף להגיע מבלי להסתכל לצדדים כל הזמן.

ב.כשכל החברים נפגשים אחת מהן מספרת על חזרתה בתשובה.שנתיים בת"א ושלוש שנים בירושלים סה"כ 5 שנים בתשובה.היא מבקשת סיגריה מאחד מהם בשם בן-הנמצא בשלביו המוקדמים של חזרתו בתשובה.

בן מסתכל עלייה בהלם מוחלט.את?????..הדוסית מירושלים...סיגריה? וכאן היא פותחת בהרצאה ארוכה על הקשיים הרבים והדילמות של החוזרים בתשובה.בתחילת הדרך הם באקסטאזה.לא רואים ממטר.באטרף מושלם להספיק את כל 613 המצוות ולהשלים את כל התורה שעדיין לא למדו.לאחר כמה שנים הם נרגעים ומתגעגעים לעבר.זה יכול להיות אפילו לסיגריות.קורה,לא נורא.אז הם נופלים.צריך ליפול כדי שנוכל לעלות אחר כך.כל נפילה גרועה יותר מהשנייה.ואז משפל התהום כל אחד מתעלה.היצר הרע הוא כמו כלב פנימי רעב הדורש את שלו.צריך לתת לו קצת בונזו והוא ישתוק.לכן נכנע קצת ליצר כדי שהוא לא יכניע אותנו בגדול מאוחר יותר.

על האדם "להוריד הילוך" במרוץ לעבודת ה'.להתקדם צעד צעד בדרך למטרה הנכספת.אחרת הוא ישבר בדרך.

ואלוקים רוצה אנשים שמחים.אנשים המקרינים אור מיוחד כשהם הולכים בדרך התורה.לא כבדות ודכדוך.

ג.הורייה של עלמה,מצטערים על כל שנשאבה לעולם הדתי,הם דואגים לה תדיר ושואלים אותה אם היא בסדר.

פעם היא יצאה עליהם בהתקפה "כשהייתי חילונית והייתי חוזרת שיכורה כל לילה מהפאב או המועדון וכשטיילתי בהודו או בסין או בברזיל מסוממת עד אובדן חושים...אז לא דאגתם.אבל עכשיו,כשאני דתייה,מתפללת,שומרת שבת וצניעות לא מבלה ומשתגעת בלילות...עכשיו...אתם אכולים מדאגה..צאו מזה!!!!!אל תשקרו את עצמיכם אין לכם סיבה ממשית לדאוג לי כשאני בצד הזה של המתרס".מילים כדורבנות.

היו עוד המון דברים חשובים אבל עליהם תקראו כבר בעצמיכם.

מומלץ בחום.